מחטא דתלמיותא [מחט של רקמה], שהיא מלאכה נקיה וקלה.

תניא [שנויה ברייתא], רבי אומר: אין לך אומנות שעוברת (שנעלמת, בטילה) מן העולם — שיש צורך בכל המלאכות, אבל אשרי מי שרואה את הוריו באומנות מעולה, אוי לו למי שרואה את הוריו באומנות פגומה ולומד מהם. וכן אי אפשר לעולם בלא שיהא בו בסם (עושה בשמים) ובלא בורסקי (מעבד עורות) שאומנותו בדברים מסריחים. אשרי מי שאומנותו בסם, ואוי לו מי שאומנותו בורסקי. וכן אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, ששניהם נחוצים לקיום העולם, אשרי מי שבניו זכרים ואוי לו למי שבניו נקיבות.

ר' מאיר אומר: לעולם ילמד אדם לבנו אומנות נקיה וקלה, ויבקש רחמים למי שהעושר והנכסים שלו, שאין עניות מן האומנות ואין עשירות מן האומנות, אלא למי הם העשירות והעניות — למי שהעושר שלו, שנאמר: "לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות" (חגי ב, ח).

א שנינו במשנה שר' שמעון בן אלעזר אומר אם ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות וכו'. תניא [שנויה ברייתא], ר' שמעון בן אלעזר אומר: מימי לא ראיתי צבי שיהיה קייץ (מייבש תאנים) וארי שיהיה סבל, ושועל שיהיה חנוני, ובכל זאת הם מתפרנסים שלא בצער ואינם צריכים לעבוד. והם לא נבראו אלא לשמשני, לפי שהאדם הוא תכלית הבריאה, ואני נבראתי לשמש את קוני. מה אלו שלא נבראו אלא לשמשני מתפרנסים שלא בצער, ואני שנבראתי לשמש את קוני — אינו דין שאתפרנס שלא בצער? אלא שהרעותי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי, שנאמר: "עו‍נותיכם הטו אלה" (ירמיה ה, כה).

ב שנינו במשנה שר' נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה וכו'. תניא [שנויה ברייתא], ר' נהוראי אומר: מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה. שכל אומנות שבעולם אין עומדת לו לאדם אלא בימי ילדותו שיש בידו כוח לעבוד, אבל בימי זקנותו הרי הוא מוטל ברעב. אבל תורה אינה כן, עומדת לו לאדם בעת ילדותו, ונותנת לו אחרית ותקוה בעת זקנותו. בעת ילדותו מהו אומר — "וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים" (ישעיה מ, לא), בזקנותו מהו אומר — "עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו" (תהלים צב, טו).