במה דברים אמורים — שנתן לו דמי הקרקעות כולן, אבל אם לא נתן לו דמי כולן — לא קנה אלא כנגד מעותיו, וכדברי רבא. ומעירים: מסייע ליה [לו] מה ששנינו בברייתא לשמואל. שאמר שמואל: מכר לו עשר שדות בעשר מדינות, כיון שהחזיק באחת מהן — קנה את כולן.

אמר רב אחא בריה [בנו] של רב איקא: תדע שכן הוא, שאילו מסר לו עשר בהמות באפסר אחד ואמר ליה [לו] "קני" ["קנה אותם"] מי לא קני [האם אינו קונה]? ואף כאן כל השדות נחשבים כשדה אחד. אמר ליה [לו]: מי דמי [האם דומה] הדבר? התם [שם] איגודו, האפסר האוגד את כל הבהמות, נמצא בידו, הכא [כאן] בשדות אין איגודו בידו.

איכא דאמרי [יש שאומרים] באופן אחר: אמר רב אחא בריה [בנו] של רב איקא: תדע דלא קני [שאינו קונה] את כל השדות בחזקה שעשה בשדה אחד, שהרי אילו מסר לו עשר בהמות באפסר אחד ואמר לו "זו קני" [קנה] — מי קני [האם קונה] הוא את כולן? אף כאן כשהחזיק בשדה אחד בלבד כאילו אמר לו "קנה זו", ולא קנה בכך את שאר השדות.

ודוחים את ההשוואה: מי דמי [האם הדבר דומה]? התם [שם] הבהמות הן גופים מוחלקים ולכן כאשר אמר לו על בהמה אחת "זו קנה" — אין הבהמות האחרות ניקנות עימה. הכא סדנא דארעא חד [כאן הסדן, הבסיס, של הארץ אחד] הוא, וכיון שקונה קרקע במקום אחד — קונה עימה את כל שאר הקרקעות.

א שנינו במשנה שנכסים שאין להם אחריות, כלומר, מטלטלין, זוקקים את הנכסים שיש להם אחריות, כלומר, קרקעות, להישבע גם עליהן, על אף שאין נשבעים על הקרקעות בפני עצמן. אמר עולא: מנין, כיצד אנחנו למדים לגלגול שבועה מן התורה, שאם חייב אדם להישבע על דבר אחד, שיכול הצד שכנגד להשביע אותו על טענות אחרות שעליהן לבדן אינו יכול לחייבו שבועה —

שנאמר בסוטה "ואמרה האשה אמן אמן" (במדבר ה, כב), ותנן [שנינו במשנה]: על מה היא אומרת לשון כפולה "אמן אמן"? "אמן" אחד — שמקבלת על עצמה את האלה (הקללה) הנאמרת על ידי הכהן המשקה אותה, "אמן" שני על השבועה שמשביעים אותה. וכן "אמן אמן": "אמן" — אם מאיש זה שנחשדה בו, "אמן" — אם מאיש אחר. ועוד: "אמן" — שלא סטיתי הן כשהייתי ארוסה והן כשהייתי נשואה והן בזמן שהייתי שומרת יבם והן כשהייתי כנוסה על ידי היבם.

ותחילה מבררים הלכה זו לגופה: האי ארוסה היכי דמי [ארוסה זו שהזכרנו, כיצד היתה]? אילימא דקני [אם תאמר שקינא] לה כשהיא ארוסה וקא משקי לה [ומשקה אותה] את המים המרים כשהיא ארוסה — והתנן [והרי שנינו במשנה]: ארוסה ושומרת יבם כשנחשדו שהן סוטות לא שותות ולא נוטלות כתובה. מאי טעמא [מה טעם] הדבר — שבלשון השבועה "כי שטית תחת אישך" (שם כ) אמר רחמנא [אמרה תורה], וליכא [ואין כאן], שהרי לא היתה עדיין תחת אישה.

אלא צריך לומר דקני [שקינא] לה כשהיא ארוסה על מה שעשתה כשהיא ארוסה, ונסתרה כשהיא ארוסה, וקא משקי לה [ומשקה אותה] כשהיא נשואה.

אולם במקרה כזה מי בדקי לה מיא [האם בודקים אותה המים]? הלא "ונקה האיש מעון" (שם, לא) אמר רחמנא [אמרה תורה], לומר: בזמן שהאיש מנוקה מעון — המים בודקים את אשתו, אבל אם אין איש מנוקה מעון באותו ענין — אין המים בודקים את אשתו. וכיון שחשד בה כשהיתה ארוסה, שהרי קינא לה, והיא אמנם נסתרה אסור היה לו לישא אותה, ואם עשה כן — הרי הוא עצמו חוטא, ובמקרה כזה אין המים בודקים את אשתו. הרי שבארוסה כשלעצמה אין כל דרך שתיבדק כסוטה.

אלא יש לומר שהשבעה זו היא רק על ידי גלגול, שאף שבמישרין אינו יכול להשביע אותה על כך, מכל מקום אם קינא לה ונסתרה לאחר הנישואין כיון שהיא נשבעת על מה שעשתה כשהיא נשואה — יכול להשביע אותה, בדרך של גלגול שבועה, גם על מה שהיה בזמן האירוסין!

ומעירים: אשכחן סוטה דאיסורא [מצאנו גלגול שבועה בסוטה שהוא מדיני איסורים], ואולם ממונא מנלן [בענייני ממונות כבמשנתנו מניין לנו] שיש גם כן גלגול שבועה? תנא דבי [שנה החכם בבית מדרשו] של ר' ישמעאל: קל וחומר הדברים: ומה סוטה