איל: בהמה ממין זכר מקבוצת קרבנות הצאן ושייך למשפחת הכבשים^[1].

אחד מבעלי החיים הטהורים, המובא כקרבן על המזבח. האיל מוגדר ככבש זכר בוגר, כלומר: מבן שלשה עשר חודש ויום אחד עד תום השנה השנייה לחייו הרי הוא הנקרא 'איל'^[2]. המושג 'אל' ענינו כוח^[3], וכך גם האיל נקרא על שם חוזקו^[4].

בקורבנות ציבור^[5]

במוסף ראש חודש^[6], וכן במוסף של פסח^[7], וכן בשמיני עצרת^[8] - איל אחד לעולה.

בחג השבועות מביאים איל לעולה במוסף, כשאר המועדים^[9], וכן שני אילים כחלק מן הקרבנות המובאים עם שתי-הלחם^[10].

בראש-השנה מביאים איל לעולת ראש חודש^[11], ואיל נוסף לעולה ליום הזיכרון^[12].

ביום-הכיפורים מביאים שני אילים, האחד - איל כהן גדול^[13], והשני - איל העם^[14].

בחג הסוכות מביאים שני אילים לעולה בכל יום משבעת הימים^[15].

בקרבנות יחיד

אשם שפחה חרופה^[16], אשם מעילות^[17], אשם גזילות^[18], אשם תלוי^[19] ואיל נזיר^[20] - כולם אילים.

נסכיו

על כל איל לעולה או לשלמים*^[21] מביאים מנחה שהיא שני עשרונים סולת, ושלישית ההין יין ושלישית הין שמן^[22]. בקרבנות יחיד: אשם שפחה חרופה^[16], אשם מעילות^[17], אשם גזילות^[18], אשם תלוי^[19] ואיל נזיר^[20] - כולם אילים.

הערות שוליים

(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)