טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

כמה יהא בזית ולא יקצצו? רובע – זית אירופי

"אמר רב: דיקלא דטען קבא אסור למקצציה. מיתיבי: כמה יהא בזית ולא יקצצו? רובע! שאני זיתים, דחשיבי. א"ר חנינא: לא שכיב שיבחת ברי, אלא דקץ תאינתא בלא זמנה. אמר רבינא: ואם היה מעולה בדמים מותר" (בבא קמא, צא ע"ב).

פירוש: אגב ענין זה של קציצת אילנות שנזכר במשנה, מביאים מה שאמר רב: דיקלא דטען קבא [דקל שטוען, שעדיין נותן פירות בשיעור קב] אסור למקצציה [לקצוץ אותו] משום "בל תשחית" (שנאמר: "כי תצור אל עיר... לא תשחית את עצה". דברים כ, יט). מיתיבי [מקשים] על דברי רב ממה ששנינו: כמה פירות יהא בעץ זית ולא יקצצו? רובע (רבע) הקב! ואם כן מדוע הוא אומר שצריך שיהא דווקא קב? ומשיבים: שאני [שונים] זיתים, דחשיבי [שהם חשובים] ואפילו רובע קב מהם יש לו ערך. אמר ר' חנינא: לא שכיב [מת] שיבחת ברי [בני] אלא משום דקץ תאינתא [שקצץ תאינה] בלא (טרם) זמנה. אמר רבינא: ואם היה מעולה בדמים, כלומר, אם מחיר העץ או רווח אחר שיש לו מתוך קציצת האילן גדול יותר מאשר פירות האילן מותר לקוצצו, שאין בכך משום "בל תשחית" (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: זית אירופי     שם באנגלית: Olive     שם מדעי: Olea europaea


נושא מרכזי: חשיבותו וערכו הכלכלי של הזית

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על הזית האירופי הקש/י כאן.

 

הגמרא מקשה על קביעתו של רב שהכמות המינימלית האוסרת לקצוץ דקל היא קב (בכת"י וותיקן נכתב 3 קבים) מהמשנה במסכת שביעית (פ"ד מ"א) בה נאמר: "... כמה יהא בזית ולא יקוצנו? רובע. רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל לפי הזית". מפרש הריבמ"ץ: "וכמה יהא בזית ולא יקצנו. פירוש אפילו בשאר שני שבוע משום שאסור לנו לכרות עץ מאכל. בבבא קמא בפרק החובל אמר רב דיקלא דטעין קבא אסיר למיקצייה, פירוש הקב ד' ריבועין, הא פחות שרי, מיתיבי וכמה יהא בזית ולא יקצנו רובע, ופריק שני זיתים דחשיבי". באופן דומה פירש גם רע"ב: "וכמה יהא בזית - לאו אשביעית קאי, אלא שיהא אסור לקוצצו משום קוצץ אילנות טובים כדכתיב (דברים כ) כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות. רובע - הקב, משום דחשיב יותר משאר אילנות, דאילו בדקל מותר לקצצו עד דטעין קבא".

ה"חשיבות" של הזית בתשובת הגמרא "שאני זיתים דחשיבי" מתייחסת כנראה לערך הכלכלי של הזית משום שבהמשך הסוגיה נאמר "אמר רבינא: ואם היה מעולה בדמים מותר". מפרש רש"י: "ואם היה מעולה בדמים - דמיו יקרים לבנין יותר משבח פירותיו". מקור נוסף המתייחס לערך הכלכלי מובא ב"שיטה מקובצת": "וכתב הר"מ מסרקסטה ז"ל וזה לשונו: אילן הטוען פירות כדי קב לשנה אף על פי שאינם חשובים אסור לקצצו, וזית דקא טעין אפילו כל דהו כרובע קב אסור למקצייה. נראה לומר כשעושין כשיעור זה יתר על הוצאה. ע"כ". במשנה במסכת פאה (פ"ז מ"א) אנו לומדים על זיתים בעלי חשיבות שאיננה בהכרח כלכלית: "כל זית שיש לו שם בשדה אפילו כזית הנטופה בשעתו ושכחו אינו שכחה. במה דברים אמורים? בשמו ובמעשיו ובמקומו. בשמו שהיה שפכוני או בישני. במעשיו שהוא עושה הרבה. במקומו שהוא עומד בצד הגת או בצד הפרצה. ושאר כל הזיתים שנים שכחה ושלשה אינן שכחה. רבי יוסי אומר: אין שכחה לזיתים".

מפרש הרמב"ם:

"אמר ה' ושכחת עומר בשדה, ואמרו עומר שאתה שוכחו לעולם, יצא זה שאתה זוכרו לאחר זמן. ואם שכח אילן שמצביעין עליו, או מפני שמקומו גובל, או לרוב זתיו, או לרוב שמנו, הרי אותו אילן אינו שכחה לפי שזוכרו לאחר זמן. ונטופה, שם מקום, והרבה שמיחסים מיני אילנות למקום מסויים. ושפכוני, מין זתים מיוחסים לאיזה מקום, והיו עושין שמן הרבה, ולפיכך נקרא שפכוני ענינו ששופך שמן הרבה לקוח מן שפך.

דברי רשב"ג במשנה בשביעית ("הכל לפי הזית") מתייחסים למשנה בפאה: "הכל לפי הזית. אם הוא אילן חשוב, כזית הנטופי כפ"ז דפאה אז בפחות מרובע סגי, כך נראה לי" (תפארת ישראל, שביעית, פ"ד "א).

חשיבותו הכלכלית של הזית נובעת כנראה מכך שהוא שימש בעיקר לייצור שמן (ראו במאמר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד (שבת, כד ע"ב). לקריאה הקש/י כאן) שמחירו בשוק הסחורות של העת העתיקה היה גבוה. רבינו יהונתן על הרי"ף (בבא קמא, (לפי דפי הרי"ף) לב ע"ב): "דקלא דטעין קבא, קב של תמרים אסור לקצצו משום בל תשחית. רובע רובע קב, שאני זיתים דחשיבי, לפי שהשמן ביוקר, אבל תמרים לא חשיבי להיות חשוב רובע תמרים לבעלים". בניגוד לזית הרי שערכו הכלכלי של התמר היה נמוך (ראו במאמר "חזי מלא צנא דתמרי בזוזא" (תענית, ט ע"ב). לקריאה הקש/י כאן).

עדות ליוקרו וחשיבותו של שמן הזית ניתן לקבל מכך שהומרוס גדול משוררי יוון כינה אותו "זהב נוזלי". במשחקים הפאן-אתנאיים ביוון ניתנו אמפורות מלאות בשמן כפרס למנצחים בתחרויות. סוג זה של פרס מדגים את חשיבותו של שמן הזית בעולם היווני העתיק, משום שלזוכים הוענקו לא רק הכלים, אלא גם תכולתם שהייתה כמות גדולה של שמן זית. למנצח בריצת 200 מטר במקצה הילדים, למשל, הוענקו כ - 1893 ליטרים של שמן זית (500 גלון) והמנצח במקצה הגברים קיבל כ – 3785 ליטרים. השמן נמכר בדרך כלל על ידי הזוכים במחיר 12 דרכמות לכל 10 ליטר. לשם השוואה שכר יומי של פועל היה בערך דרכמה אחת ליום. מכאן ניתן להסיק שספורטאי מצטיין יכול היה להרוויח בתחרות אחת שכר של עד שלוש שנים. מקור נוסף להערכת מחירו של שמן זית הוא צו מחירי המקסימום (Edict on Maximum Prices) שניסח הקיסר דִּיוקְלֶטִיָאנוּס בשנת 301 לספירה. בצו זה נקבע שמחיר שמן זית כתית מעולה הוא 40 דינרים לחצי ליטר מחיר דומה לדבש בכמות זו. מחיר יין רגיל היה 8 דינרים ומחיר שיכר חיטה 4 דינרים.

מחירו הגבוה של השמן עשוי להסביר את התנהגותה של האשה שהתפתתה להסיר את כיסוי ראשה על מנת לנצל כמות זעומה של שמן. מספרת המשנה בבבא קמא (פ"ח מ"ו):

"... ומעשה באחד שפרע ראש האשה בשוק, באת לפני רבי עקיבא וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז. אמר לו: רבי תן לי זמן ונתן לו זמן. שמרה עומדת על פתח חצרה ושבר את הכד בפניה ובו כאיסר שמן, גלתה את ראשה והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה, העמיד עליה עדים ובא לפני רבי עקיבא. אמר לו: רבי לזו אני נותן ארבע מאות זוז וכו'".

 

תמונה 1.		תמונה 2. שמן זית שהופק זה עתה    צילום: Monica

 

תמונה 3. כרם זיתים ממערב לציפורי          צילם: שי לביא		תמונה 4. צילם: שי לביא

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)