טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד – זית אירופי

"משנה. אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב. רבי ישמעאל אומר: אין מדליקין בעטרן, מפני כבוד השבת. וחכמים מתירין בכל השמנים; בשמן שומשמין, בשמן אגוזים, בשמן צנונות, בשמן דגים, בשמן פקועות, בעטרן ובנפט. רבי טרפון אומר: אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד" (שבת, כד ע"ב).
 

שם עברי: זית אירופי     שם באנגלית: Olive     שם מדעי: Olea europaea


נושא מרכזי: הזית כמקור לשמן

לריכוז המאמרים שנכתבו על הזית האירופי הקש/י כאן.

את הזיתים גידלו בעיקר להפקת שמן ולכן התורה מונה "זית שמן" בין שבעת המינים שהשתבחה בהם א"י ולא מונה "זית" בלבד (דברים, ח ח'). כך מצאנו גם בדברי רבשקה לאנשי ירושלים הנצורים (מלכים ב', יח ל"ב): "עד באי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם ארץ דגן ותירוש ארץ לחם וכרמים ארץ זית יצהר ודבש וחיו ולא תמתו וכו'". באופן זה מפרש המהרש"א את דברי הגמרא במנחות (נג ע"ב): "מה זית זו אחריתו בסופו, אף ישראל אחריתן בסופן". אומר המהרש"א: "אחריתו הוא תכליתו אינו אלא בסופו, שנשתנה להיות שמן, דהזית גופיה כמו שהוא אין לו שום מעלה עד תכליתו וכו'". שימושו העיקרי של השמן היה כמזון הן על ידי תיבול הפת והן לטיגון. השמן שימש גם לסיכה, לרפואה ולמאור. על כמה חלופות לשימוש בשמן אנו לומדים בסוגיה בברכות (לה ע"ב) העוסקת בברכה על שמן הזית: "גופא: אמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: שמן זית מברכין עליו בורא פרי העץ. היכי דמי? אילימא דקא שתי ליה - אוזוקי מזיק ליה? ... הסך שמן של תרומה ... אלא: דקא אכיל ליה על ידי פת ... דקא שתי ליה על ידי אניגרון וכו'". במנחות (פו ע"א) מתואר השימוש בשמן זית למטרות קוסמטיות: "תניא: רבי יהודה אומר: אנפקנון, שמן זית שלא הביא שליש. למה סכין אותו? שמשיר את השיער ומעדן את הבשר".

הזית היה גידול מרכזי בא"י בעל חשיבות כלכלית רבה ומכאן עצתו של רבי יוחנן (בבא מציעא, קז ע"א): "ברוך אתה בשדה - שיהו נכסיך משולשין: שליש בתבואה, שליש בזיתים ושליש בגפנים". איזור הגידול העיקרי היה הגליל כפי שמשתמע מהנאמר בסוגייה במנחות (פה ע"ב) לגבי חלקו של אשר, המושך שמן כמעיין, ומתיאור עסקת הענק של אנשי לודקיא שהתבצעה בגוש חלב. נחלתו של אשר השתרעה על פני עמקי הצפון, הגליל התחתון והגליל המערבי (גוש חלב מזוהה היום בגליל העליון). השם "תקועה" כמקור השמן המשובח ביותר בארץ ("אלפא לשמן") וכמקום שאנשיו רגילים בשמן איננו מתייחס, כפי הנראה, ליישוב תקוע שביהודה השוכן ליד בית לחם בגבול המדבר ונזכר בדברי הימים (כ כ'): "וישכימו בבקר ויצאו למדבר תקוע וכו'" אלא לתקוע הגלילית ששכנה ליד מירון. תקוע זו מוזכרת כמקום שזיתיו אפילות (מאחרות להבשיל): " ... אם יש אפילות מהן אוכלין עליהן, ושאר ארצות אחת לזתים ולתמרים אוכלין בזתים עד שיכלה אחרון שבתקוע. ר' ליעזר בן יעקב אומר אף של גוש חלב וכו'" (תוספתא, שביעית (ליברמן) פ"ז הלכה טו). מסתבר שמדובר ביישוב גלילי (סמוך לגוש חלב) שפירותיו מאחרים להבשיל ולא ביישוב בספר המדבר בעל אקלים חם ולכן ממהר להבשיל פירות.

את הריאליה הנוגעת להיקף גידול השמן בארץ ישראל תיאר ד"ר עקיבא לונדון בהרצאה בכנס הזית שנערך במכון וולקני בשנת 2013. לדבריו ברור כשמש שאם היינו מצלמים מהאוויר את ארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד (ואף המקרא) היינו רואים בצורה ברורה ללא כל עוררין כי העץ הנפוץ ביותר הוא הזית ואולי מכל יתר הצמחים התרבותיים יחד. הוא ערך חישובים על פי נתונים שנלקחו ממקורות רומיים וארץ ישראלים ולהלן החישובים בלשונו:

יש להזכיר כי בעבר כמעט כל גידול הזית היה בעל (החישוב להן אינו בהכרח מדויק לגמרי אך בהחלט נותן הערכה קרובה) וכ- 92% מתושבי הארץ בעבר עסקו בחקלאות.

1. דונם 1 של זית הכיל 12 – 13 עצי זית בממוצע.

2. עץ זית בוגר הניב כ-13 - 15 ק"ג זיתים בממוצע רב שנתי.

3. דונם זית הניב כ- 160 ק"ג זיתים בממוצע רב שנתי.

4. אחוז השמן הממוצע בזיתים בא"י בעבר היה כ- 25%.

5. דונם הפיק כ- 40 ליטר שמן לדונם בממוצע.

6. תצרוכת השמן בתקופה הרומית והביזנטית הייתה כ- 30 ליטר לנפש לשנה.

7. משפחה ממוצעת בעבר הייתה בעלת 4– 5 נפשות בממוצע.

8. משפחה ממוצעת נזקקה ל כ-150 ליטר שמן לשנה.

9. משפחה נזקקה ל כ-4 דונם זית על מנת לספק את תצרוכת השמן המשפחתית.

10. בהנחה שבארץ חיו כ-1.5 מליון נפש (יש הערכות גבוהות יותר ואלו נעות סביב 2 - 3 מליון נפש) שהם כ-333,333 משפחות. חישוב זה מביא לכ-1.4 מליון דונם זית.

11. כיוון שענף הזית לא היה רק לתצרוכת עצמית אלא גם התפרנסו ממנו ולעיתים התפרנסו בכבוד, יש להניח כי גודל כרם הזית היה גבוה יותר מהתצרוכת הפרטית. יתכן שאף כפול מכך שכן חלק לא מבוטל מהשמן יוצא למדינות השכנות על כן הערכה כי בתקופה הרומית היקף גידול הזית בארץ ישראל עמד על כ-2.5 - 3.5 מליון דונם. בתנאים אלו הערכה זו סבירה מאד.

לשם השוואה, כיום הזית די בולט בנוף ארצנו אולם יש לדעת כי בהווה נטועים בארץ כ-250,000 דונמים בלבד הכוללים את המגזר הערבי והיהודי גם יחד.

תמונה 1. כרם זיתים ממערב לציפורי          צילם: שי לביא		תמונה 2. צילם: שי לביא

מקור עיקרי:

ע. לונדון, 'סוגיות חקלאיות במטע בתקופת המשנה והתלמוד לאור מקורות חז"ל והספרות הקלאסית. פרק הזית. תשס"ט, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן. לקריאה לחץ כאן.

לעיון נוסף:

זית אירופי בצמח השדה.
א. דג וחבריו, 'ההסטוריה של גידול זיתים בישראל', יער, גיליון 19, דצמבר 2020.

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.