מי רגליים שימשו לצרכים שונים בחי היום יום – אך לא במקדש.

בתקופת ימי הבית היו משתמשים במי רגליים^[1], כחומר כביסה וכמגביר ריח, אולם השימוש בהם במקדש נאסר, מפני כבוד המקדש^[2].

שימוש במי רגלים לחיזוק ריח הציפורן בקטורת

אחד הסממנים בקטורת הוא סממן הציפורן, ומובא בתלמוד, שהיו שורים את הציפורן ביין קפריסין, כדי שיהא ריחו חזק. אפשרות אחרת לחיזוק ריח הצפורן היא, על ידי 'מי רגלים' המועילים יותר לחיזוק הריח. עם זאת, לא היו משתמשים במי רגלים במקדש, שאין מכניסים מי רגלים למקדש מפני הכבוד^[3].

שימוש במי רגלים לכיבוס בגד שניתז עליו דם חטאת

שימוש אפשרי נוסף במי רגלים הוא בבגד שניתז עליו דם חטאת, שמצוה לכבסו. לכתחילה ראוי היה להעביר עליו שבעה סממנים, שאחד מהם הוא מי רגלים, אולם משום שאין מכניסים מי רגלים במקדש - אין מכבסים את הבגד אלא בשישה סממנים^[4].

מעולם המחקר

מי רגלים מ'עין רוגל' יש מן האחרונים מי שכתב, שהמושג 'מי רגלים', הנזכר לעניין המקדש, הם המים המובאים מ'עין רוגל', כלומר, מעיין בנחל קדרון סמוך לירושלים. הפרשנים (רש"י ורד"ק מלכים א' א, ט) מסבירים על פי התרגום, ש'עין רוגל' הנזכרת בתנ"ך מספר פעמים, נקראת כך משום שהיו מכבסים באותו מקום, ודרכו של כובס "שמתקן [ומשפשף] בגדי צמר ברגליו על ידי בעיטה" (שם). מאחר, שדרכן של נשים לכבס ברגליהן, השם 'מי רגלים' מזכיר מקום שאינו צנוע, משום כך לא הביאו למקדש 'מי רגלים' מעין רוגל.

הערות שוליים

(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)