כל דבר הראוי לקבל טומאה מ"מדרס הזב", כגון כלי המיוחד לישיבה או לשכיבה, הרי הוא נטמא בטומאת מת, שאם נגע במת או נטמא באהל המת, הריהו נעשה "אב הטומאה".
ברם, יש מי שמיטמא טמא מת ואינו מיטמא מדרס. לדוגמא: כלי שאינו מיועד לישיבה או לשכיבה, הרי הוא נעשה אב הטומאה על ידי טומאת מת, ואינו נעשה אב הטומאה על ידי מדרס הזב, שאם זב ישב על כלי שאינו מיועד לישיבה אלא למלאכה אחרת, אין אותו כלי נעשה אב הטומאה משום מדרס הזב, אלא ראשון לטומאה מחמת מגעו של הזב, שנאמר בזב (ויקרא טו, ד): "וכל הכלי אשר ישב עליו יטמא", ודרשו: מי שמיוחד לישיבה, יצא זה שאומרים לו: עמוד ונעשה מלאכתנו.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)