נאמר בעבד עברי הנמכר לגוי, שיש לו דרך להשתחרר אם גואלים אותו קרוביו: "ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היובל" (ויקרא כה, נד) רבי אומר: דווקא באלה (בעזרת קרוביו) הוא נגאל, ואין הוא נגאל בשש, שאינו משתחרר אחרי שש שנים.

שיכול הייתי לדרוש קל וחומר: והלא דין הוא: ומה מי שאינו נגאל באלה — עבד עברי הנמכר לישראל שאין בו דין גאולה בקרובים — נגאל בשש, משתחרר אחרי שש שנים, זה — עבד עברי הנמכר לגוי — שנגאל באלה (בקרובים) אינו דין שנגאל בשש? — תלמוד לומר: "באלה", להדגיש: דווקא באלה הוא נגאל, ואין הוא נגאל בשש.

ואי סלקא דעתך יליף [ואם עולה על דעתך שלומד] בגזירה שווה "שכיר" "שכיר", אמאי קאמר [מדוע הוא אומר] לגבי הנמכר לישראל "ומה מי שאינו נגאל באלה"? נילף [שילמד] מנמכר לגוי בגזירה שווה של "שכיר" "שכיר", שכן גם בנמכר לגוי נזכרה המלה "שכיר" — "כשכיר שנה בשנה יהיה עימו" (שם נג) ונאמר שאף הנמכר לישראל יש לו גאולה על ידי קרובים! ומאחר שאין אומרים כן משמע שאינו דורש גזירה שווה "שכיר" "שכיר".

אמר רב נחמן בר יצחק: אפשר לדחות ראיה זאת, ולעולם תפרש כי יליף [לומד] גזירה שווה של "שכיר" "שכיר", ושאני הכא [ושונה כאן] שאמר קרא [הכתוב] בנמכר לגוי "או דודו או בן דודו יגאלנו" (שם מט), והדגשה זו באה למעט: לזה, ולא לאחר.

א לגופה של מחלוקת זו מבררים ומאן [ומיהו] התנא דפליג עליה [שחולק עליו], על רבי בענין זה — ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: על מה שנאמר "ואם לא יגאל באלה", ר' יוסי הגלילי אומר: ההדגשה "באלה" באה לומר דבר אחר: שאם פודים אותו קרוביו ("אלה") הרי זה לשחרור, שיוצא לחופשי לגמרי, אבל אם נגאל בשאר כל אדם שמשלם את דמיו לאדוניו הגוי — הרי זה לשעבוד, שהוא משתעבד לו עד שישלם בעבודתו את דמי פדיונו. ואילו ר' עקיבא אומר: "באלה" — לשעבוד, ואילו בשאר כל אדם הריהו נפדה לשחרור גמור.

ומסבירים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' יוסי הגלילי? — אמר קרא [הכתוב] "אם לא יגאל באלה", וכוונתו: אם נגאל באלה — משתחרר, אלא כשייגאל באחר (על ידי אחר) אז "ויצא בשנת היובל" ולא קודם לכן, כי הוא משועבד לו, ור' עקיבא אומר: אם לא יגאל אלא באלה — ויצא בשנת היובל, ואולם אם נגאל באחרים — הריהו יוצא מיד. ור' יוסי הגלילי טוען כנגדו: מידי [וכי] "אלא באלה" כתיב [נאמר]?

אלא מפני קושיה זו על שיטת ר' עקיבא, יש לחזור מן ההסבר הקודם ולומר כי בהאי קרא קמיפלגי [בפירוש כתוב זה נחלקו]; מה שנאמר "או דדו או בן דדו יגאלנו" (שם) — הרי זה גאולת קרובים, "או השיגה ידו" (שם) — זה גאולת עצמו, "ונגאל" — זו גאולת אחרים הפודים אותו מיד הגוי.

ר' יוסי הגלילי סבר: מקרא נדרש לפניו, כלומר, יש לדרוש ולהסמיך את המקרא לענין הקרוב אליו לפניו, ואם כן שדי [השלך], כלומר, קרב והשווה את הדין של גאולת קרובים לגאולת עצמו; מה גאולת עצמו היא לשחרור גמור — אף גאולת קרובים היא לשחרור. ואילו ר' עקיבא סבר: מקרא נדרש לאחריו, ואם כן שדי [השלך, קרב דין] גאולת אחרים לגאולת עצמו; מה גאולת עצמו לשחרור — אף גאולת אחרים לשחרור, אבל גאולת קרובים לשעבוד.

ושואלים: אי הכי [אם בכך] הם חולקים, בין לר' יוסי הגלילי ובין לר' עקיבא ההדגשה "באלה", למה לי? ומשיבים: אי לאו [אם לא] היה נאמר "באלה" הוה אמינא [הייתי אומר] מקרא נדרש בין לפניו בין לאחריו, והכל, בכל מקרה שנגאל, הוא לשחרור, בא המיעוט "אלה" למעט קרובים או אחרים כל אחד לשיטתו.

ומקשים: אי הכי [אם כך] שאנו למדים מן המלה "באלה", אם כן הדר קושיא לדוכתיה [חוזרת הקושיה למקומה] מה שהקשו על ר ' עקיבא שלא נאמר "אלא באלה". אלא, יש לחזור גם מהסבר זה ולומר שבסברא קמיפלגי [הם חלוקים] ולא בלימוד מן המקראות;

ר' יוסי הגלילי סבר: מסתברא [מסתבר] לומר שגאולת אחרים היא לשיעבוד, דאי אמרת [שאם אתה אומר] לשחרור הוו מימנעי [היו נמנעים] ולא פרקי ליה [פודים אותו], אבל אם צריך העבד לעבוד עבורם ואינם מפסידים את כספם — יפדו אותו. ור' עקיבא סבר: מסתברא [מסתבר] כי גאולת קרובים לשיעבוד. מדוע? דאי אמרת [שאם תאמר] שהיא לשחרור, אם כן כל יומא ויומא אזל ומזבין נפשיה [יום ויום יילך וימכור את עצמו] ויסמוך על קרוביו שישחררו אותו.

אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: זו דברי ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא הסבורים שלא בכל מקרה שפודים את העבד מיד אדוניו הגוי הוא משתחרר, אבל חכמים אומרים: הכל לשחרור.

מאן [מי הם] חכמים — רבי היא, דמפיק ליה להאי [שמוציא את המלה הזו] "באלה" לדרשה אחרינא [אחרת] כפי שאמרנו. ולדעתו מקרא נדרש בין לפניו ובין לאחריו, ולכן בין בגאולת אחרים ובין בגאולת קרובים — הרי הוא משתחרר לגמרי.

ושואלים: ורבי, האי [אותו כתוב] "ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היובל" (שם נד) מאי עביד ליה [מה עושה הוא בו] שהרי עצם הדין שעובד את אדוניו הגוי עד היובל מפורש כבר קודם! ומשיבים: מיבעי ליה [נצרך לו] כתוב זה לכדתניא [לכפי ששנינו בברייתא] מה שנאמר "ויצא בשנת היובל" משמעו כפשוטו, שאם אין העבד נגאל קודם יוצא הוא רק בשנת היובל מידי אדוניו הגוי.