ושואלים: והא [ודבר זה] ר' עקיבא מר' יהושע גמיר לה [למד אותה]? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: כשחלה ר' אליעזר נכנסו ר' עקיבא וחביריו לבקרו. הוא יושב בקינוף (בתוך כילה) שלו, והן יושבין בטרקלין שלו שלא ידעו אם יוכל לקבלם, מפני חוליו.

ואותו היום ערב שבת היה, ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפליו, שהרי אין מניחים תפילין בשבת, גער בו אביו ויצא בנזיפה. אמר להן הורקנוס לחביריו של אביו: כמדומה אני שדעתו של אבא נטרפה ונתבלבלה, שגוער בי ללא טעם. שמע זאת אביו ר' אליעזר, אמר להן: דעתו של הבן ודעת אמו נטרפה, היאך מניחין איסור סקילה, כלומר, לדאוג לענייני שבת שיש בהם איסור סקילה כהדלקת הנר והכנת החמין, ועוסקין באיסור שבות של הנחת תפילין בשבת, שאינה אלא מדברי חכמים?

כיון שראו חכמים מתוך דברים אלה שדעתו מיושבת עליו, נכנסו וישבו לפניו מרחוק ארבע אמות שהרי מנודה היה, ואסור לשבת בתוך ארבע אמות של מנודה.

אמר להם: למה באתם? אמרו לו: ללמוד תורה באנו, שלא רצו לומר שבאו לבקרו בגלל מחלתו האחרונה. אמר להם: ועד עכשיו למה לא באתם? אמרו לו: לא היה לנו פנאי. אמר להן: תמיה אני אם ימותו מיתת עצמן כדרך הטבע, אלא ימותו ביסורים על ידי הרומאים. אמר לו ר' עקיבא: שלי, דרך מיתתי, מהו? אמר לו: מיתתך שלך תהא קשה משלהן, שהרי אתה היית כתלמיד מובהק לי, ולא באת ללמוד.

נטל ר' אליעזר שתי זרועותיו והניחן על לבו, אמר: אוי לכם שתי זרועותיי שהן כשתי ספרי תורה שנגללין עכשיו, ושוב לא יתגלו. הרבה תורה למדתי, והרבה תורה לימדתי. הרבה תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי, כלומר, לא קיבלתי מחכמתם אפילו ככלב המלקק מן הים, הרבה תורה לימדתי ולא חסרוני (קיבלו ממני) תלמידי אלא כמכחול בשפופרת המוציא רק מעט מאוד מן הצבע.

ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות בבהרת עזה בדיני צרעת, ולא היה אדם ששואלני בהן דבר מעולם, שלא מצא לו תלמיד היד כול להגיע לסוף דעתו בדברים אלה. ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר שלשת אלפים הלכות בנטיעת קשואין, על ידי כשפים, ולא היה אדם שואלני בהן דבר מעולם, חוץ מעקיבא בן יוסף.

וכך היה המעשה: פעם אחת אני והוא מהלכין היינו בדרך, אמר לי: רבי, למדני בנטיעת קשואין. אמרתי דבר אחד של כשפים ונתמלאה כל השדה קשואין. אמר לי: רבי, למדתני נטיעתן, למדני עקירתן! אמרתי דבר אחד, נתקבצו כולן למקום אחד.

אחר דברים אלה אמרו לו חכמים בהלכה: הכדור הממולא מבפנים בסמרטוטים ומבחוץ הריהו עשוי עור, וכן האמוס שהוא התבנית שעליה עושים את הנעל, ובתוכה סמרטוטים ומסביבה עור, וכן הקמיע שיש בו עור מבחוץ, וצרור המרגליות העטוף בעור, ומשקולת קטנה שעוטפים אותה בעור, מהו דינם לענין טומאה? אמר להן: הן טמאין וטהרתן במה שהן, כלומר, כשבאים לטהרם במקוה מיטהרים הם כמו שהם, ואין צורך לפתחם.

ועוד שאלו אותו: מנעל שעל גבי האמוס מהו דינו? האם אומרים אנו שהוא כבר כלי גמור ואינו צריך לגמר מלאכה ולכן מוכשר לקבל טומאה, או לא? אמר להן: הוא טהור, ובמלה זו יצאה נשמתו בטהרה. עמד ר' יהושע על רגליו ואמר: הותר הנדר, הותר הנדר! כלומר, הותר האיסור והנידוי שהוטל על ר' אליעזר.

בשעת הפטירה ממש לא היה שם ר' עקיבא, למוצאי שבת פגע (פגש) בו ר' עקיבא בלוויה בלכתו מן קיסרי ללוד, היה ר' עקיבא מכה בבשרו מרוב צער וחרטה עד שדמו שותת לארץ. פתח עליו בדברי הספד בשורה של המנחמים, ואמר: "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" (מלכים ב' ב, יב), הרבה מעות (כסף) יש לי ואין לי שולחני להרצותן, כלומר, הרבה שאלות יש לי ולאחר מותך אין לי מי שיוכל לפתור אותן, ומסיפור זה למדנו לענייננו:

אלמא [מכאן] שמר' אליעזר גמרה [למדה] להלכות נטיעת קישואים ולא מר' יהושע! ומשיבים: גמרה [למדה] מר' אליעזר ולא סברה [הבינה], הדר גמרה [אחר כך למד] ענין זה מר' יהושע ואסברה ניהליה [והסביר לו אותה].

ושואלים: היכי עביד הכי [כיצד עשה ר' אליעזר כך] מעשה של כשפים? והאנן תנן [והרי אנו שנינו במשנה] שהעושה מעשה של כשפים חייב! ומשיבים: להתלמד שאני [שונה] ומותר, שאם רוצה אדם ללמוד דבר ולא להשתמש בו אלא כדי לדעת אותו — מותר לו. שאמר מר [החכם]: "לא תלמד לעשות כתועבות הגויים ההם. לא ימצא בך... קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף" (דברים יח, ט—י), והכוונה: לעשות אי אתה למד, אבל אתה למד כדי להבין את הדבר בעצמך ולהורות