א משנה בן סורר ומורה, שהוא מן הנסקלים, מאימתי נעשה בן סורר ומורה להתחייב סקילה —

משיביא שתי שערות, שהן סימני בגרות מינית שמאז נחשב גדול, ועד שיקיף זקן בשערות, והכוונה לזקן התחתון, למקום הערוה, ולא העליון (זקן ממש), אלא שדברו חכמים בלשון נקיה. וראיה לקביעה זו — ממה שנאמר "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה" (דברים כא, יח), וממשמעות כתוב זה למדו: בן — ולא בת, בן — ולא איש מבוגר. קטן פטור מעונש סורר ומורה מפני שלא בא עדיין לכלל מצות.

ב גמרא על האמור במשנה שואלים: קטן מנלן [מניין לנו] שפטור מדין בן סורר ומורה? על שאלה זו תוהים: מה משמע מנלן [מניין לנו]?! הלא כדקתני טעמא [כפי ששנינו את הטעם] במשנתנו: שלא בא לכלל מצות! ותו [ועוד]: היכא אשכחן [היכן מצאנו] שענש הכתוב קטן בכל דבר, דהכא ליבעי קרא למיפטריה [שכאן יצטרכו כתוב מיוחד לפטור אותו]?!

ומסבירים: אנן הכי קאמרינן [אנחנו כך אמרנו], כך יש להבין את השאלה: אטו [וכי] בן סורר ומורה על חטאו נהרג? הלא כפי שמוסבר להלן על שם סופו נהרג. שאמרה התורה שכיון שמתחיל בדרך רעה זו כעת, ודאי יגיע לדברים גרועים יותר בעתיד, ומוטב שימות זכאי ואל ימות חייב. וכיון שעל שם סופו הוא נהרג, יתכן לומר כי אפילו קטן נמי [גם כן] יידון כבן סורר ומורה! ועוד: אם נדייק היטב בלשון המקרא המיעוט "בן" ולא איש — קטן משמע, שהרי אינו עדיין איש (שמשמעו — גדול)!

אמר רב יהודה אמר רב: שאמר קרא [הכתוב] "וכי יהיה לאיש בן", ואנו רואים זאת כביטוי אחד הבא לומר: בן הסמוך לגבורתו של איש, כלומר, בן הסמוך למלוא בגרותו הוא הנידון כבן סורר ומורה, ולא הקטן.

ג שנינו במשנה שהזמן בו הוא נידון כבן סורר ומורה הוא עד שיקיף זקן התחתון. תני [שנה] ר' חייא: עד שיקיף עטרה, שיקיף שיער סביב אבר המין. כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר כהסבר לדברי ר' חייא: הקפת גיד (האבר) בשיער שנינו, ולא הקפת ביצים בשיער, שהקפת אברי המין כולם זמנה מאוחר יותר.

ד אמר רב חסדא: קטן שהוליד, אם אירע דבר זה — אין בנו נעשה בן סורר ומורה, שנאמר: "כי יהיה לאיש בן" (דברים כא, יח) "לאיש" מבוגר בן, ולא לבן בן. ומקשים: הלא האי [כתוב זה] מיבעי ליה [נחוץ לו] למה שרב יהודה אמר בשם רב, להוכיח שקטן אינו נידון כבן סורר ומורה! ומשיבים: כתוב זה בא ללמד שני עניינים. שאם כן שהיתה הכוונה רק לענין גיל, לדבר אחד, לימא קרא [שיאמר הכתוב] בלשון "כי יהיה בן לאיש" מאי [מה] טעם בשינוי הסדר המקובל וכתיבתו בלשון "כי יהיה לאיש בן" — שמע מינה [למד מכאן] לכדברי רב חסדא הוא בא.

ושואלים: אם כן אימא כוליה להכי [אמור כל הפסוק כולו לדבר זה] הוא דאתא [שבא] ללמדנו, וכלל לא בא ללמד שאין קטן בכלל דין סורר ומורה! ומשיבים: אינו מסתבר, שכן אם כן נימא קרא [יאמר הכתוב] בלשון "בן איש", מאי [מה פירוש] "לאיש בן", שמע מינה תרתי [למד ממנה שני דברים].

ומעירים: ופליגא [וחלוקה] דעה זו, על שיטת רבה. שאמר רבה אגב הדינים העוסקים באדם המשיב גזילה אחר שנתבע להחזיר את שגזל והכחיש שגזל ונשבע לשקר: קטן אינו מוליד, שנאמר: "ואם אין לאיש גאל להשיב האשם אליו" (במדבר ה, ח), ויש לשאול: וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואל? והרי זכות הירושה מגעת דרך האבות עד ליעקב אבינו, ואם מישראל הוא — ודאי שיש לו קרוב!

אלא, בגזל הגר הכתוב מדבר, שכיון שנתגייר ניתקו קשריו עם משפחתו הקודמת, ואם לא הוליד ילדים ביהדותו — הריהו אדם שאין לו קרובים כלל,