כרם בשנה הרביעית להינטעו, שאת פירותיו היו מעלים לירושלים לאוכלם שם, או שהיו פודים אותם בכסף שהוציאוהו בירושלים על צרכי מזון.
בזמן שבית המקדש היה קיים, היו מעלים את פירות "כרם רבעי" לירושלים ואוכלים אותם שם. אם הדרך היתה רחוקה, וקשה היה להביא את הפירות עצמם לירושלים, היו פודים אותם בכסף, כלומר, היו מעבירים את הקדושה שחלה על הפירות לכסף והפירות היו יורדים מקדושתם, נעשים חולין ומותרים באכילה בכל מקום. את הכסף היו מעלים לירושלים, קונים בו דברי מאכל ואוכלים אותם שם.
בזמן הזה, מחללים את הפירות על מטבע, והפירות מותרים באכילה בכל מקום. דיני חילול פירות "כרם רבעי" שווים לדיני חילול "מעשר שני" (ע"ע).
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)