בנוסף לחגים בהם יש חובה על כל העם לאמר את ההלל (ע"ע 'ימים שהיחיד גומר בהם את ההלל'), נהגו בבבל לקרא את ההלל גם בראשי חודשים. אמנם, בגלל שלא מדובר ביום של הצלה מצרה, היו מדלגים על חלקם הראשון של כל אחד מן המזמורים קט"ו-קט"ז, העוסקים בצרת הגלות ובייסורים. באופן זה גם ניכר כי מדובר במנהג, ולא בחובת הלל נוספת.
היום אנו נוהגים לקרא הלל בדילוג בראשי חודשים ובחול המועד פסח.

(כתב: אביעד שלמה מוריה)