א משנה אלו הם ארבעה אבות (סוגים עיקריים) של נזיקין: השור, והבור, והמבעה (שנחלקו אמוראים בגמרא בהגדרתו), וההבער (אש). ואף שכולם הזיקו, אינם דומים בפרטיהם זה לזה ואין ללמוד זה מזה.

כי לא הרי (אינו דומה) השור כהרי המבעה, ולא הרי המבעה כהרי השור, ולא זה וזה שהצד השווה שבהם שיש בהן רוח חיים, כהרי האש ("ההבער") שאין בו רוח חיים,

ולא זה וזה, השור והמבעה והאש, שהצד השווה שבהם שדרכן לילך ולהזיק, כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק, אלא הניזקים הם ההולכים ונתקלים בו.

הצד השוה שבהן, בכל אבות הנזיקין — שדרכן להזיק, ושמירתן מוטלת עליך, או משום שהדבר המזיק שייך לו, או משום שיצר את הדבר שגורם לנזק, וכשהזיק — חב (חייב) המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ, מן המובחר שבקרקעותיו.

ב גמרא תחילה מבררים את פרטי לשון המשנה. מדקתני [ממה ששנה במשנה] "אבות" מכלל הדברים אתה למד דאיכא [שיש] גם תולדות, כלומר, סוגי נזקים הנובעים ונלמדים מאבות אלה, ויש לשאול: האם תולדותיהן של אבות הנזיקין כיוצא בהן, ויש להם אותו דין עצמו, או לאו [לא] כיוצא בהן ודיניהם שונים? ומבררים את הדבר מתוך השוואה לנושאים אחרים שאף בהם קיימים אבות ותולדות.

גבי [אצל] שבת תנן [שנינו במשנה]: אבות מלאכות האסורות בשבת מניינם ארבעים חסר אחת. ואף שם מדייקים: אבות — מכלל הדברים אתה למד דאיכא [שיש] תולדות, ושם

תולדותיהן כיוצא בהן; לא שנא [שונה] אם עשה אב מלאכה בשגגה, כגון ששכח שיום זה הוא שבת, שחייב להביא קרבן חטאת, ולא שנא [שונה] כשעשה בשגגה תולדה של אחת מהמלאכות הללו, שחייב חטאת. וכמו כן, לא שנא [שונה] אם עשה אב מלאכה בשבת במזיד, והיו עדים והתראה, שחייב סקילה, ולא שנא [שונה] אם עשה תולדה במזיד — שחייב סקילה גם כן.

ואם כן מאי איכא [מה יש הבדל] בין אב לתולדה? ומשיבים: נפקא מינה [יוצא מזה הבדל זה] שאילו עביד [עושה] שתי אבות מלאכה בהדי הדדי [יחד] בשגגה אחת, אי נמי [או גם כן] אם עושה שתי תולדות מאבות שונים בהדי הדדי [יחד] — מחייב אכל חדא וחדא [מתחייב על כל אחת ואחת] קרבן חטאת מיוחד, כי בדיני שבת כל אב מלאכה הוא עבירה בפני עצמה, וחייבים עליו לעצמו. ואילו עביד [עושה] אב מלאכה ותולדה דידיה [שלו] בשגגה אחת, בלא שנודע לו האיסור בינתיים — לא מחייב [מתחייב] אלא חדא [קרבן חטאת אחד], כי הריהו כמי שחוזר ועושה אותה עבירה עצמה.

ושואלים: ולשיטת ר' אליעזר שמחייב שני קרבנות גם אם עושה תולדה במקום (יחד עם) אב שלה, אם כן אמאי קרי ליה [מדוע קורא לו] אב, ואמאי קרי [ומדוע קורא] לה תולדה? ומשיבים: יש להסביר לשיטתו כך: הך דהוה [זו שהיתה] במשכן מלאכה חשיבא [חשובה] קרי ליה [קורא לה] אב, כי את הגדרת המלאכות בשבת למדים מן המלאכות שעשו בהקמת המשכן (וראה ספר שמות פרק לה), הך [זו] שלא הוי [היתה] במשכן מלאכה חשיבא [חשובה] קרי [קורא] לה תולדה. אם כן למדנו מה היחס בין אבות ותולדות לענין שבת.

ומצד שני גבי [אצל] טומאות תנן [שנינו] גם כן אבות ותולדות, אבות הטומאות, הטומאות המפורשות בתורה הם: נבלת השרץ, והשכבת זרע של אדם,