מי [האם] שמעת ליה [אותו] שיחלק בדבר? והרי בצרורות אין תמות כלל!

אלא כך יש לומר: כי קאמר [כאשר אמר] ר' אלעזר שמשלם נזק שלם בצרורות, מדובר כגון דאייעד [שנעשה מועד] בדבר, ובהא קמיפלגי [ובנושא זה נחלקו]; מר סבר [חכם זה, ר' אלעזר, סבור]: יש העדאה לצרורות, שאם העידו לפני בית דין שדרכו של אותו בעל חיים להתיז צרורות, הרי הוא נעשה מועד לכך, ומר סבר [וחכם זה, חכמים החולקים עליו, סבור] כי אין העדאה לצרורות, ואפילו העידו שעשה כן כמה פעמים עדיין אינו נקרא מועד לנזק זה, לשלם נזק שלם. ומכל מקום נלמד מכאן כי תשלום צרורות משתלם מגופו.

ושואלים: אם כן, אלא הא דבעי [זו ששאל] רבא: האם יש העדאה לצרורות או אין העדאה לצרורות, תיפתר מכאן בעייתו, ובאופן זה: אי לרבנן [אם לשיטת חכמים], אין העדאה לצרורות, שהם מחייבים רק חצי נזק, אי [אם] לדעת ר' אלעזר — יש העדאה לצרורות ונפתרה איפוא הבעיה לגמרי!

ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך רבא: אין מכאן פתרון לשאלתי, שכן כי מיבעיא [כאשר נסתפק] לי לדידי [עצמי] הדבר, הרי זה דווקא אליבא דרבנן דפליגי עליה [לפי שיטת חכמים החולקים עליו] על סומכוס, וסבורים שמשלם על צרורות חצי נזק, אבל הכא [כאן] בברייתא זו — בין לרבנן [לדעת חכמים] שבברייתא, בין לדעת ר' אלעזר, שניהם כסומכוס סבירא להו [סבורים הם] שאמר כי על צרורות — נזק שלם משלם. ואם תשאל:

טעמא מאי אמור רבנן [מה טעם אמרו חכמים] שעל צרורות משלם חצי נזק — משום שמדובר במקרה דשני [ששינה] בדבר ועדיין לא אייעד [נעשה מועד בו], ובברייתא זו בפלוגתא [במחלוקתם] של ר' טרפון ורבנן קמיפלגי [וחכמים חלוקים הם], שלדעת ר' טרפון משלם נזק שלם על כל נזק שהזיק בחצר הניזק, ואף נזק משונה כקרן, וחכמים חולקים.

ודוחים: האם אפשר להעמיד את הדברים כדברי ר' טרפון? אימור [אמור] ששמעת ליה [לו] את ר' טרפון שאומר שמשלם ברשות הניזק נזק שלם, ואולם לשלם נזק שלם מגופו מי [האם] שמעת אותו שהוא סבור כן?

ומשיבים: אין [כן], ר' טרפון סבור שמשלם מגופו, כי מהיכא מייתי לה [מהיכן מביא, לומד הוא אותה הלכה] של קרן ברשות הניזק שמשלם נזק שלם — בקל וחומר מקרן מרשות הרבים, ואולם

דיו לבא מן הדין להיות כנדון, שאי אפשר להחמיר בדבר הנלמד מקל וחומר יותר מן הדבר שממנו למדים, וכיון שעל נזקי קרן ברשות הרבים משלם מגופו, אף בחצר הניזק מגופו משלם.

ומקשים: והא [והרי] ר' טרפון לית ליה [אין לו, אינו מקבל] שיטה זו במדרש ההלכה האומרת כי "דיו לבא מן הדין להיות כנדון", שאם כן צריך היה לשלם רק חצי נזק!

ומשיבים: כי לית ליה [כאשר אין לו] שיטה זו של "דיו" הרי זה היכא [במקום] שעל ידי כך מפריך [נשבר] הקל וחומר, שאם אני מקבל את ההגבלה של "דיו" שוב לא יהיה כאן קל וחומר כלל, ואולם היכא [במקום] שלא מפריך [נשבר] הקל וחומר — אית ליה [יש גם לו לשיטתו] דין "דיו", ולכן כאן, שמן הקל וחומר למדים שמשלם נזק שלם ברשות הניזק, יש לומר שיועיל ה"דיו" לשלם מגופו.

א גופא [לגופה] של אותה בעיה שכבר הוזכרה, בעי [שאל] רבא: יש העדאה לצרורות לשלם נזק שלם לאחר שהועד שלוש פעמים, או אין העדאה לצרורות. וצדדי השאלה: האם את נזק הצרורות לקרן מדמינן ליה [מדמים אנו אותו] וכמו בקרן אף בצרורות יש הבדל בין תם למועד, או דלמא [שמא] תולדה של רגל הוא ולכן בצרורות הוא מועד מתחילתו כמו ברגל?

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לבעיה זו מממה ששנינו בברייתא: נזק שנגרם על ידי הידוס (קיפוץ) של תרנגול אינו מועד. ויש אומרים: הרי זה מועד. ותחילה יש לתקן לשון הברייתא, וכי במקרה של סתם הידוס סלקא דעתך [יעלה על דעתך] שיאמרו שאינו מועד ככל נזקי רגל? אלא הכוונה היא הידוס והתיז, כלומר, דין צרורות,

מאי לאו [האם לא] מדובר כגון דעבד תלתא זימני [שעשה כך שלוש פעמים] שהיה מקפץ ומתיז צרורות ומזיק, ובהא קמיפלגי [ובבעיה זו נחלקו]: מר [חכם זה], הסבור שהידוס הוא מועד לאחר שעשה כן שלוש פעמים, סבר [סבור] כי יש העדאה לצרורות. ומר סבר [וחכם זה, שאמר שאינו מועד, סבור] כי אין העדאה לצרורות לשלם נזק שלם אחר שלוש פעמים, שהריהו מועד מתחילתו? ואם כן, נמצא שבשאלת רבא נחלקו בברייתא. ודוחים את הפתרון: לא, אפשר לפרש שכאן מדובר בחד זימנא [בפעם אחת] בלבד, ובפלוגתא [ובמחלוקת] של סומכוס ורבנן [וחכמים] לגבי נזק צרורות עצמו, אם משלם מחצית או הכל, קמיפלגי [חלוקים הם] בברייתא זו גם כן.

ומציעים עוד, תא שמע [בוא ושמע] ראיה אחרת משאלה שנחלקו בה אמוראים: בהמה שהטילה גללים לעיסה, וקילקלה את העיסה בכך, רב יהודה אומר: משלם על כך נזק שלם, ור' אלעזר אומר: חצי נזק. מאי לאו [האם לא] מדובר כאן כגון דעבד תלתא זימני [שעשתה כך שלוש פעמים] והיא כמועדת בדבר, ואם כן בהא קמיפלגי [בנושא זה חלוקים הם]: מר סבר [חכם זה, רב יהודה, סבור] שיש העדאה לצרורות, ומר סבר [וחכם זה, ר' אלעזר, סבור] שאין העדאה לצרורות?

ודוחים: לא, אפשר לפרש שמדובר במקרה שעשתה כן חד זימנא [בפעם אחת] ובפלוגתא [ובמחלוקת] של סומכוס ורבנן קמיפלגי [וחכמים חלוקים הם] בענין תשלום נזק צרורות אם הוא נזק שלם או חצי נזק. ותוהים: והא [והרי] גרימת נזק בדרך זו נזק משונה הוא, וכל נזק משונה הוא בגדר קרן, ואין עליו תשלום נזק שלם! ומשיבים: מדובר במקרה דדחיק ליה עלמא [שהיה צפוף לה המקום] ולא יכלה להטיל גללים אלא באותו מקום, והרי זה כדרכה.

ושואלים: אם במחלוקת תנאים נחלקו, מדוע לא נחלקו בכך במפורש? ולימא [ושיאמר] רב יהודה רק: הלכה כסומכוס, ולימא [ושיאמר] ר' אלעזר: הלכה כרבנן [כחכמים], ולא היו צריכים להביא מקרה פרטי זה של הטלת גללים! ומשיבים: ענין גללים אצטריכא ליה [הוצרך להם], לומר, כי יש בכך חידוש: סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] הואיל ובתר גופיה גרירין [ואחר גופה הם נגררים] — הרי כגופיה דמי [כגופה הם נחשבים], על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שדינם כצרורות. ומכל מקום בעיקרו של דבר נחלקו בדין צרורות עצמו, אם לפסוק כסומכוס או כחכמים.

ומציעים עוד ראיה לדבר, תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה דתני [ששנה] רמי בר יחזקאל בברייתא: תרנגול שהושיט ראשו לאויר (לתוך חלל) של כלי זכוכית ותקע (קרא, השמיע קול) בו ושברו על ידי קולו — הרי זה משלם נזק שלם על כך. ולעומת זאת אמר רב יוסף: אמרי בי [אומרים החכמים בבית מדרשו] של רב: סוס שצנף (השמיע קול) וחמור שנער בקולו ושיבר את הכלים של זכוכית מכוח קולו — משלם חצי נזק. הרי שנחלקו חכמים בדבר.

ומעתה נלמד מהם לענייננו, מאי לאו [האם לא] מדובר כאן כגון דעבד [שעשה] אותו בעל חיים דבר זה כבר תלתא זימני [שלוש פעמים],