תמיד כו ע"ב

א שנינו במשנתנו כי בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות. ובהבנת הדברים הללו איבעיא להו [נשאלה להם, לחכמים] שאלה זו: האם הכוונה היא שבית אבטינס ובית הניצוץ עצמם עליות ממש הוו [היו], שהיו תחתיהן מדורים אחרים או דלמא [שמא] הכוונה היא שלא היה תחתיהן כל מדור אלא דהוו גביהי מגבה [שהיו בנויים על גבי עמודים וגבוהים] היו כעליות?

ומציעים: תא שמע [בא, ושמע] פתרון לשאלה זו ממה דתנן [ששנינו] במשנה במסכת מדות המונה את שבעת שערי העזרה ומציינת בין השאר את מקומם של שלשת השערים שבצפון העזרה, שהם שער הניצוץ, שער הקרבן, ושער בית המוקד. ובתיאורו של שער הניצוץ שנינו שם: כמין אכסדרא (מבנה מקורה, הניצב על עמודים) היה, ובשני צידיו היו עמודים, ועלייה בנויה על גבה, שהכהנים שומרים שם מלמעלה, בעליה, ואילו הלוים שומרים במקדש מלמטה, על גבי הקרקע. ופתח היה לו לבית הניצוץ הפונה לחול. הרי איפוא מוכח שהיתה זו עליה ממש.

ודנים בדבר זה: מנא הני מילי [מנין אלו הדברים], מה מקורה של הלכה זו שיהיו הכהנים שומרים מלמעלה, והלויים מלמטה? דתנו רבנן [שכן שנו חכמים] על האמור בתורה לאהרן הכהן: "וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות" (במדבר יח, ג) — בעבודתך זו, של שמירת המקדש, שזו העבודה היחידה במקדש שגם אתה הכהן וגם הלוי מצווים בה, הכתוב מדבר. ובא הכתוב ללמדנו, שאין הלויים אלא כנלוים וטפלים בשמירתם לשמירת הכהנים ("וילוו עליך"), שאין הם שומרים כמו הכהנים בגובה המקדש, אלא בקרקעיתו.

ודנים על לימוד זה: אתה אומר בפירוש הכתוב כי בעבודתך של שמירת הכהנים הכתוב מדבר, או שמא אינו מדבר אלא שהלויים נלוים אל הכהנים בעבודתם של הלויים, בנשיאת כלי המשכן, וזו היא הדרך בה הם נלוים אל הכהנים. ומשיבים: כשהוא הכתוב אומר באותה פרשה "ונלוו עליך ושמרו לכל כליו ולכל עבודתו את משמרת אהל מועד לכל עבודת האהל" (שם ד) — הרי בעבודתם של הלויים אמור מקרא, ויש איפוא לשאול: הא [הרי] מעתה מה אני מקיים (במה אני מעמיד) את הכתוב "וילוו עליך וישרתוך"? — בעבודתך של כהונה שמשתתפים בה הלויים הכתוב מדבר. הא [הרי] זו, השמירה המשותפת לכהנים וללויים. וכיצד היא נעשית? הכהנים — היו שומרים מלמעלה, ואילו הלוים — שומרים מלמטה.

בשנינו במשנתנו כי

בית המוקד היה כיפה, ובית גדול היה, והוא המקום השלישי בו שומרים הכהנים. ומדברי המשנה משמע שבבית המוקד כמו בשני המקומות האחרים היה רק שומר אחד.

ושואלים: ורק חד [אחד] שומר הוא דהוה [שהיה] בבית המוקד? ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] לכך ממה ששנינו במסכת מדות: שני שערים היו בבית המוקד, האחד מהם, הנמצא בצפון בית המוקד היה פתוח לחיל (השטח שבין העזרה להר הבית והוא חולין) והאחד, הנמצא בדרום בית המוקד היה פתוח לעזרה. ואמר רבי יהודה: בשער זה שהיה פתוח לעזרה בו היו נכנסין בכל בוקר לעזרה — פשפש (פתח) קטן היה לו בתוך השער, שבו היו נכנסין על מנת לבלוש (לחפש ולבדוק) את העזרה, אם הכל מונח במקומו כראוי. ויש לשאול, כיון ששני שערים היו שם, ראוי היה שתהיינה שם שתי שמירות! אמר אביי בתשובה: כיון דגבי הדדי הוו קיימי [זה אצל זה היו עומדים] שני השערים הללו — סגי להו בחד [די להם באחד] השומר אותם, שכן השומר בשער זה הריהו דוי להכא ודוי להכא [רואה לכאן ורואה לכאן], ונשמרים בכך שני השערים.

ג ועוד שנינו במשנתנו כי בית המוקד היה מוקף (בחלקו של חול) רובדין של אבן. ומבררים: רובדין אלה מאי ניהו [מה הם, מה טיבם]? גזרתא דאצטבתא [אבנים גזורות, חצובות ומסותתות], דסלקי בהו [שעולים בהן הכהנים] לאצטבתא [שורת אבנים בולטות] לשכב שם. ושואלים: ומי הוו מיפלגי [והאם היו חוצים, גוזרים] אבנים בבנין המקדש? והכתיב [והרי נאמר] בתיאור בנין בית המקדש בימי שלמה "והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו" (מלכים א ו, ז), ומכאן שכל אבן ואבן היתה שלמה, וכפי שהיתה בשעה שהוסעה (הובאה) ממקום מחצבתה, כך נבנתה במקדש, בלא שיונף עליה כלי ברזל לגוזרה!

אמר אביי בתשובה: כל האיסור שלא להניף על אבני המקדש ברזל הוא רק בתוך בית המקדש עצמו ("לא נשמע בבית") ואולם אין כל איסור לתקן את האבנים מחוצה לו אף בברזל. וכאן מדובר באופן דמתקני ומייתי מעיקרא [שהיו בוני המקדש מתקנים אותם בכלי ברזל מחוץ למקדש ומביאים מתחילה, קודם בנייתן במקדש] שני סוגי אבנים, אבני זוטרתא ואבני רברבתא [אבנים קטנות ואבנים גדולות], כדכתיב [כנאמר] בבנין המקדש "ומיוסד אבנים יקרות גדולות אבני עשר אמות ואבני שמונה אמות" (שם ז, י), ושורת האבנים בנות עשר אמות (הבולטת שתי אמות משורת האבנים בנות שמונה האמות), היא ששימשה למשכב לכהנים.

ד ובעניינם של רובדי אבן אלה, שנינו עוד במשנתנו כי זקני בית אב היו ישנים שם, על הרובדים הללו. ושואלים: אמאי [מדוע] הם ישנים על הרובדים הללו? לעיילי [שיכניסו] לבית המוקד מטות, ויישנו עליהן! אמר אביי בתשובה: אין עושים כן, כי לאו אורח ארעא [אין זה דרך ארץ], לעיולי [להכניס] מטות לבית המקדש.

ה שנינו עוד במשנה כי פרחי כהונה היו שוכבים שם על הארץ, כאשר כל איש ואיש מהם שוכב על כסותו שמונחת בארץ. ומבררים: אמאי התם [מדוע, שם, בתחילת המשנה] התנא קרי להו [קורא להם, מכנה אותם] בשם "רובים" (שכך שנינו בה ש"הרובים שומרים שם"), ואילו הכא קרי להו [כאן הוא קורא להם]

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף כו - ב

שנינו במתניתין: בבית אבטינס ובבית הניצוץ היו עליות!

איבעיא להו: האם עליות ממש הוו, ככל העליות שבנויות מעל הבתים, והבית שתחתיהן עשוי לשמוש.

או דלמא, לא היה בית בנוי תחתיהן אלא היו בנויות על גבי עמודים או על מקום גבוה בעזרה. והא דקרי להו עליות, היינו משום דהוו מגבה גביהי מקרקע העזרה, כעליות, לפי ששמירת הכהנים צריכה שתהיה במקום גבוה.

ופשטינן: תא שמע, דתנן: אחד השערים שבצד צפון של העזרה, היה שער הניצוץ. וכמין אכסדרה פתוחה היה. ועליה בנויה על גבה של האכסדרה הזו. ובה היו הכהנים שומרים. לפי שכל ג' המקומות שהכהנים שומרים בהם, צריכים להיות מלמעלה. אבל כל עשרים ואחד מקומות של שמירת הלויים לא היו במקום גבוה, אלא מלמטה בגובה הקרקע ^[1].

ומקצתו של בית הניצוץ היה בנוי בעזרה, אלא שפתח היה לו לחול! למקום בהר הבית שלא היה קדוש בקדושת עזרה.

הרי קתני להדיא דעליה ממש היתה.

והוינן בה: מנא הני מילי שהכהנים שומרים מלמעלה והלויים מלמטה ^[2]? ומשנינן: דתנו רבנן: נאמר לאהרן הכהן: "וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך, וילוו עליך וישרתוך, ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות" - בעבודתך שלך הכתוב מדבר! שישתתפו הלויים בעבודת הכהנים, ויהיו נטפלים להם.

ומנין אתה אומר "בעבודתך הכתוב מדבר", או שמא אינו מדבר הכתוב אלא בעבודתם של הלויים? וכגון בשירה ובמשא. והכי פירושא דקרא: שאתה תעשה את עיקר העבודה במזבח, והם יתחברו אליך "וישרתוך" בעבודה שלהם, שהיא משא כלי המשכן.

אי אפשר לומר כן.

שהרי כשהוא אומר לאחר מכן, "ונלוו עליך ושמרו את משמרת אהל מועד לכל עבודת האהל" [בגמרא גרסינן: לכל כליו ולכל עבודתו ולא נמצא כן בקרא], הרי כבר פסוק זה בעבודתם אמור.

הא מה אני מקיים קרא ד"וילוו עליך וישרתוך"?

אלא ודאי, בעבודתך הכתוב מדבר ^[3]! ואין לך עבודת כהנים שהלויים משתתפים בה, אלא שמירה. ומדכתיב לשון "ילוו", משמע דטפלין הם הלויים לכהנים בעבודה זו, ואין שומרים בגובה כמותם.

הא כיצד?

הכהנים שומרים מלמעלה והלויים שומרים מלמטה ^[4].

שנינו במתניתין: בית המוקד כיפה. ובית גדול היה. והוא המקום השלישי של שמירת הכהנים.

ומקשינן: וכי חד שימור הוא דהוה ליה לבית המוקד?

ורמינהי: תנן: שני שערים היו בבית המוקד. שער אחד היה פתוח החוצה לחיל [חלק הר הבית הסמוך לעזרה, שהיתה לו קדושה בפני עצמה], ושער אחד שמצדו הפנימי, היה פתוח לעזרה.

ואמר רבי יהודה: בשער זה שנכנסים דרכו לעזרה, פשפש [פתח] קטן היה לו. שבו היו נכנסים מדי לילה לבלוש את העזרה! וכדאיתא לקמן, שקודם תרומת הדשן היו בודקים את העזרה, לראות אם הכל כתיקונו. ולפי שלא רצו לפתוח את דלתות העזרה קודם זמן התמיד, נכנסו דרך הפשפש.

וקשיא, הא בכל שער ושער של העזרה העשוי לכניסה ויציאה, בעינן שמירה. ומדהוו התם שני שערים, ליבעי שתי שמירות!?

אמר אביי: כיון דשני שערי בית המוקד, גבי הדדי הוו קיימי, אחד כנגד חבירו, וגם סמוכים היו זה לזה [רא"ש], לכך סגי להו בחד שומר. שהרי אותו שומר דוי [רואה] להכא, ודוי נמי להכא, ורואה את שניהם כאחד.

שנינו במתניתין: מוקף רובדין של אבן!

והוינן בה: "רובדין" - מאי ניהו?

ומשנינן: גזרתא דאצטבתא [אבנים גזורות] הן. והיו בולטות מן הכותל. דסלקי בהו [שהיו עולין בהן] לשורת האבנים שמעליהן, שאף הן היו עשויות כאצטבתא, ומשמשות כמקום שכיבה.

וקא סלקא אדעתין, דלאחר שבנו את הכותל, היו מסתתים את האבנים כן.

ומקשינן: ומי הוו מיפלגי אבנים בעזרה? והכתיב "והבית בהבנותו, אבן שלמה מסע נבנה". שבנו כל אבן בשלמותה, שכמו שהביאוה מההר, כך בנאוה. ולא הוסיפו לתקנה במקום הבניה.

אמר אביי: דמתקני לאבנים אלו קודם שהביאום לעזרה ^[5]. ומייתי מעיקרא, קודם הבנין, שני סוגי אבנים. אבני זוטרתא לשורה העליונה, ואבני רברבתא לשורה התחתונה. כדכתיב "אבני עשר אמות ואבני שמונה אמות". ואותן שתי אמות שבין השורה התחתונה לשורה שמעליה, שימשו כאיצטבה.

שנינו במתניתין: זקני בית אב ישינים שם, על הרובדין!

והוינן בה: ואמאי ישנו שם? ונעיילו מיטות לבית המוקד ויישנו עליהם.

ומשנינן: לאו אורח ארעא לעיולי מטות לבית המקדש.

שנינו במתניתין: פרחי כהונה היו ישנים איש על כסותו בארץ!

והוינן בה: אמאי התם, ברישא דמתניתין, קרי להו לכהנים הצעירים השומרים שם "רובים", ואילו הכא, קרי להו "פרחי כהונה"?

הערות

^[1] אבל לא קאי על בית הניצוץ עצמו. ששם לא שמרו הלויים כלל. שהרי לא חשיב ליה לקמן בהדי כ"א מקומות ששמרו בהם הלויים. מפרש. וכן היא דעת הרמב"ם בפרק ח מבית הבחירה הלכה ח. אבל הסמ"ג בחלק העשין סימן קסה כתב, שהיו הלויים שומרים אף בג' מקומות ששמרו הכהנים, מלבד כ"א מקומות ששמרו לבדם: בבית אבטינס ובבית הניצוץ שהיו עליות, שמרו מתחתיהן. ובבית המוקד ששמרו בו הכהנים בפנים, שמרו הלויים מבחוץ. וכן כתב הר"ש בריש מדות. ויעויין בב"ח שם, שתלה מחלוקתם בפלוגתת אביי ורבא לקמן כז א. ועוד שיטה שלישית יש בזה, והיא שיטת פסקי תוספות והרא"ש, שבג' מקומות שמרו הלויים עם הכהנים יחד, ובי"ח מקומות נוספים שמרו לבדם. נמצא בין כולם כ"א מקומות. ויעויין במשנה למלך שם, שהאריך בביאור כל השיטות.

^[2] כן איתא במפרש. והוא לשיטתו אזיל, דלא שמרו הלויים בג' מקומות ששמרו בהם הכהנים. אבל הרא"ש והראב"ד פירשו, דהכי הוינן בה: מנלן דשמרו הלויים גם בג' מקומות ששמרו הכהנים, והכהנים למעלה והלויים למטה? וכשיטת הסמ"ג (הובאה לעיל בהערה 1) קיימא להו.

^[3] והרא"ש על פי דרכו (לעיל בהערה 2) פירש: או אינו אלא בעבודתם, כלומר, בכ"א מקומות ששמרו בהם הלויים בפני עצמם, ולא יחד עם הכהנים בג' מקומות? ומשני, כשהוא אומר "ונלוו עליך ושמרו" ולא כתיב התם "ושמרו משמרתך", משמע דשמירתן היא בפני עצמה ולא יחד עם הכהנים. ואם כן, קרא ד"וילוו עליך וישרתוך" דכתיב ביה "ושמרו משמרתך", משמע שישמרו גם עם הכהנים יחד.

^[4] ונסתפק הראב"ד: האם במקומות ששמרו הלוים מהני אף שמירת הכהנים, שהרי יותר זריזים הם מהלוים. או דלמא, דוקא לוים בעינן באלו כ"א מקומות. כי היכי דתיהוי היכרא דבמקומות היותר מקודשים שומרים הכהנים שהם יותר זריזים. והכריע כהצד הב'.

^[5] והיו חותכין אותן בברזל. שכיון שהיה חוץ לעזרה, מותר לעשות כן. שלא נאמר "ומקבות וגרזן וכל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו", אלא בעזרה עצמה. וכן איתא במכילתא, בהא דכתיב אצל מזבח "לא תבנה אתהן גזית" - במזבח אי אתה בונה גזית. אבל אתה בונה גזית בהיכל ובבית קדשי הקדשים. כי דוקא מזבח שנברא להאריך ימיו של אדם, והברזל נברא לקצרם, אינו דין שיבא מקצר על מאריך. מפרש. ובסוטה מח ב פליגי בה רבי יהודה ורבי נחמיה. וכן אית ליה לרבי נחמיה. אבל רבי יהודה סבר דבשמיר היו מתקנים את אבני בית המקדש. ודריש לקרא ד"והבית בהבנותו אבן שלמה מסע" - דברים ככתבן. ויעויין במשנה למלך פרק א' מבית הבחירה הלכה ח'.

בשנינו במשנתנו כי

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

§ The mishna teaches that the Chamber of Avtinas and the Chamber of the Spark were upper stories. Concerning this, a dilemma was raised before the Sages: Were these halls actual upper stories? Or perhaps they were merely very tall, built upon pillars, and therefore were like upper stories.

The Gemara explains: Come and hear a resolution, as we learned in a mishna that discusses the seven gates to the Temple courtyard (Middot 1:5): There were three gates that were in the north, and the first of these was the Gate of the Spark. It was like a portico [akhsadra], and there was an upper story built atop it, where the honor guard stood, with the priests watching from above, in the upper story; and the Levites would keep watch from below. And the hall had an entrance toward the non-sacred area of the Temple Mount. This mishna indicates that the Chamber of the Spark was an actual upper story.

The Gemara asks: From where are these matters, that the priests and Levites kept watch on different stories, derived? This is derived from a verse, as the Sages taught in a baraita: The verse states that God said to Aaron: “And your brethren also, the tribe of Levi, the tribe of your father, you shall bring near with you, that they may accompany you and serve you” (Numbers 18:2). The verse is speaking of the Levites accompanying Aaron in your, i.e., Aaron’s, service of keeping watch in the Temple, which is the only service performed by both priests and Levites. Since the verse speaks of the watch of the Levites only as an accompaniment to the watch of the priests, the Levites do not keep watch from above like the priests, but only from below.

The baraita asks: Do you say that the verse speaks of the Levites’ accompanying the priests in your service, of the priests keeping watch, or is it only stating that the Levites should accompany the priests through their own service of bearing the sacred vessels? The baraita explains that when the verse states: “And they shall accompany you, and they shall keep the watch of the Tent of Meeting” (Numbers 18:4), this is referring to keeping watch of all the Temple’s vessels and all its service, and consequently their own service of bearing the sacred vessels is already stated. How, then, do I realize the meaning of the previous verse: “That they may accompany you and serve you” (Numbers 18:2)? The verse is speaking of the Levites accompanying the priests in your service, of the priests keeping watch in the Temple. How so? The priests keep watch from above, and the Levites accompany them from below.

§ With regard to the third place in which the priests would keep watch, the mishna states: In the Chamber of the Hearth the ceiling was round like a cupola, and it was a large hall.

The Gemara asks: But was there only one watchman in the Chamber of the Hearth? And the Gemara raises a contradiction from a mishna (Middot 1:7): The Chamber of the Hearth had two gates; one, on the north side, was open to the rampart, and one, on the south side, was open to the courtyard. Rabbi Yehuda said: This gate that was open to the courtyard had a small wicket in the door of the gate, through which the priests would enter in order to examine the courtyard and ensure that everything was in order. The Chamber of the Hearth had two gates, and therefore there should have been two watchmen there. Abaye said: Since the two gates stood next to each other, i.e., directly opposite one another, it was sufficient for them to be watched by one watchman, who could look here and look there.

§ The mishna teaches that the Chamber of the Hearth was surrounded by rows of stone that protruded from the walls and that served as benches. The Gemara asks: What are these rows of stone? They are rows of chiseled stones by which the priests ascend to another row of stone, where they could lie down. The Gemara asks: And would they split the stones in the process of building the Temple? But isn’t it written: “For the Temple, when it was being built, was built of whole stone made ready at the quarry; and there was neither hammer nor ax nor any tool of iron heard in the Temple, while it was being built” (I Kings 6:7)?

Abaye said: It was prohibited to use iron implements to cut the stones only inside the Temple area. In this case it was permitted to have chiseled stones, as the builders prepared the stones in another location. And the builders initially brought small stones and large stones with which to build the Temple, as it is written: “And the foundation was of costly stones, even great stones, stones of ten cubits, and stones of eight cubits” (I Kings 7:10). Accordingly, the larger stones were used for the lower tier, while the smaller stones were for the higher tier, forming protruding benches upon which the priests could sleep.

The mishna teaches that the elders of the patrilineal family that would serve in the Temple the following day would sleep there, on the rows of stone. The Gemara asks: But why did the priests sleep on the stones? Let them bring beds into the Chamber of the Hearth. Abaye said: It is not proper conduct to bring beds into the Temple.

The mishna further teaches that with regard to the young men of the priesthood, each of them would sleep with his garment on the ground. The Gemara asks: Why is it that there, in the earlier mishna, the tanna calls them young [rovim] priests, whereas here, the tanna calls them

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

מנהני מילי. שהלוים שומרים עם הכהנים:

וישרתוך. בעבודתך הכתוב מדבר ששומרים עמך כמו שאתה שומר אצלן או אינו אלא בעבודתם בשאר מקום שמירתם בכ"א מקומות: כשהוא אומר כו': אחד פתוח לחיל חוץ לעזרה להר הבית:

פשפש. כגון שער קטן היה לו שבו נכנסין לבלוש את העזרה לחפש בכל בקר אם כל הכלים שם כאשר הניחום מאמש. והואיל והיו לו שני שערים היה צריך ב' שומרים:

כיון דגבי הדדי קיימי. שזה פתוח כנגד זה סגי בחד שומר:

דוי להכא ולהכא. ישב באחד ויראה כנגדו באחד:

גזראתא דמצתוואתא. אבנים חתוכות יוצאות מכל הבנין סביב ועשויות כעין כסאות סטיו ע"ג סטיו והיינו מצטוואתא:

ומי הוו מיפלגי האבנים. שזו יוצאות וזו נכנסות וכן היו מסתתין אותן כן במקדש:

והכתיב והבית וגו'. אין דכתיב אבני עשר אמות ואבני שמונה אמות מכלל שזו נכנסות וזו יוצאות:

דקרא. הכי כתיב שומרי משמרת המקדש למשמרת:

עליות ממש. שהיו בית תחתיהן או דלמא דגבוהות כעליות שהיו בנוים ע"ג תל:

מה"מ. דכהנים ולוים שומרים במ"א וגם שהכהנים למעלה ולוים למטה דת"ר וילוו עליך וישרתוך וגו' ושמרו משמרתך בעבודתך הכתוב מדבר שישמרו עמך במקום שאתה שומר:

או אינו אלא בעבודתם. שישמרו הם במקומם בפ"ע וקרא הכי פירושו וילוו עליך ויתחברו עמך וישמשוך בזה שישמרו השימור מה שהיה מוטל עליך לשמור ולעולם הם ישמרו במקומם בפני עצמם:

כשהוא אומר. במקרא אחר ונלוו עליך ושמרו את משמרת אהל מועד ולא כתיב ושמרו משמרתך:

הרי עבודתם אמור. דמשמע מהאי קרא שישמרו בפ"ע:

בעבודתך הכתוב מדבר. ומשמע שיהיו עמך ואתה עיקר והם טפילים:

הא כיצד וכו'. ב' שערים היה לו לבית המוקד וכו'. ומדקרי להו שערים אלמא גדולים היו וצריך כל חד מינייהו שישמור לחודיה:

פשפש. פתח קטן:

לבלוש את העזרה. ויחפש מתרגמינן ובלש היו נכנסין דרך אותו פתח קטן העומד אצל השער גדול לחפש על השומרים בעזרה ואם היו ישנים על משמרתם לקו אותם. ולא הי' פותחין את השער הגדול כשנכנסין לבלוש כדי שלא יעורו הישנים מקול השער הגדול משנפתח ויסמכו ע"ז וישנו בלילה. ומייתי הך דר"י ומתוך דבריו שמעינן גדול היה מדהיה פתח קטן בצידו והיה צריך לשומרם. וא"ת והיכי ס"ד למימר שהיה שומר לזה השער הא אמרינן לקמן דשומרי העזרה היו שומרים בחוץ ולא מבפנים כמו בהר הבית דאין ישיבה בעזרה [כו'] ולא היו יכולים לעמוד כל היום. ובית המוקד היה חציו בקדש ואי אפשר לישב אצל השער הפתוח לעזרה ויש לומר כשירצה לישב יתרחק קצת מן השער וישב בחוץ בחציו שבחוץ וישב מעט וינוחו:

אמר אביי. כיון דגבי הדדי הוו קיימי כלומר כי מכוונים היו שערים זה כנגד זה אחד פתוח להר הבית ואחד פתוח לעזרה ושומר אחד היה יכול לראות לכאן ולכאן כדאמר בפרק במה מדליקין [דף לה.] והיה דוי למערב. ותו גבי הדדי הוה קיימי אותו הפתוח לעזרה היה עומד אצל קרן מזרחית צפונית ואותו שפתוח להר הבית היה בחציו של כותל מזרחי מיד שמתחיל החיל היו סמוכין זה לזה:

גזרתא דאצטותא דסלקי בהו לאצטותא. אבנים רחבות גזורות ומרובעות בולטין מן הכותל ולמעלה מהן בולטין אבנים אחרות קצת מן התחתונים ועולין מאלו לאלו במדרגה וישנים על כולם:

ומי הוה מפלגי. וכי היה מסתתין את האבנים ומחליקין בעזרה דס"ד דאחר דבנו בכותל היה מסתתן ומחליקן. וי"מ ומי הוה מפלגי וכי היה חולקין האבנים אחד גדולה ואחד קטנה כדאמרת דסלקת בהו למציעתא אלמא דתחתונים גדולים מהעליונים והא כתיב אבן שלמה מסע נבנה דמשמע כמו שהיו מפנין אותן מן ההר אבנים גדולות כך היו נותנין אותן בבנין. ומשני דמתקני ומייתי מאבראי אבני זוטרתא ואבני רברבתא. דוקא בבית לא נשמע קול מקבות והגרזן אבל בחוץ היו מסתתין אותם אבנים גדולות ליסוד ושל בנין קטנות מהן כדכתיב אבני י' אמות ואבני ח' אמות. ולאידך פי' מייתי ראיה שהיו עושין אבנים גדולות ואבנים קטנות דאחר שחצבם מן ההר פחתו ועשו מהן קטנות ומהן גדולות כפי הצורך:

ואמאי נעיילי מטות. מטות של עץ מסורגם חבלים:

לאו אורח ארעא לעיולי מטות. אבל כרים וכסתות אורח ארעא:

פרחי כהונה איש כסותו בארץ. וה"ה לקטנים כרים וכסתות:

גמ' ונלוו עליך ושמרו וגו' לכל כליו כצ"ל:

שם מאי נינהו גזרתא כצ"ל:

במפרש ד"ה ת"ש וכו' על גבי שער הדרום ואותו וכו' ואחת לשכת עושי חביתים וכו' הנעשות במחבת כצ"ל:

ד"ה כמין וכו' אותו בית למטה פרוץ מרוח אחת כצ"ל:

ד"ה שהכהנים וכו' ושער הי' לה כצ"ל:

ד"ה מנא ה"מ וכו' שאינן שומרים בגובה כמותך כצ"ל:

ד"ה אתה אומר וכו' והאי וילוו. נ"ב נ"ל והיינו צ"ל:

ד"ה אמר אביי וכו' אי נמי דסמיכי אהדדי. נ"ב לא אבין לו:

ד"ה אמר אביי וכו' לא נשמע בבית בהבנותו כצ"ל:

איבעיא להו עליות ממש הוו כו'. תימא מאי קא מיבעיא ליה דמאי נפקא מינה מאי דהוה הוה וליכא למימר דרוש וקבל שכר הוא שצריכין אנו לעמוד על האמת ואע"פ שכבר עבר שהרי כה"ג פריך הגמרא בפ"ק דיומא כיצד הלבישן כיצד הלבישן מאי דהוה הוה אלא כיצד מלבישן לעתיד לבא לעתיד לבוא נמי לכשיבואו אהרן ובניו משה יהיה עמהם אלא כיצד מלבישן למיסבר קראי אלמא דדוקא למיסבר קראי דרשינן אע"פ שכבר עבר אבל לקבוע בעיא בגמרא בדבר שאין בו צורך לא אשכחן והכא אין שום צורך בבעיא זו לא לענין לעתיד לבוא שהרי בנין בית העתיד להבנות מפורש ביחזקאל ואיכא נמי למימר לעתיד לבוא יחזקאל יהיה עמהם כדאמרינן בפ"ק דיומא שהבאתי משה יהיה עמהם לענין סדר לבישת בגדים וגם ליכא שום נפקא מינה לענין איסור והיתר וכן קשה בפ"ב דע"א ובפ"ק דתענית דקא מיבעיא להו מרבי עקיבא במה שימש משה כל שבעת ימי המלואים וכן בפ"ק דסנהדרין איבעיא להו שור סיני בכמה מיגמר שעה מדורות כו' ומיהו התם איכא למימר שמא מיבעיא להו למיסבר קראי אבל הכא אי אפשר לומר דקא מיבעיא ליה למיסבר קראי שהרי הני עליות שהיו בבית אבטינס ובבית הניצוץ לא כתיבו ולא רמיזו כלל בקרא א"כ קשה למאי נפקא מינה קמיבעיא ליה ובריש פרק ארבע מיתות פריך נמי כה"ג הילכתא למשיחא כיון דליכא נפקותא אלא ליישב לישני דשמעתין ואע"ג דאשכחן בפרק המוכר פירות דבעי חמר חוריין מהו כו' ופרשב"ם דלנסכים בלחוד קמיבעיא ליה ולא לענין קידוש מ"מ אפשר לומר הנ"מ נמי לענין קידוש למצוה מן המובחר. ואע"ג דבפ"ק דחולין מצינו דבעי רבי ירמיה אברי בשר נחירה שהכניסו ישראל עמהן לארץ ישראל מהו ופרש"י דרוש וקבל שכר הוא שצריכין אנו לעמוד על האמת ואע"פ שכבר עבר ע"כ. כבר כתב עליו הרא"ש ז"ל בפסקיו וז"ל ולא נהירא לי דדוקא לתיסבר קראי דרשינן אע"פ שכבר עבר אבל לקבוע בעיא בגמרא בדבר שאין בו צורך לא אשכחן כו' והביא ראיה מפ"ק דיומא שהבאתי וכתב ונראה לי דנפקא מינה בבעיא זו לאדם שאסר עצמו באחד מן המינין מזמן ידוע ואילך כו' ע"ש שהאריך ואין כאן מקומו. ושמא יש לדחות ולומר דגם כאן איכא למימר דקא מיבעיא ליה למיסבר קראי דהיינו וילוו עליך וישרתוך דפירושו שהכהנים יהיו שומרים למעלה והלוים למטה אבל אין דעתי נוחה בזה וצריך עיון:

בעבודתך הכתוב מדבר כו'. אבל בספרי שנינו וישרתוך בעבודתם ומינה מהם גזברים ואמרכלין אתה אומר וישרתוך בעבודתם ומינה מהם גזברים ואמרכלין או ישרתוך בעבודתם ת"ל ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל ועדיין אני אומר וישרתוך בעבודתך וישרתוך בעבודתם שמשמרתך משמע לעבודתך וממשמרת כל האהל משמע לעבודתן ת"ל ואני הנה לקחתי את אחיכם הלוים מתוך בני ישראל לכם מתנה נתנים לה' לה' הם מסורים ולא לכהנים הא אין עליך לומר אלא כלשון ראשון ישרתוך בעבודתן ומינה מהם גזברין ואמרכלין ואתה ובניך אתך לפני אהל מועד הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ אתה אומר כו' או אלו ואלו מבפנים ת"ל ונלוו עליך ושמרו את משמרת אהל מועד כו' ושם אפרש באורך אי"ה:

אמר רבי יהודה בזה שנכנסין כו'. בלא רבי יהודה לא הוה מצי למיפרך מידי משום די"ל דשער הפתוח לעזרה אין צריך שומר כיון שאינו משמש כניסה ויציאה הלכך הוכרח להביא אמר רבי יהודה כו':

שבו נכנסין לבלוש העזרה פירוש שהיו נכנסין בכל בקר דרך אותו פשפש לחפש על כל כלי שרת שבעזרה שיהיו כולן במקומן כדתנן לקמן בפרקין נטל את המפתח ופתח את הפשפש כו'. לבלוש תרגום ויחפש ובלש:

אמר אביי דמתקני ומייתי מעיקרא כו'. פירש המפרש קודם שיביאו האבנים בעזרה היו מתוקנות על ידי ברזל ומייתי אבנים גדולות ואבנים דקות כו' עד בו אי אתה בונה גזית אבל אתה בונה גזית בהיכל ובבית קדשי הקדשים. וקשה לי על פירושו שהרי בפרק עגלה ערופה ת"ר שמיר שבו בנה שלמה את בית המקדש שנאמר והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה הדברים ככתבן דברי רבי יהודה אמר לו רבי נחמיה וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר כל אלה אבנים יקרות וגו' מגוררות במגרה א"כ מה ת"ל לא נשמע בבית בהבנותו שהיה מתקן מבחוץ ומכניס מבפנים אמר רבי נראין דברי רבי יהודה באבני מקדש ודברי רבי נחמיה באבני ביתו. והשתא כיון דרבי אמר נראין דברי רבי יהודה באבני מקדש למה הניח אביי דברי רבי יהודה ותפס דברי רבי נחמיה לפרש המשנה אליביה. וכבר נזהר מזה רש"י בפירושו במלכים ופירש הפסוק כדברי רבי יהודה וז"ל אבן שלמה מסע נבנה כמו שהסיעוה מן ההר על ידי השמיר כמות שהיא באה משם נתונה בחומות הבנין ולא סתתוה בכלי ברזל ע"כ. ושמא י"ל משום דהכרעת רבי אינה הכרעה מפני שהיא הכרעה שלישית דלאו הכרעה היא כדאיתא בסוף פ"ק דפסחים ועוד דסתם מכילתא אתיא כרבי נחמיה. ומיהו קשה לי על רבי גופיה למה סתם כאן כנגד הכרעתו. לכן נראה לי לפרש הא דאמר אביי דמתקני ומייתי מעיקרא היינו דמתקני על ידי שמיר:

מגבה גביהי כעליות. משום הכי בעי דפשיטא ליה להש''ס דשמירת כהנים הם בגבוה כדבעינן לפרושי לקמן מקרא משום הכי בעי עליות ממש הוו כל עליות שבהש''ס שהבית תחתיה לשום תשמיש הוא נעשה להבית אבל הכא אפילו בלא תשמיש דלמטה היו צריכים להיות בגבוה משום הכי קא בעי עליות ממש ותשמיש למטה כדרך עליות שהתשמיש למטה בבית: או דלמא. לא היו צריכים למטה בבית אלא לשמירת כהנים בעבור תהיה בגובה משום הכי בנאום על גבי מקום גבוה שבעזרה או על גבי עמודים אבל עליות תשמיש לא שתהא תשמיש למטה: ת''ש שבצפון שער כו'. משנה היא במסכת מדות ורישא דמשנה הכי איתא ז' שערים הוו בעזרה שפתוחים לעזרה שלשה בצפון ושלשה בדרום ואחד במזרח דרך כניסה לעזרה שבדרום שער הדלק על דרך אותו שער מביאין עצים למזבח ושני לו שער הבכורות דרך אותו שער מביאין בכורות למזבח שלישי לו שער המים ע''ג אותו שער נעשה כמין חקיקה אמה על אמה ברום שלש אמות והמשיכן לתוכן מעין עיטם וכן מפורש ביומא (דף לא.) זה בית הטבילה שהזכרנו למעלה דחד היה על גבי שער ואותו בית הטבילה הו' בארץ דהרבה בתי טבילה הוו לצורך כהנים שבמזרח שער ניקנור שם האיש שעשה אותו שער ניקנור שמו ודרך אותו שער נכנסים לעזרה ושתי לשכות היו לו אחת מימינו ואחת משמאלו אחת לשכת פנחס המלביש ואחת לשכת עושי חביתין שמתקנין שם מנחות הנכנסות במחבת ונאפות שמה שבצפון שער הניצוץ אותו בנין היה בנוי בעזרה ועליות לא נתקדשו ופתח של בית הניצוץ היה פתוח לחול להר הבית מדקתני ופתח היה לו לחול אלמא בעזרה היה מקצת הבנין: כמין אכסדרא היה. אותו בית למטה פרוצה מרוח אחת כאכסדרא דבי רב שפרוצה מרוח אחת א''נ בכל צדדין היא פי. וצה כסתם אכסדרות שפרוצות . מכל צד והבנין של מעלה בנוי על גבי עמודים: שהכהנים שומרים למעלה ולוים למטן. כלומר לכך עשאום על גבי אכסדרא לפי שצורך שמירת כהנים צריכה להיות בגובה אבל לוים ששומרים כמו כן מן הפסוק כדלקמן אין צריכין להיות שמירתן למעלה אלא למטה ואגב דצריך לו לומר ששמירת כהנים צריכה שתהא למעלה פירש דלוים לא בעי למעלן אלא למטן. למעלן למטן גרסי' ושמירת לוים אינה מוסבת על בנין אכסדרא אלא לימדך שאע''פ ששמירת כהנים צריכה שתהא למעלה מ''מ שמירתן של לוים לא בעי למעלן אלא למטן כלומר כל מקום שמירתן למטה ותדע לך דשמירת לוים לא היתה באכסדרא אלא לימדך זו כדקא חשיב במסכת מדות וגם לקמן הש''ס מייתי לה אגב גררא בג' מקומות הכהנים שומרים כו' והלוים בכ' ואחד מקים דקא חשיב להו ולא חשיב שמירה זו שלוים יהו שומרים באכסדרא זו למטה מהכהנים דקא חשיב חמשה על חמשה שערי הר הבית ארבעה על ד' פנותיו מבפנים ה' על חמשה שערי עזרה ד' על ד' פנותיו מבחוץ ולקמן מפרש אמאי אלו מבפנים ואלו מבחוץ אחד בלשכת הקרבן באותה לשכה נותנין קרבנות המבוקרים והוא חוץ לעזרה ושער היה לה ואחד בלשכת פרוכת שם היו נשים אורגות את הפרוכת ואחד בלשכת אחורי בית הכפורת ואם איתא דלוים שומרים באכסדרא א''כ הוו להו עשרים ותרי לקמן מוכח דאמרינן לקמן תרי מינייהו לא בעו שימור ועל מקומו אפרש: מנא ה''מ דכהנים שומרים מלמעלן ולוים מלמטן. כלומר שהלוים בשמירתן ואין שמירתם בגובה כמו לכהנים: דת''ר וילוו עליך וישרתוך בעבודתך הכתוב מדבר. כלומר בעבודתך דהיינו שמירה שהן שומרים כמו כן בא הכתוב ולימד וילוו שטפלין לך בשמירתן שאינן שומרין בגובה כמותך: אתה אומר בעבודתך. כאשר פירשתי: או אינו אלא בעבודתם. כלומר שהיו שומרים ונושאי' בכתף ומאי וילוו עליך וישרתוך הכי קאמר ויתחברו עליך וישרתוך בני לוים שהיו נושאים בכתף המשכן וכל כליו והאי וילוו שאתה עושה עיקר עבודה דהיינו עבודת מזבח והם ישרתוך שיהו נושאים המשכן בנסיעתן: כשהוא אומר. בבני לוי ושמרו את המשכן לכל כליו ולכל עבודתו דעבודתן של לוים היא משאם: הא מה אני מקיים וילוו עליך וישרתוך בעבודתך הכתוב מדבר. ולימדך הכתוב שיהו לוים טפלים בשמירתך כהנים למעלן ולוים למטן מ''ר: וחד שימור הוא דהוה ליה לבית המוקד ורמינהי ב' שערים היו לו לבית המוקד. הבנוי על גבי כיפה אחד פתוח לחול להר הבית ואחד פתוח לעזרה בחציו הבנוי בקדש ומדהוו שני שערים אלמא הוו שני שומרים דלכל שער ושער הוי שומר ובלבד שישמש כניסה ויציאה ואף על גב דאמרינן לשכות הבנויות בקדש ופתוחות לחול תוכן חול לששת בית המוקד הואיל והוה ליה שני שערים אחד בקדש ואחד בחול הבנוי לקדש נמשך אחר פתחו והבנוי בחול נמשך אחר פתחו וכן מוכח ביומא (דף כה.) גבי לשכת הגזית דאמרינן דחציה בקדש וחציה בחול ואמרינן שמע מינה שני פתחים היו לה אחד פתוח לקדש ואחד פתוח לחול דאי סלקא דעתך פתח אחד היה לה ולקדש היה פתוח זקן היה יושב במערבה מי איכא והאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד [בלבד] ואי סלקא דעתך לחול היה פתוח ופתח אחר לא היה לו והאמר מר לשכות הבנויות בקדש ופתוחות לחול תוכן חול ואנן בעינן פייס במקום מקודש שנאמר בבית אלהים נהלך ברגש אלא שמע מינה שני פתחים היו לה אחד פתוח לחול ואחד פתוח לקדש: א''ר יהודה. סיומא דההיא משנה היא בזו שנכנסין בו לעזרה פשפש קטן היה לה פתח קטן בתוך שער שבו נכנסים לבלוש את העזרה בלילה קודם תרומת הדשן לפי שאינם רוצים לפתוח שערי עזרה עד זמן עבודת תמיד שהוא יום וכן מוכח במתניתין לאחר שהפיסו על תרומת הדשן דלשם בבית המוקד היו מפיסין נטל את המפתח ופתח את הפשפש ונכנס לעזרה נכנסו אחריו כו' עד שהיו מגיעים כו' הכל שלום ומתני' דתמיד אליבא דר' יהודה דמדות: אמר אביי כיון דגבי הדדי קיימי. זה כנגד זה אי נמי דסמיכי אהדדי: דוי להכא דוי להכא. בחד שומר סגי דוי רואה כמו חזיא דהוי דוי למערב (שבת דף לה.): רובדין מאי ניהו גיזרתא דאיצטוותא דסלקי בה לאיצטוותא. שעולין על ידם למטות שהן בחימה כעין מטות וקא סלקא דעתך דלאחר. שנבנו בחומה חלקו את האבנים ועשו כמין איצטוואות ומשום הכי פריך ומי פלגי אבנים והא כתיב והבית בהבנותו אבן שלימה מסע נבנה: אמר אביי דמתקנן ומייתן מעיקרא. קודם שיביאו האבנים בעזרה היו מתוקנות ע''י ברזל ומייתי אבנים גדולות ואבנים דקות כדכתיב בקרא (מלכים א ז) דהכי היו עושים אבני עשר אמות ואבני ח' אמות ואבני י' אמות אותן שתי אמות שבולטות לצורך איצטוואות הן בולטות וחוץ לעזרה מותר לחותכן ולהשוותן בברזל אבל משבאו לעזרה אסור להניף עליהם ברזל והא דכתיב (שם ו) ומקבות והגרזן וכל כלי ברזל לא נשמע [בבית] בהבנותו היינו בעזרה אבל חו לעזרה לא היינו דקמתרץ דמתקני ומייתי מעיקרא כן מוכח במכילתא דאמרי התם לא תבנה אתהן גזית בו אי אתה בונה גזית אבל אתה בונה גזית בהיכל ובבית קדשי קדשים הא מה אני מקיים ומקבות והגרזן וכל כלי ברזל וכו' בבית אינו נשמע אבל בחוץ נשמע כי חרבך הנפת עליה ותחלליה ר' שמעון בן אלעזר אומר המזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזל נברא לקצרם אינו דין שיבא מקצר על המאריך: ואמאי לעיילי מטות. אמאי ישנים על גבי החומה נעיילו מטות: התם קרי להו רובים. ורובים שומרים שם והכא קרי להו פרחי כהונה:

אין פירוש לקטע זה

תמיד כו ע"ב - פירוש שטיינזלץ

דף כו - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד