בכל יום הלויים עמדו על הדוכן בשעת הקרבת התמיד של שחר ושל בין הערביים והמוספין, ושרו שיר של יום כדלהלן: ביום ראשון, לה' הארץ ומלואה. ביום שני, גדול ה' ומהולל מאוד. ביום שלישי, אלהים ניצב בעדת אל. ביום רביעי, אל נקמות ה'. ביום חמישי, הרנינו לאלהים עוזנו. ביום שישי, ה' מלך גאות לבש. בשבת: בתמיד של שחר, מזמור שיר ליום השבת; במוסף, חלק משירת האזינו; ובבין הערביים, חלק משירת הים או שירת הבאר. במוסף של ראש חודש, היה שיר מיוחד ונשכח בעוונותינו. במוסף של ראש השנה, הרנינו לאלהים עוזנו. במוסף של יום הכיפורים, ברכי נפשי את ה' ושיר המעלות ממעמקים קראתיך. במוסף של שלושת הרגלים היה שיר מיוחד לכל יום. בחנוכה בשחר ובערב, ארוממך ה' כי דליתני. בפורים בשחר ובערב, שיגיון לדוד אשר שר לה'.
עיקר שירת הלויים הינה בפה, ולצד הלויים עמדו מנגנים בצלצל ובכינורות ובנבלים (יש מחלוקת תנאים האם הנגינה דוקא בלויים או גם בישראל). ובשנים עשר ימים בשנה הלויים שרו הלל שלם: בי"ד ובט"ו בניסן, בי"ד באייר, בשבועות, ובשמונת ימי חג הסוכות.
(כתב: הרב אוריאל לוי)