סקר
איך אתה מתחיל את הסבב החדש?
בהתרגשות
כחלק משגרת היום
בתקוה שאתמיד
איך אפשר להפסיק?


 

פירוש שטיינזלץ

כאן המחלוקת היא במקרה שהתיז צרורות אגב הידוס, ובפלוגתא [ובמחלוקת] של סומכוס ורבנן [וחכמים] שהוזכרה מקודם קמיפלגי [חלוקים הם] אם בכלל דנים כוחו כגופו או לא.

ומציעים פתרון נוסף, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו בברייתא: תרנגולין שהיו מחטטין בחבל דלי, ונפסק החבל ונשבר הדלי — בעליהם משלמין נזק שלם. שמע מינה [למד מכאן] כי בתר מעיקרא אזלינן [אחר ההתחלה אנו הולכים] לענין חיוב תשלומים! ודוחים: אין להוכיח מכאן, תרגמא [תרגם], הסבר את הענין כמתייחס אל החבל, שעל החבל משלמין נזק שלם, ולא על הדלי, שנזקו הוא בכלל צרורות.

ושואלים: והא [והרי] אכילת חבל דבר משונה הוא שאינו דרכו של תרנגול, ואין דינו כשן אלא כקרן, ומדוע שישלם נזק שלם? ומשיבים: כאן מדובר בחבל שהיה מאוס (מלוכלך) בלישה של בצק, ודרך התרנגול לנקר בו. ומקשים: והא [והרי] "נשבר דלי" קתני [שנה] משמע שביחס לדלי המחלוקת! אלא, יש לומר כי ברייתא זו כשיטת סומכוס היא דאמר [שאומר] כי צרורותנזק שלם משלם.

ושואלים: אי [אם] כדעת סומכוס, אימא סיפא [אמור את סוף הברייתא] שנאמר שם: ניתז ממנו שבר ונפל על כלי אחר ושברה, על הראשוןמשלם נזק שלם, ועל האחרוןמשלם חצי נזק. ואי [ואם] לשיטת סומכוס היא הברייתא, מי אית ליה [האם יש לו, האם הוא סובר] כלל את דין תשלום חצי נזק על נזקי צרורות של רגל?

וכי תימא [ואם תאמר] שאני ליה [שונה לו] לסומכוס בין נזק שגרם כחו, שמכוחו, באופן ישיר, הועף דבר והזיק, לבין נזק שנגרם על ידי כח כחו, והשבר שנפל מן הדלי הוא כח כוחו, ובזה מודה סומכוס שמשלם רק חצי נזק — ואלא הא דבעי [שאלה זו ששאל] רב אשי: כח כחו לסומכוס, האם ככחו דמי [נחשב], או לאו [לא] ככחו דמי [נחשב]?

תפשוט ליה [תפתור לו] מכאן דלאו [שלא] ככחו דמי [הוא נחשב], וכיון שלא פתר רב אשי שאלה זו, משמע שאין לה פתרון!

אלא לאו [האם לא] כשיטת רבנן [חכמים] היא ברייתא זו, ואם כן שמע מינה [למד מכאן] כי בתר מעיקרא אזלינן [אחר הפעולה של ההתחלה אנו הולכים] ומשום כך כל מה שנעשה מכוחו של בעל החיים המזיק כדרכו — משלם עליו, ולכן משלם גם עבור הדלי נזק שלם!

אמר רב ביבי בר אביי: אפשר לדחות ולומר שמדובר במקרה דקאזיל מיניה מיניה [שהולך ממנו וממנו] כלומר, שהתרנגול היה מגלגל את הדלי, ובתוך כך נשבר, ולכן חייב עליו. ואין לדעת מכאן מה יהא הדין כאשר לאחר שיתגלגל מכוחו יישבר. ואם כן נשארה השאלה פתוחה.

א בעי [שאל] רבא שאלה זו: חצי נזק צרורות האם מגופו של המזיק משלם כדרך שמשלם חצי נזק בנזקי קרן של שור תם, או מעלייה משלם כדרך שמשלם בשאר נזקים? וצדדי השאלה: מגופו משלם שכן לא אשכחן [מצאנו] חצי נזק שמשלם מעלייה, או דלמא [שמא] מעלייה משלם שכן לא אשכחן [מצאנו] מזיק כאורחיה [כדרכו] שמשלם מגופיה [מגופו]?

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] פתרון לבעיה זו ממה ששנינו בברייתא: הידוס (קיפוץ) אינו מועד, ויש אומרים: הרי זה מועד. ומתחילה יש לתקן את הלשון: הידוס סלקא דעתך [יעלה על דעתך] לומר שנחלקו בו? הרי ודאי הוא מועד ככל נזקי רגל, שהרי זו דרכו! אלא לאו [האם לא] הכוונה היא הידוס והתיז צרורות,

ובהא קמיפלגי [ובנושא זה נחלקו]: מאן דאמר [מי שאומר] אינו מועד קסבר [סבור הוא] כי מגופו משלם, ומאן דאמר [ומי שאומר] מועדקסבר [סבור הוא] כי מעלייה משלם, ונמצא שמחלוקת תנאים היא מהיכן משלם חצי נזק צרורות.

ודוחים: לא, אפשר לומר כי בפלוגתא [במחלוקת] של סומכוס ורבנן קמיפלגי [וחכמים חלוקים הם] אם כוחו כגופו או לא.

תא שמע [בוא ושמע] פתרון ממה ששנינו במקור אחר: הכלב שנטל חררה (עוגה הנאפית על גחלים) ואגב כך נטל עימו גחלת והלך לגדיש לאוכלה, ואכל את החררה והדליק את הגדיש, על החררה שאכל — משלם נזק שלם כדין שן, ועל הגדיש שנשרף — משלם חצי נזק, ור' אלעזר אומר שאף על הגדיש שנשרף משלם נזק שלם.

מאי טעמא [מה טעם] הדבר שלדעת התנא קמא משלם חצי נזק על הגדיש, לאו [האם לא] משום שנזק זה הויא להו [הריהו נחשב] צרורות? שהגחלת נפלה מפיו וגרמה לנזק, ותני עלה [ושנויה ברייתא עליה]: שמה שאמרו שמשלם חצי נזק — הכוונה היא מגופו, נמצא שתשלום חצי נזק צרורות הוא מגופו!

ודוחים: ותסברא [וכי סבור אתה] שאפשר לפרש כך? שהרי לפי זה סבור ר' אלעזר שמשלם גם נזק שלם מגופו, וכי לר' אלעזר נזק שלם מגופיה מי אשכחן [האם מצאנו]?

אלא מדובר כגון דשני בהא [ששינה בזו] בגחלת, שהכלב עצמו השליך אותה על הגדיש, ור' אלעזר סבר לה [סבור] כר' טרפון שאמר: משונה קרן בחצר הניזק, שנזק שלם משלם, שכל דבר שגורם נזק באופן משונה שלא כדרכו, אם היה זה בחצר הניזק — משלם נזק שלם, ומגופו.

ואת ההשוואה הזו דוחים: ולא היא, אין הדבר כך, שכן מאי טעמא מוקמת לה [מה טעם מעמיד אתה את הברייתא הזו] כר' טרפוןמשום נזק שלם שאמרנו שמשלם מגופו לדעת ר' אלעזר.

ואולם אפשר להסביר הלכה זו באופן אחר, כי ר' אלעזר סבר כסומכוס שאמר: צרורותנזק שלם משלם, וסבר לה [וסבור] מצד אחר כר' יהודה שאמר שגם בשור מועד צד תמות במקומה עומדת, שחצי נזק שהיה חייב כשור תם נשאר גם כשנהיה שור מועד, ומשלם חצי נזק מגופו (כתם) וחצי אחר מנכסי הבעלים כמועד. וכי קתני [וכאשר שנינו] שמשלם מגופו — הרי זה מתייחס רק אצד [על צד] תמות, אף שהוא משלם נזק שלם על צרורות, כמועד.

אמר ליה [לו] רב סמא בריה [בנו] של רב אשי לרבינא: אימור דשמעת ליה [אמור ששמעת לו] לשיטת ר' יהודה, שצד תמות עומד במקומו, בנזקי קרן, שמתחילה היה תם ונעשה לאחר מכן מועד, ואולם בנזקי צרורות שהם נזקי רגל, ולגביהם הוא מועד מתחילתו

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר