|
אהרן אהרן: הכהן הגדול הראשון ואבי שושלת הכהונה בישראל. אהרן הכהן, אחיו של משה רבינו, שימש כמנהיג בישראל וכנביא עוד בהיות ישראל במצרים. כלשון חז"ל: 'אהרן היה במצרים ומתנבא להן לישראל, שעתיד הקב"ה לגאול אותם'[1]. מדברי חז"ל עולה, שאהרן היה טהור לב, ומשום כך זכה לכהונה גדולה, ולשאת את האורים ותומים על לבו, וכמובא במדרש: 'וראך ושמח בליבו - הלב ששמח בגדולת ובמעמד אחיו - ילבש אורים ותומים'*[2], נמצא, שהכהונה ניתנה מדה כנגד מדה ללב הטהור. אהרן היה מנהיג בזכות עצמו בתהליך יציאת ישראל ממצרים. כך גם בעת העליה להר סיני במתן תורה, זכה אהרן למעמד מיוחד, ומקומו בהר היה גבוה מעל לזקני ישראל, וכדברי המכילתא: 'אהרן מחיצה לעצמו'[3]. מינוי אהרןבעשרים ושלשה באדר בשנה השנית לצאת בני ישראל ממצרים, החל משה בהכשרת אהרן ובניו לתפקידם ככהנים[4]. במסגרת ה'חינוך' לכהונה, משח משה כל אחד מהם בשמן המשחה, הלבישם בבגדי כהונה במשך שבעה ימים[5], כן לימדם את מעשה הקרבנות והקטרת הקטורת[6]. כל שבעת ימי המילואים לבש אהרן בגדי כהונה ושירת בקודש, ואף על פי כן לא שרתה שכינה על ידו, וחשש אהרן, שמא אין הקדוש ברוך הוא חפץ בעבודתו, וכיון שנשא כפיו ובירך את העם, ומשה ואהרן התפללו במשכן, מיד שרתה השכינה, ככתוב: 'וירא כבוד ה' אל כל העם'[7]. המינוי לאהרן ובניו לכהונה הוא מינוי נצחי[8]. בעת שקורח ערער על הכהונה זכה אהרון שמטהו פרח, המטה הועמד בקודש הקדשים כאות לבני מרי[9], לבל יערער אדם על כהונה. בכך נקבעה קדושת הכהונה לדורות, כן נקבעה חובת הבאת מתנות כהונה לדורות לבני אהרן[10]. אהרן הכהן בעבודתוביום השמיני למילואים, החל אהרן בעבודתו ככהן גדול ועליו הוטלו העבודות המיוחדות לכהנים, וכן האחריות על הנעשה במשכן. אחריות זו כוללת ביצוע נכון של העבודות במשכן ככתבן. אכן, מובא בתורה, שמשה דן עמו בשאלות הלכתיות הקשורות לעבודת הקודש במשכן ומשה קבל את דעתו והודה לדבריו[11]. הכניסה לקדש הקדשים מותרת לכהן הגדול ביום הכיפורים בלבד, עם זאת, מדברי חז"ל עולה, שאהרן הכהן רשאי להכנס לקדש הקדשים בכל ימות השנה, וכלשון חז"ל: 'בכל שעה שהוא רוצה ליכנס יכנס, רק שיכנס בסדר הזה', כלומר, נכנס תוך שהוא מקיים את בסדר הקרבנות של עבודת יום הכיפורים[12].
הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
