דבר שאנו מסופקים בו אם נטמא, דנים אותו לפי איך שמוצאים אותו.
לדוגמא: אדם שזרק שרץ בין כיכרות, ספק נגע בהן השרץ ספק לא נגע, כיון שמצאו שאין השרץ נוגע בכיכרות, הכיכרות - טהורות, ש"כל הטומאות כשעת מציאתן", ואין אומרים שמא נגע השרץ בכיכרות ואחר כך נפל בצידן, אלא הרי הן כשעת מציאתן.
דוגמא נוספת: מי שנגע במת בלילה, ברשות הרבים, ולא היה ידוע האם חי הוא או מת, ובשחר מצאוהו מת, הנוגע - טמא, ש"כל הטומאות כשעת מציאתן" (ברם, אם ראוהו חי בערב, אף על פי שבאו בשחר ומצאוהו מת, הנוגע - טהור, משום ספק טומאה ברשות הרבים. ראה ערך: "ספק רשות הרבים, טהור").
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)