|
טקסט הדף מנוקד
דִּבְרֵי הַכֹּל כָּשֵׁר וּמַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי כְּתָבוֹ וְאוֹקִימְנָא בְּחוּץ אֲבָל עַל מְנָת לָא פָּסֵיל אִיבָּעֵית אֵימָא לִפְנֵי הַתּוֹרֶף וְרַבָּנַן וְאִיבָּעֵית אֵימָא לְאַחַר הַתּוֹרֶף וְדִבְרֵי הַכֹּל
וְרָבָא אָמַר מַחְלוֹקֶת לְאַחַר הַתּוֹרֶף דְּרַבִּי סָבַר גָּזְרִינַן אַטּוּ לִפְנֵי הַתּוֹרֶף וְרַבָּנַן סָבְרִי לָא גָּזְרִינַן אַטּוּ לִפְנֵי הַתּוֹרֶף אֲבָל לִפְנֵי הַתּוֹרֶף דִּבְרֵי הַכֹּל פָּסוּל וּמַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי כְּתָבוֹ וְאוֹקִימְנָא בְּחוּץ אֲבָל עַל מְנָת לָא פָּסֵיל אַחַר הַתּוֹרֶף וְרַבָּנַן הִיא תָּנֵי אֲבוּהּ דְּרַבִּי אָבִין קַמֵּיהּ דְּרַבִּי זֵירָא כָּתַב גֵּט עַל תְּנַאי דִּבְרֵי הַכֹּל פָּסוּל דִּבְרֵי הַכֹּל פָּסוּל וְהָא מִיפְלָג פְּלִיגִי אֶלָּא אֵימָא לְדִבְרֵי הַכֹּל כָּשֵׁר וְהֵיכִי דָּמֵי לְאַחַר הַתּוֹרֶף וְלֵימָא הֲרֵי זֶה פָּסוּל וְרַבִּי תַּנָּא דִּבְרֵי הַכֹּל אַתְנְיֵיהּ כָּשֵׁר בְּפָסוּל מִיחַלַּף לֵיהּ הֲרֵי זֶה בְּדִבְרֵי הַכֹּל לָא מִיחַלַּף לֵיהּ מַתְנִי' הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם אֶלָּא לְאַבָּא וּלְאָבִיךְ לְאָחִי וּלְאָחִיךְ לְעֶבֶד וּלְנׇכְרִי וּלְכׇל מִי שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו קִדּוּשִׁין כָּשֵׁר הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם אֶלָּא אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין וְכׇל מִי שֶׁיֵּשׁ לָהּ עָלָיו קִדּוּשִׁין אֲפִילּוּ בַּעֲבֵירָה פָּסוּל גְּמָ' כְּלָלָא דְּרֵישָׁא לְאֵתוֹיֵי שְׁאָר חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת כְּלָלָא דְּסֵיפָא לְאֵתוֹיֵי שְׁאָר חַיָּיבֵי לָאוִין כְּגוֹן עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי (נְתִינִי מִצְרִי וַאֲדוֹמִי) בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן חוּץ מִקִּדּוּשֵׁי קָטָן מַהוּ מִי אָמְרִינַן הַשְׁתָּא מִיהָא לָאו בַּר הֲוָיָה הוּא אוֹ דִלְמָא אָתֵי לִכְלַל הֲוָיָה אֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ קְטַנָּה מִתְגָּרֶשֶׁת בְּקִידּוּשֵׁי אָבִיהָ אַמַּאי וְהָא בָּעֵינַן וְיָצְאָה וְהָיְתָה אֶלָּא אָתְיָא לִכְלַל הֲוָיָה הָכָא נָמֵי אָתְיָא לִכְלַל הֲוָיָה חוּץ מִן הַנּוֹלָדִים מַהוּ הַשְׁתָּא מִיהָא לָא אִיתְיְלִיד[וּ] אוֹ דִּלְמָא עֲתִידִי דְּמִתְיַילְדִי אֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ לְעֶבֶד וּלְנׇכְרִי אִם אִיתָא עֶבֶד וְנׇכְרִי נָמֵי עֲבִידִי דְּמִיגַּיְּירִי הָנָךְ לָאו לְאִיגַּיּוֹרֵי קָיְימִי הָנֵי לְאִיתְיְלוֹדֵי קָיְימִי חוּץ מִבַּעַל אֲחוֹתָהּ מַהוּ הַשְׁתָּא מִיהָא לָא חַזְיָא לֵיהּ אוֹ דִלְמָא זִמְנִין דְּמֵתָה אֲחוֹתָהּ וְחַזְיָא לֵיהּ אֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ לְעֶבֶד וּלְנׇכְרִי עֶבֶד וְנׇכְרִי נָמֵי עֲבִידִי דְּמִיגַּיְּירִי גֵּירוּת לָא שְׁכִיחָא מִיתָה שְׁכִיחָא חוּץ מִזְּנוּתִיךְ מַהוּ בְּנִשּׂוּאִין הָא לָא שַׁיַּיר אוֹ דִלְמָא שַׁיַּיר בְּבִיאָה אֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ לְאַבָּא וּלְאָבִיךָ וּבְמַאי אִילֵימָא בְּנִשּׂוּאִין אַבָּא וְאָבִיךְ בְּנֵי נִשּׂוּאִין נִינְהוּ אֶלָּא לָאו בִּזְנוּת וּלְאַבָּא וּלְאָבִיךְ הוּא דְּלָא שַׁיַּיר הָא לְאַחֵר שַׁיַּיר דִּלְמָא בְּנִשּׂוּאִין דַּעֲבַר וְאִינְּסִיב חוּץ מִשֶּׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ מַהוּ בִּכְדַרְכָּהּ הָא לָא שַׁיַּיר אוֹ דִלְמָא מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה כְּתִיב חוּץ מֵהֲפָרַת נְדָרַיִךְ מַהוּ בְּנִשּׂוּאִין הָא לֹא שַׁיַּיר אוֹ דִלְמָא אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ כְּתִיב חוּץ מִתְּרוּמָתִיךְ מַהוּ בְּנִשּׂוּאִין הָא לָא שַׁיַּיר אוֹ דִלְמָא קִנְיַן כַּסְפּוֹ כְּתִיב חוּץ מִיְּרוּשָּׁתִיךְ מַהוּ בְּנִשּׂוּאִין הָא לָא שַׁיַּיר אוֹ דִלְמָא לִשְׁאֵרוֹ וְיָרַשׁ אוֹתָהּ כְּתִיב חוּץ מִקִּידּוּשַׁיִךְ בִּשְׁטָר מַהוּ מִי אָמְרִינַן אֶפְשָׁר דִּמְקַדֵּשׁ לַהּ בְּכֶסֶף וּבְבִיאָה אוֹ דִלְמָא וְיָצְאָה וְהָיְתָה אִיתַּקּוּשׁ הֲווֹיוֹת לַהֲדָדֵי תֵּיקוּ מַתְנִי' גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם רש"יואוקימנא בחוץ. בריש פירקין ושמעינן מינה דאילו בעל מנת אפילו כתבו בתוכו כשר: אימא דברי הכל כשר כו'. ר' זירא לטעמיה דאוקי פלוגתא בלפני התורף הלכך ד''ה פסול לא משכחת לה: ולימא. ליה רבי זירא לתנא תני ה''ז פסול ולא תיתני דברי הכל ונימא רבי היא: תנא ד''ה אתנייה. ע''כ דברי הכל אתנייה רביה לתנא דאי אתנייה הרי זה לא הוה מיחלף ליה בדברי הכל אפילו שכח גירסא שלו אבל כשר בפסול מיחלף ליה אם שכח שמועתו להכי אמר ליה תני דברי הכל כשר דמסתברא דהכי אגמריה רביה: מתני' אלא לאבא ולאביך כו'. לאו שיורא הוא דבלאו איסור אישות נמי לא תפסי להו בה קידושין: אלמנה לכהן גדול. כיון דקדושין תופסין בחייבי לאוין כדאמרינן בפ''ק דקדושין (דף יח:) ולהאי לא תפסי משום איסור אישות שבה אשתכח דשייר בגיטא: ולכל מי שיש לה עליו קדושין. אם היתה פנויה ואפילו בעבירה דאיסור לאו: פסול. דהוי שיור: גמ' כללא דרישא. ולכל מי שאין לה עליו קדושין: נתיני. מן הגבעונין שהיו משבעה אומות ואיכא לאו דלא תתחתן בם: מצרי ואדומי. בתוך שלשה דורות שהם באיסור עשה: חוץ מקידושי קטן. חוץ מפלוני וקטן הוא: קטנה מתגרשת. אם קיבלה גיטה לאחר מיתת אביה: בקידושי אביה. כלומר ואפילו קידשה אביה לאיש הזה דהוו להו קדושין גמורין: והא בעינן ויצאה והיתה. דלא מיגרשה אא''כ ראויה לקדש את עצמה לאיש אחר: אלא אתיא לכלל הויה. לאחר זמן וקא חשיב ליה מעכשיו דלא דק קרא למימר דתיהוי השתא בת הויה לענין שיורא נמי הוי שיור: הנולדים. עתידין להולד: או דלמא עתידין דמתילדי. ומיתסרא עליהן מפני (אשתו) של זה הלכך הוי שיור: עבד ועובד כוכבים נמי. הא מצית למימר בהו עתידי דמיגיירי ואפ''ה לא הוי שיור: השתא מיהת לא חזיא ליה. כל זמן שאחותה קיימת ולא הוי שיור: חוץ מזנותיך. שלא תבעלי בזנות: או דלמא שייר בביאה. בעלמא וצד אישות קרינן בה: אבא ואביך בני נישואין נינהו. דתיסק אדעתיה דבעי לאתנויי בהדה הא לא תפסי בה קדושין: אלא לאו בזנות. ואבא ואביך הוא דלא הוי שיור דבלאו הכי נמי אסירא להו: ודלמא בנישואין. קתני מתני' ואף על גב דלאו אורחא הוא הלכך לאחר הוי שיור אבל בזנות אימא לא הוי שיור: משכבי אשה כתיב. הקיש שני משכבי' לכל דבר: ואישה יפרנו. וכיון דשייר הפרת נדרים לגביה אישה קרינא ביה: מתרומתיך. שאם תנשאי לכהן לא יאכילך בתרומה: קנין כספו. הוא יאכל בו כתיב והאי כיון דלאו בר הכי הוא לא הויא קנין כספו ואשתכח דשייר בקדושין אצל כהנים: חוץ מירושתך. שאם תמותי אני יורשך: ממשפחתו וירש אותה. מכאן שהבעל יורש את אשתו וכיון דאיהו ירית לה אשתו היא: חוץ מקידושיך בשטר. שאם יקדשוך בשטר לא יהיו קידושין כלומר ששייר אחד מדרכי קדושין ולא שייר את כולם: ואיתקש הוויות להדדי. והיכא דשייר חדא מינייהו לא קרינא ביה ויצאה: מתני' גופו של גט. עיקר כתב הגט כך יכתבו בו: תוספותדברי הכל כשר. אע''ג דבחוץ פסול אפילו אחר התורף כדאמרינן בסמוך ואי בעית אימא לאחר התורף ודברי הכל מ''מ לא גזרינן ביה ע''מ אטו חוץ דחוץ אחר התורף אינו פסול אלא מדרבנן גזירה אטו לפני תורף ולא גזרינן גזירה לגזירה: רבא אמר מחלוקת לאחר התורף. דרבי גזר ע''מ דלאחר התורף אטו ע''מ דלפני התורף אע''ג דלפני התורף נמי אינו אלא גזירה אטו חוץ כולה חדא גזירה היא: אבל לפני התורף דברי הכל פסול. דגזרינן אטו חוץ ובחוץ הוא פסול גמור אפילו על פה דסבר רבא דלא נכתב לשם כריתות: ומתני' דקתני כתבו ואוקימנא בחוץ אבל על מנת לא פסול לאחר התורף ורבנן. והוא הדין דבלאו האי טעמא צריך לאוקומי מתני' אחר התורף מדקתני כתבו דמשמע אבל על פה כשר: תניתוה קטנה מתגרשת בקידושי אביה. וא''ת ודלמא מן הארוסין איירי וביש לה אב דבת הויה היא ועוד אמאי לא קא מייתי מתניתין דפרק התקבל (לעיל דף סה.) קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה ומוקמינן לה בפ''ב דקדושין (דף מד:) באין לה אב ואור''י דהך ברייתא משמע ליה בכל ענין אפילו אין לה אב או מן הנשואין דאין לאביה רשות בה אבל מתניתין דהתקבל מצי למדחיה בדיש לה אב כדמשמע פשט דמתניתין דקתני בתר הכי ואם אמר אביה כו' והכי הוה בעי למידק בפרק שני דקדושין (דף מד:) דביש לה אב עסקינן: חוץ מתרומתיך מהו. פי' בקונטרס שאם תנשאי לכהן לא תאכל בתרומה ואין נראה לר''י דבלאו הכי לא אכלה בתרומה דגרושה מתחללת בביאת כהן ואפילו קידשה ונשאה ולא בא עליה דמשתמרת לביאה פסולה היא אע''ג דאהני מה שמשייר שתהא אסורה לאכול מן התורה מכל מקום נראה דוחק לפרש כן ונראה לפרש חוץ מתרומה שהוא כהן ומגרשה לכל דבר חוץ שלא תיאסר באכילתה אי הוי שיור דקנין כספו אמר רחמנא דע''י קידושין אוכלת בתרומה אם כן עדיין קידושין עליה ואין זה כריתות או דילמא בקידושין הא לא שייר שתוכל להתקדש למי שתרצה וכי האי גוונא פי' בקונטרס עצמו גבי חוץ מירושתך ומהפרת נדריך: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|