יש לפרש שמדובר פה בעומד במרדו ולא עשה תשובה כלל, ומכל מקום מתכפר לו בשעיר המשתלח, ושיטת רבי היא הסבור שיום הכיפורים מכפר אף על שאינם שבים. דתניא [ששנויה ברייתא], רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה — יום הכפורים מכפר, חוץ ממי שהוא פורק עול שכופר בעיקר, וכן המגלה פנים בתורה שמדבר על התורה בחוצפה ובזלזול, וזה המפר ברית בבשר שאינו מקיים את מצות ברית מילה, שעל אלה רק אם עשה תשובה — יום הכפורים מכפר, ואם לאו [לא] — אין יום הכפורים מכפר.

ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] מה מקור דבריו של רבי? דתניא [ששנויה ברייתא] על הכתוב "כי דבר ה' בזה ואת מצוותו הפר הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה" (במדבר טו, לא): "כי דבר ה' בזה" — זה הפורק עול ומגלה פנים בתורה, שהוא מבזה את דבר ה' בתורתו; "ואת מצותו הפר" — זה המפר ברית בבשר; ומה שנאמר "הכרת תכרת" בלשון כפולה יש לפרשו: "הכרת" — כוונתו לפני יום הכפורים, "תכרת" — לאחר יום הכפורים.

יכול יהא כרת זה חל אפילו עשה תשובה? תלמוד לומר: "עונה בה" — לא אמרתי שתיכרת אלא בזמן שעונה בה ולא חזר בתשובה. ודברים אלה אמורים דווקא בשלוש עבירות אלה, אבל בעבירות אחרות — יום הכיפורים מכפר על הנפש אפילו כשעוונה בה.

ומן הצד האחר, ורבנן [וחכמים] החולקים על רבי, כיצד הם מפרשים? "הכרת" — בעולם הזה, "תכרת" — לעולם הבא, "עונה בה" — שאם עשה תשובה ומת, מיתה ממרקת גומרת לכפר עוונותיו.

ושואלים: ומי מצית מוקמת לה [והאם יכול אתה להעמיד אותה את משנתנו] כשיטת רבי? והא מדסיפא [והרי מכיון שבסופה] שיטת ר' יהודה היא, רישא נמי [בראשה גם כן] שיטת ר' יהודה היא! ומנין לנו שסופה שיטת ר' יהודה היא — דקתני סיפא [ששנה בסוף בהמשך המשנה]: אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח כולם מתכפרים בשעיר המשתלח, ומאן אית ליה האי סברא [ומי יש לו מחזיק בסברה זו]? ר' יהודה כמבואר בברייתא להלן (עמוד ב), ואם המשך המשנה הוא לשיטת ר' יהודה, מכלל הדברים יש ללמוד דרישא [שגם ההתחלה] כשיטת ר' יהודה!

אמר רב יוסף: אין זו קושיה, אפשר לומר שמשנתנו כולה כשיטת רבי היא, ואולם סבר לה [סבור הוא] כר' יהודה לענין כפרה בשעיר המשתלח.

אמר ליה [לו] אביי: דוקא קאמר מר [האם בדקדוק אמר אדוני], שרבי סבר לה [סבור הוא] כר' יהודה שהשעיר המשתלח מכפר על כולם, אבל ייתכן שר' יהודה לא סבר לה [סבור הוא] כרבי לענין כפרה בלא תשובה. או דלמא [שמא] מכיון שרבי סבר לה [סבור] כר' יהודה, אף ר' יהודה סבר לה נמי [סבור גם כן] כרבי, מיהו אורחא דמילתא קתני [אבל בדרך ארץ אדוני שונה], שכך דרך ארץ למימר [לומר] שתלמיד סבר לה כרביה [סבור כרבו] ואין אומרים שהרב סבור כתלמידו. וכיון שהיה רבי תלמידו של ר' יהודה שונה הוא כך?

אמר ליה [לו] רב יוסף: אין [כן], דוקא קאמינא [בדקדוק אני אומר] שרבי סבר לה [סבור] כר' יהודה, אבל ר' יהודה לא סבר לה [סבור] כרבי.

דתניא [ששנויה ברייתא] בסיפרא (מדרש ההלכה לספר ויקרא): יכול יהא יום הכפורים מכפר על שבים ועל שאינן שבים? ולכאורה דין הוא, אפשר להכריע בדבר מן הסברה: הואיל וקרבן חטאת וקרבן אשם מכפרין, וגם יום הכפורים מכפר, יש ללמוד: מה חטאת ואשם אין מכפרין אלא על השבים בתשובה מאותה עבירה עליה הביאו את הקרבן, אף יום הכפורים אין מכפר אלא על השבים! ויש לדחות את ההשוואה ולומר: מה לחטאת ואשם שאין מכפרים אלא על השבים, שהרי אין מכפרין על המזיד כשוגג, תאמר ליום הכפורים שמכפר אף על המזיד כשוגג, ו

הואיל ומכפר על המזיד כשוגג, שמא יכפר גם על שבים ועל שאינן שבים? תלמוד לומר: "אך בעשור לחדש השביעי הזה יום כפורים הוא" (ויקרא כג, כז), ו"אך" שהוא לשון מיעוט באה לחלק, לומר שאף שמכפר על הזדונות אינו מכפר אלא עם התשובה.

שיטת סתם סיפרא כשלא נזכר בו שם חכם אחר, מני [שיטת מי היא]? שיטת ר' יהודה היא, וקאמר [והוא אומר]: שבים — אין [כן] מתכפרים בו, לא שבים — לא. הרי שאינו סבור כדעת רבי.

ואגב כך רמי [ומשליכים, מראים סתירה] מסתם סיפרא בברייתא זו, אסתם [על סתם] סיפרא שבמקום אחר, דתניא [ששנויה ברייתא] אחרת בספרא: יכול לא יהא יום הכפורים מכפר אלא אם כן התענה בו וקראו מקרא קדש כלומר, נהג בו מנהג קדושה, ולא עשה בו מלאכה. אבל אם לא התענה בו ביום הכיפורים, ולא קראו מקרא קדש, ועשה בו מלאכה, מנין שגם אז יום הכיפורים מכפר? תלמוד לומר: "יום כפרים הוא" (ויקרא כג, כח), לומר שמכל מקום מכפר!

אמר אביי, לא קשיא [אין זה קשה]: הא [זו] הברייתא השניה כשיטת רבי, והא [וזו] הראשונה כשיטת ר' יהודה.

רבא אמר: הא והא [זו וזו] שיטת רבי היא, שיום הכיפורים מכפר גם לשאינם שבים, אבל הברייתא האומרת שמכפר רק לשבים מדברת במקרה מיוחד, בעבירות הנוגעות ליום הכיפורים עצמו, כי מודה רבי בכרת דיומא [של היום, יום הכיפורים עצמו], אם אכל או עשה מלאכה ביום הכיפורים, שאין מכפר עליו יום הכיפורים אלא אם כן עשה תשובה על עבירה זו. דאי לא תימא הכי [שאם לא תאמר כך], אלא שיש לעבירות אלה דין שווה לכל העבירות, ויום הכיפורים מכפר גם עליהן בכל מקרה — יש לתמוה: וכי כרת של יום הכפורים לרבי לית ליה [אין לו]? והרי נמצא שאין אדם נענש כרת כלל על אכילה ועשיית מלאכה ביום הכיפורים!

על הוכחה זו מקשים: אלמה [מדוע] לא? משכחת לה [יכול אתה למצוא אותה] שייענש על חילול היום, כגון דעבד בליליא [שעשה עבירה וחילל את קדושת היום בלילה] של יום הכיפורים, ומית [ומת] באותו לילה, דלא אתא יממא לכפורי ליה [שעדיין לא בא היום כדי לכפר לו], שאין מכפר אלא היום ולא הלילה!

אלא יש לתקן את הלשון, ובמקום זה אימא [אמור] שכך אמר רבא: