נאמר במשנה (מסכת חגיגה פרק ב משנה א): "אין דורשים במעשה בראשית בשניים; ולא במעשה מרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו." מה הם באמת אותם "מעשה מרכבה" ו"מעשה בראשית" שהמשנה אוסרת את העיסוק בהם ברבים? מדוע אסור לדרוש בהם? המשנה אינה מציינת במפורש מה הם; ומכאן התפתחו פירושים שונים; להלן נציג שתי שיטות - הרמב"ם ורבי עובדיה מברטנורא.
מעשה בראשית - לפי הרמב"ם הכוונה למדעי הטבע והמחקר של הנבראים. לפי רבי עובדיה מברטנורא הכוונה לעיסוק בסודות פרשת בראשית המתארת את ששת ימי בראשית.
מעשה מרכבה - לפי הרמב"ם הכוונה לעיסוק ב"חכמה שאחרי הטבע" - מציאות הקב"ה, תאריו, המלאכים, נפש האדם, החיים שאחרי המוות ועוד; לפי רבי עובדיה מברטנורא - הכוונה לעיסוק בסודות הטמירים של מרכבת הבורא שראה הנביא יחזקאל בן בוזי (ספר יחזקאל, פרק א') עליה היו דמות חיות (אריה, נשר, שור) ופני אדם.
כוונת המשנה לאסור אפשרות שרב ילמד את "מעשה בראשית" ליותר מתלמיד אחד ("אין דורשים בשניים"), ואילו ב"מעשה המרכבה", שהם עניינים עמוקים אף יותר, אסור ללמד אפילו לתלמיד אחד; אלא אם כן הוא עונה להגדרה של "חכם ומבין מדעתו" - כלומר שרבו מכיר בו שהוא חכם ויכול להבין את העניין ברמזים ובראשי פרקים בלבד.
הסיבה להגביל את העיסוק רק למי ש"חכם ומבין מדעתו" היא מפני שהמון העם אינם יכולים להבין את העניינים הללו, ואמונתם עלולה להשתבש עד כדי כפירה ח"ו. ובלשון הרמב"ם: "ודברים אלו עמוקים הם עד למאוד; ואין כל דעת ודעת ראויה לסובלם".
ואכן, רבים שעסקו ב"מעשה המרכבה", אפילו מחכמי התנאים, לא ראו בזה הצלחה ואף ניזוקו באופנים שונים כפי שהגמרא עצמה מציינת. אחד הסיפורים היותר ידועים הוא סיפור הכניסה לפרדס של ארבעת התנאים ממנו רק רבי עקיבא יצא בשלום. לפי הכוזרי היה זה משום שרבי עקיבא היה היחיד שהיה ראוי לגילוי מבחינה רוחנית; ובלשונו: "הגיע רבי עקיבא אל גבול קרוב מהנבואה".
(© כתב: הרב יוסי אסולין)