א. איסור קיום מצוה דרך בזיון. כגון: לכסות את הדם ברגל.
ב. איסור עשיית מצוה מדברים בזויים. כגון: לעשות ציצית מן הצמר הנאחז בקוצים.
ג. איסור השתמשות בדבר מצוה לצורך דבר הרשות. כגון: לשקול דינרים כנגד דינרים שחוללו עליהם מעשר שני.
ד. איסור נהיגת בזיון בדבר מצוה. כגון: לישון עם תפילין.
ה. איסור הפיכת דבר מצוה לדבר הרשות. כגון: לעשות קסמי שיניים מעצי סוכה.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)