מודה רבי בכרת של יום הכיפורים עצמו שאינו מתכפר בלא תשובה, שאם לא נאמר כן, כי וכרת דיממא [של יומו של יום הכיפורים] לדעת רבי לית ליה [אין לו]?

ודוחים: אלמה [מדוע] לא? משכחת לה [מוצא אתה אותה] במקרה שאכל אומצא [חתיכת בשר] וחנקיה ומית [וחנקו הבשר ומת], שכיון שנחנק מיד לא היה זמן ביום הכיפורים לכפר לו לאחר העבירה. אי נמי [או גם כן], שאכל סמוך לשקיעת החמה בסוף היום, שלא הוה [היתה] שהות ביום לכפורי ליה [לכפר לו] על אכילתו זו.

א שנינו במשנה ששעיר המשתלח מכפר, אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח.

ושואלים: הא גופא קשיא [משנה זו עצמה קשה], שכן בתחילה קתני [שנה בה]: אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח, משמע שכולם שווים, והדר תני [וחזר ושנה]: מה ההבדל בין ישראל לכהנים ולכהן משוח, משמע שיש הבדל ביניהם ואינם שווים! אמר רב יהודה, הכי קאמר [כך הוא אומר]: אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות, ואין חילוק ביניהן בענין זה. ומה בין ישראל לכהנים ולכהן משוח? אלא לענין טומאת מקדש וקדשיו, שהפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו

ומני [ושיטת מי היא] משנתנו — שיטת ר' יהודה היא, דתניא [ששנויה ברייתא] על הכתוב "וכפר את מקדש הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר" (ויקרא טז, לג): "וכפר את מקדש הקדש" — זה כפרה של לפני ולפנים (קדש הקדשים), "ו את אהל מועד" — זה היכל, "ואת המזבח" — כמשמעו, "יכפר" — אלו עזרות, "ועל הכהנים" שנאמר שם — כמשמעו, "ועל כל עם הקהל" — אלו ישראל, "יכפר" שמוסיף — אלו הלוים;

הושוו כולן כהנים, ישראל ולויים לכפרה אחת, שמתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות, אבל בטומאת מקדש וקדשיו הם שונים מישראל, שעל ישראל מכפרים השעירים הפנימי והחיצון, ועל הכהנים מכפר פר החטאת, דברי ר' יהודה.

ואילו ר' שמעון אומר: כשם שדם שעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל על טומאת מקדש וקדשיו, כך דם הפר שנזרק בפנים מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו, וכשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות, כך וידויו של פר מכפר על הכהנים בשאר עבירות.

ושואלים: ולר' שמעון, הא [הרי] ודאי הושוו כולם בפסוק זה! ומשיבים: לשיטתו מאי [במה] הושוו? שבני כפרה נינהו [הם] שכולם מתכפרים ביום הכיפורים, מיהו [אולם] כל חד וחד מכפר בדנפשיה [אחד ואחד מתכפר בשל עצמו].

ומבררים: מאי טעמיה [מה טעמו] של ר' שמעון שהכהנים אינם מתכפרים בשעיר המשתלח? דכתיב [שנאמר]: "ולקח את שני השעירם" (ויקרא טז, ז), איתקש [הוקש, הושווה בכתוב זה] שעיר המשתלח לשעיר הנעשה בפנים, מה שעיר הנעשה בפנים אינו מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו, דכתיב ביה [שהרי נאמר בו]: "ושחט את שעיר החטאת אשר לעם והביא את דמו אל מבית לפרכת" (ויקרא טז, טו), אף שעיר המשתלח אינו מכפר על הכהנים בשאר עבירות.

ור' יהודה אמר לך [יכול לומר לך] כנגד זה: להכי איתקוש [לכך הוקשו] השעירים, לומר שיהיו שוים במראה ובקומה ובדמים (במחיר), לזה הוא דאתא [שבא הכתוב], אבל לא לענין כפרתם.

ומבררים: מאן תנא להא דתנו רבנן [מי שנה את הברייתא הזו ששנו חכמים]: נאמר "ושחט את שעיר החטאת אשר לעם" (ויקרא טז, טז) — ללמד שהוא לכפרת העם דווקא, שאין הכהנים מתכפרין בו; ובמה מתכפרין? בפרו של אהרן.

יכול לא יתכפרו בפרו של אהרן, שהרי כבר נאמר: "פר החטאת אשר לו" (ויקרא טז, ו), ומשמע — אשר לו ולא לאחרים, אם כן מעתה, אם כך אתה אומר — אין להן כפרה כלל! כשהוא אומר: "יכפר על הכהנים" (ראה ויקרא טז, לג) — מצינו שיש להן כפרה.

ואם כן, במה הן מתכפרין? מוטב לומר שיתכפרו בפרו של אהרן, שהרי הותר מכללו אצל ביתו, שהרי הפר אינו מכפר רק עליו, אלא גם על ביתו, כלשון הכתוב "וכפר בעדו ובעד ביתו" (ויקרא טז, ו), ואל יתכפרו בשעיר הנעשה בפנים, שלא הותר מכללו אצל ביתו.

ואם נפשך (רצונך) לומר ולהקשות על ראיה זו — הרי ראיה אחרת, הרי הוא אומר בכתובים: "בית ישראל ברכו את ה', בית אהרן ברכו את ה', בית הלוי ברכו את ה', יראי ה' ברכו את ה' "(תהלים קלה, יט), הרי זה מלמד שבכלל "וכפר בעדו ובעד ביתו" כל הכהנים כולם, ולאו רק בני משפחתו של הכהן הגדול.

ושואלים: מאן [מיהו] תנא זה ששנה ברייתא זו? אמר ר' ירמיה: הרי זה שלא כדעת ר' יהודה, דאי [שאם] כדעת ר' יהודה, מה שנאמר שאם אינם מתכפרים בפרו של אהרן אין להם כפרה אינו מתאים לשיטתו. האמר [הרי אמר]: כהנים יש להן כפרה בשעיר המשתלח. ושואלים: ומני [ושיטת מי היא]? רבא אמר: שיטת ר' שמעון היא, שאמר: כהנים אין להם כפרה בשעיר המשתלח.

אביי אומר: אפילו תימא [תאמר] ששיטת ר' יהודה היא, הכי קאמר [כך הוא אומר]: אם אין הכהנים מתכפרים בפרו של אהרן, מעתה אין להם כפרה בטומאת מקדש וקדשיו? כשהוא אומר: "יכפר על הכהנים" (ויקרא טז, לג) — מצינו שיש להן כפרה בשאר עבירות כפי שראינו לעיל, שלשיטת ר' יהודה הושוו גם הכהנים בפסוק זה לכפרה בשעיר המשתלח. וכמו שמצינו שיש להן כפרה בשאר עבירות, כך יש להן כפרה