גיטין נז ע"ב

של זכריה. בן יהוידע הכהן שהרגוהו שרי יהודה במצות יואש כשהשתחוו לו ליואש ועשאוהו אלוה והרגוהו בעזרה (דה''ב כד): שטר פירטתא. שטר צוואה שפרט מה תהא על נכסיו: גר תושב היה. שלא קיבל עליו שאר מצות אלא ע''ז שנאמר כי לא יעשה עוד עבדך וגו' (מ''ב ה): היינו דכתיב. אדמיה דזכריה: על צחית סלע. על חלקת אבן חלקה שלא יבלע בארץ כך היה דמו של זכריה על הרצפה ולא נבלע: צחיח. שעיעות כתרגומו: הקול. קול צוחה ובכי עולה מיעקב ראה יצחק בנבואה מפלה זו של ביתר: והיינו דאמר רבי אלעזר. הא דאמרינן לעיל שעל ידי לשון הרע חרב הבית ונהרגו כמה רבבות: בחירחורי לשון. במריבת לשון כמו אל תתחר (תהלים לז): שוט לשון. שבט מכה: לקלון. ילדים למשכב זכור וילדות לפלגשים: בשן. בין שן נוטריקון: שדרכן לכך. לתשמיש ואין קלונן מרובה כקלון שלנו: זו אשה. הורגנו כל היום: האמרת. ייחדת: גושפנקא. חותמי שצורתי טבועה בו כדי שתהא נראה משתחוה לה: הרמנא דמלכא. שולטנות המלך קבל עליו לעשות: זו מילה. הורגנו כל היום דזימנין דמיית: בר משחיטה. שמא יתחבנו בגרונו: דבר אחר. צרעת ומראות נגעים מפני שמסוכן לקפוץ עליו:

זה אדריינוס. קיסר. שהרג באלכסנדריא. והא דאמרי' בהחליל (סוכה נא:) דאלכסנדרוס מוקדון הרגם והחריבה שמא פעמים נתיישבה: קפצו כולן ונפלו לתוך הים. והא דאמר במס' ע''ז (דף יח.) מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל בעצמו הכא יראים היו מיסורין כדאמרינן (כתובות דף לג:) אלמלי נגדו לחנניה מישאל ועזריה פלחו לצלמא ועוד דע''כ היו מענין אותן ולא היו הורגים אותן.: אתיוהו לקמיה. שיתא קראי מייתי ובשביעי לא מייתי ובמדרש אמר דקמא אמר אנכי והשני לא יהיה לך: