|
סידור שני גיזרי עצים סידור שני גיזרי עצים היא מצווה שעניינה לסדר שני גזרי עצים לאש המערכה הגדולה במזבח. בכל יום היו הכהנים מסדרים שני גזרי עצים על אש המערכה להקרבת תמיד של שחר, ושני גזרי עצים נוספים, להקרבת תמיד של בין הערביים. סידור העצים לתמיד של שחר נלמד מהאמור בפסוק: "ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר"[1];ואילו סידור העצים לתמיד של בין הערביים נלמד מהפסוק "וערכו עצים על האש"[2]. זמן סידור הגזירים ודיניוזמן סידור העציםאת שני גזרי העצים היו מסדרים לאחר סידור מערכה שניה של קטורת בבוקר, וקודם לדישון מזבח הפנימי[3]. המסדר את הגזריםסידור שני גזרי עצים נחשב ל'עבודה', לפיכך זר שסידר את הגזרים חייב כרת[4]. הכהן שזכה בפייס של תרומת הדשן, זכה גם בסידור המערכה ובסידור שני גזרי עצים[5]. באשר לתמיד של שחר, כהן אחד מעלה את שני גזרי העצים אל אש המערכה[6], ואילו בתמיד של בין הערביים העלאת גזרי העצים מתקיימת על ידי שני כהנים[7]. גזירי העציםהעצים הכשריםכל העצים - שאינם מתולעים[8] - כשרים למערכה חוץ מזית וגפן[9], משום שיש בהם קשרים[10], ועל כן אינם נשרפים יפה אלא מעלים עשן[11]. טעם אחר מובא בגמרא, משום יישוב ארץ ישראל[12], כלומר - כדי שהשמן והיין יהיו מצויים בארץ לצרכי סיכה ושתייה[13], וכך כתבו הראשונים להלכה. ולפי דעה זו, אין להשתמש בעצי תאנה שדרכם לעשות פירות[14]. ויש מבארים בטעם הדבר, משום שהיין והשמן קרבים על גבי המזבח, ולכן אין לקצץ בהם לצורך אש המערכה[15]. למעשה היו משתמשים בעצי תאנה שיבשו, וכן בעצי אגוז ו'עץ שמן'[16]. מידות הגזיריםמובא בגמרא, שגזירים אלו הם כמידות הגזירים שעשה משה – אמה אורך ואמה רוחב, ובעוביין אינו אלא 'כמחק גדיש של סאה'[17], כלומר, עובי מועט. שני גזרי עצים למערכה עם שחר בציור נראה כהן העולה בכבש, ונושא בידיו שני גזרי עצים להניחם על אש המערכה, לעבודת תמיד של שחר. הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
