בגוי שישנו תחת ידך, כלומר, שאתה מושל בו ואתה יכול לקבוע עבורו את החוקים. או שמא תאמר: אינו אלא בגוי שאינו תחת ידך? אולם דבר זה אינו אפשרי, שכן אמרת [יכול אתה לומר] וכי מה אפשר לעשות לו שיציית לדברי התורה? הא [הרי] אין הכתוב מדבר אלא בגוי שישנו תחת ידך.

א בין הדרכים שהעבד נקנה בהן שנינו במשנה שהוא נקנה גם בשטר. ושואלים: מנלן [מניין לנו]? אמר עולא: אמר קרא [הכתוב] בדין אמה העבריה: "אם אחרת יקח לו" (שמות כא, י) — הקישה (השווה אותה) הכתוב את האמה לאשה אחרת המתקדשת, מה אחרת מקניא [נקנית] לבעלה בשטר — אף אמה העבריה מקניא [נקנית] בשטר.

ושואלים על השוואה זו: הניחא למאן דאמר [זה נוח לשיטת מי שאומר] ששטר אמה העבריה האדון הוא שכותבו כמו שטר קידושין שהבעל כותבו, אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שהאב הוא שכותבו והוא כעין שטר מכירה, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? שהרי אינו דומה כלל שטר מכירת אמה עבריה לשטר קידושין! דאיתמר [שנאמר] שחלקו אמוראים בבעיה זו: שטר אמה העבריה, מי כותבו? רב הונא אמר: אדון כותבו, רב חסדא אמר: אב כותבו. ואם כן, הניחא [זה נוח] לשיטת רב הונא, אלא לשיטת רב חסדא מאי איכא למימר [מה יש לומר]?

אמר רב אחא בר יעקב, יש ללמוד בדרך אחרת: אמר קרא [הכתוב] לגבי אמה עבריה (שם ז): "לא תצא כצאת העבדים" הכנענים, מכאן למדים — אבל נקנית היא כקנין עבדים כנעניים. ומאי ניהו [ומה הוא] קנין זה — שטר.

ומקשים: ואימא [ואמור]: אבל נקנית היא כקנין עבדים, ומאי ניהו [ומה הוא] קנין זה — חזקה! ומשיבים: אי אפשר לומר כן, כי אמר קרא [הכתוב] בעבדים כנענים: "והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם" (ויקרא כה, מו), כלומר, דווקא אותם את הגויים אתה קונה בחזקה כאחוזת נחלה של קרקע, ולא אחר בחזקה.

ומקשים: אם כן ואימא [ואמור] כמו כן אותם אתה קונה בשטר, ולא אחר בשטר! ומשיבים: הכתיב [הרי נאמר] "לא תצא כצאת העבדים" וכפי שדייקנו: אבל נקנית היא כקנין עבדים — בשטר. ושואלים: כיון שאין הדבר מוכח מן הענין, אם כן ומה ראית לדמות אמה עבריה לעבד כנעני לענין שטר דווקא ולהבדילה מדין עבד בקנין חזקה, אולי נאמר להיפך שדומה היא לעבד בדין חזקה ושונה ממנו בדין שטר?

ומשיבים: מסתברא [מסתבר] לומר כי שטר הוה ליה לרבויי [היה לו לרבות] לענין קנין עבד, שכן שטר כוחו גדול, שהרי שטר (גט) גם מוציאה בבת ישראל. ודוחים: אדרבה, חזקה הוה ליה לרבויי [היה לו לרבות] שכן גדולה חזקה שקונה בנכסי הגר שמת בלי יורשים, שאינם נקנים בכל דרך אחרת! ומשיבים: בדיני אישות מיהת [על כל פנים לא אשכחן [מצאנו] קנין של חזקה. אי בעית אימא [אם תרצה אמור] תשובה אחרת: להכי אהני [לכך הועיל] מה שנאמר "אם אחרת יקח לו

"ללמדנו שראוי ללמוד קנין עבדים מקנין המצוי בקידושין דווקא והוא שטר. ושואלים: ורב הונא האי [כתוב זה] "לא תצא כצאת העבדים" מאי דריש ביה [מה דורש הוא בו]? שאינו צריך ללמוד ממנו קנין שטר באמה עבריה כרב אחא בר יעקב. ומשיבים: הכתוב ההוא מיבעי ליה [נצרך לו] לגופו ללמד שאינה יוצאה בראשי אברים כעבד כנעני, שאם האדון גרם לה שייפגע אחד מראשי האיברים שלה — אינה יוצאת על ידי כך לחופשי. ושואלים: ורב חסדא, מהיכן לומד הוא דבר זה? ומשיבים: אם כן, שהפסוק בא ללמדנו רק דין אחד לכתוב קרא [שיאמר הכתוב] "לא תצא כעבדים", מאי [מה] טעם התוספת "כצאת העבדים" — שמע מינה תרתי [למד מכאן שני דברים], הן שאינה יוצאת בראשי איברים, הן שדרך קניינה הוא כקנין עבדים — בשטר.

ב מקור הדין ששנינו במשנה לגבי עבד עברי שהוא קונה את עצמו בשנים כשמסתיימות שש שנות עבודתו הוא במה דכתיב [שנאמר]: "שש שנים יעבד ובשבעת יצא לחפשי חינם" (שמות כא, ב).

יוצא ביובל — דכתיב [שנאמר] "עד שנת היבל יעבד עמך" (ויקרא כה, מ).

יוצא בגרעון כסף — אמר חזקיה: דאמר קרא [שאמר הכתוב] "והפדה" (שמות כא, ח) — מלמד שמגרע פדיונה, כלומר, מחזיר לאדון חלק מהכסף לפי חשבון עבור אותם השנים שלא עבדה — ויוצאה, והוא הדין לעבד. תנא [שנה החכם]: וקונה העבד את עצמו בכסף ובשוה כסף ובשטר.

ושואלים: בשלמא [נניח] זה שנקנה בכסף — דכתיב [שנאמר] "מכסף מקנתו" (ויקרא כה, נא), שוה כסף נמי [גם כן] "ישיב את גאלתו" (שם) אמר רחמנא [אמרה תורה] ובא כתוב זה לרבות שוה כסף שהוא נחשב ממש ככסף, שכל דבר שיש בו ערך יש בו כדי השבה. אלא האי שטר היכי דמי [שטר זה שאמרנו באיזה אופן הוא בדיוק]? אילימא דכתב ליה שטרא אדמיה [אם תאמר שכתב לו העבד שטר על דמי עצמו] אם כן היינו [הרי הוא] ממש כמו כסף, ומה ההבדל?

אלא הכוונה היא לשטר שיחרור, שכתב לו האדון שטר שהוא משוחרר. ושואלים: שטר למה לי לצורך זה? לימא ליה באפי תרי "זיל" [שיאמר לו בפני שנים "לך", צא לחופשי]. אי נמי [או גם כן] שיאמר לו באפי בי דינא [בפני בית דין] "זיל" [לך]. אמר רבא: זאת אומרת עבד עברי גופו קנוי ואין זה נחשב כחוב כספי בלבד, ומשום כך הרב שמחל על גרעונו (על הכסף שצריך העבד לתת לו תמורת השנים שנותרו לו לעבוד) — אין גרעונו מחול, שאף שיכול למחול על ידי אמירה בלבד על החוב הכספי, אין זה כשלעצמו מבטל את הקנין שיש לו בעבד, אלא אם כן משחררו בשטר.

ג שנינו במשנה שיתירה עליו, אמה העבריה על עבד עברי, שהיא יוצאה מרשות האדון אף בסימנים. אמר ריש לקיש: אמה העבריה קונה את עצמה במיתת האב ויוצאת על ידי כך מרשות אדון. ודבר זה נלמד מקל וחומר: ומה סימנין שאין מוציאין מרשות אב, שהרי אף שהביאה סימני נערות עדיין היא ברשותו לכמה דברים, מכל מקום מוציאין הם אותה מרשות אדון, מיתה שמוציאה אותה מרשות אב לגמרי, אינו דין שמוציאה אותה מרשות אדון?

מיתיבי [מקשים] על כך ממה שאמר רב הושעיא: שנינו במשנתנו שיתירה עליו אמה העבריה שקונה את עצמה אף בסימנין, ואם איתא [ואם יש] מקום להלכה זו של ריש לקיש, ניתני נמי [שישנה גם כן] הבדל נוסף — שיוצאה אף במיתת האב! ומשיבים: אין להוכיח ממה שלא נזכר הדבר במפורש כי תנא [שנה] ושייר עוד הבדלים נוספים שלא מנה.

ומקשים: מאי [מה] שייר עוד שאתה אומר דהאי [שאף דבר זה] שייר, שהרי בודאי לא שייר דבר אחד בלבד? ומשיבים: שייר מיתת האדון, שיוצאת לחופשי אם מת, ואינה עובדת את יורשיו. ודוחים: אי [אם] משום מיתת האדון לאו שיורא הוא [אין זה שיור] שכיון דאיכא נמי [שיש גם כן] דין דומה לזה באיש (בעבד נרצע) — לא קתני [שנה] אותו.

ואם כן חוזרת שוב הקושיה: ואלא ניתני [שישנה] שיוצאה במיתת האב! ומשיבים: התנא של המשנה דבר שיש לו קצבה קתני [שנה במשנה], דבר שאין לו קצבה, שאין בו זמן קבוע, וייתכן שלא יקרה — לא קתני [שנה].

ומקשים: והא [והרי] סימנין שאין להם קצבה, שהרי אין זמן קבוע להופעתם שהרי יש נערות המקדימות להביא סימנים ויש המאחרות, ובכל זאת קתני [שנה]! אמר רב ספרא: אף על פי שסימנים אין להם קצבה למעלה, שבכל עת שתביא סימנים לאחר שמלאו לה שתים עשרה שנה יצאה מכלל קטנה, אבל יש להם קצבה