סקר
איך אתה מתחיל את הסבב החדש?
בהתרגשות
כחלק משגרת היום
בתקוה שאתמיד
איך אפשר להפסיק?


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 

 

הוה עלה ריכבא דדיקלי – תמר מצוי

 

"ההוא דעשאה סימן לאחר, ערער ושכיב ואוקים אפוטרופא, אתא אפוטרופוס לקמיה דאביי, אמר ליה: עשאה סימן לאחר איבד את זכותו. אמר: אי הוה אבוהון דיתמי קיים, הוה טעין ואמר תלם אחד עשיתי לך! אמר ליה: שפיר קאמרת, דאמר ר' יוחנן: אם טען ואמר תלם אחד עשיתי לך נאמן, זיל הב ליה מיהת תלם אחד. הוה עלה ריכבא דדיקלי וכו'" (כתובות, קט ע"ב).  

פירוש: הַהוּא [אדם אחד] שעֲשָׂאָהּ לשדה מסויים סִימָן לְאַחֵר, עִרְעֵר אחר כך וטען לבעלות על אותו השדה שעשאו סימן, וּשְׁכִיב [ומת], וְאוֹקִים אַפּוֹטְרוֹפָּא [והעמיד קודם מותו אפוטרופוס] שיטפל בנכסי יתומיו. אֲתָא [בא] ה אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לְקַמֵּיהּ [לפני] אַבַּיֵי. אָמַר לֵיהּ [לו] אביי: עֲשָׂאָהּ סִימָן לְאַחֵר אִיבֵּד אֶת זְכוּתוֹ, ואין מקום לערעור. אָמַר האפוטרופוס: אִי הֲוָה אֲבוּהוֹן דְּיָתְמֵי [אם היה אביהם של היתומים] קַיָּים, הֲוָה טָעֵין וְאָמַר [היה טוען ואומר] כך: "תֶּלֶם אֶחָד עָשִׂיתִי לְךָ", שסימן זה שעשיתי ששדה פלוני גובל בשדה שלו לא התכוונתי לכל השדה כולו, אלא לתלם שבקצהו. אָמַר לֵיהּ [לו] אביי: שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ [יפה אתה אומר], ומתקבלת טענתך. שאָמַר ר' יוֹחָנָן, אִם טָעַן וְאָמַר "תֶּלֶם אֶחָד עָשִׂיתִי לְךָ" נֶאֱמָן. מכל מקום זִיל הַב לֵיהּ מִיהַת [לך תן לו בכל אופן] תֶּלֶם אֶחָד שבו אתה מודה שהוא שייך למחזיק בשדה. הֲוָה עֲלָהּ רִיכְבָּא דְּדִיקְלֵי [היתה עליו, על אותו תלם, שורת דקלים] ולא רצה האפוטרופוס לוותר עליה וכו'" (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

 

שם עברי: תמר מצוי שם באנגלית: Date Palm שם מדעי: Phoenix dactylifera


נושא מרכזי: תפקיד הדקלים במהלך הסוגיה?

 
הדקל היה עץ הפרי הנפוץ ביותר בבבל ולכן הוא "מככב" בסוגיות רבות בגמרא. למרות זאת ניתן לשער שאזכורו איננו רק תוצאה בלעדית של שכיחותו הרבה אלא גם תוצאה של מאפייניו המורפולוגיים. בעבר עסקנו בכמה נושאים הקשורים אליו (חרותא, כפנייתא, שלופפי). בניגוד לתאורים הקודמים העוסקים בחלקים הגלויים לעין כמו העלים, המכבדים והפירות הרי שלהלן נעסוק במבנה האנטומי של הגבעול המקרין לאופן התפתחות הגזע והענפים. הדקל נכלל במחלקת החד-פסיגיים ולכן גזע העץ חסר את הקמביום המאפיין את הדו-פסיגיים והאחראי להתעבות הגזע (ראו עוד ב"הרחבה"). המבנה האנאטומי של הדקל אינו מאפשר תיקון של פגיעות בגזע ואינו מאפשר לבצע הרכבות. היעדרות הקמביום בהיקף הגזע אחראית גם לכך שאין לדקל ענפים צדדיים והתפתחותו היחידה לאורך זמן היא כלפי מעלה בעזרת הניצן הקודקודי (ה"קור"). המבנה האופייני של הדקלים שעליהם מרוכזים אך ורק בצמרת נובע מכך שכמעט אין תאים עובריים מתחלקים לאורך הגזע. תופעה בוטנית זו עשוייה לשפוך אור על סוגייתנו וסוגיות נוספות העוסקות בנושאים הלכתיים ואגדתיים. בסוגייתנו מוזכר משא ומתן סביב "תלם אחד" בשדה שבסופו של דבר התברר שגדלה בו שורת דקלים. הדקלים צרי הגזע וחסרי הסתעפויות אכן מסוגלים להתפתח ברצועת קרקע כה צרה. למבנה זה יש גם חסרון משום שלא תמיד הדקל יכול לעמוד בפני רוחות עזות. ספור על דקל שקרס ראו במצגת שהכין חנוך פלסר משדה אליהו. כאן.

בשורות הבאות אסקור דוגמאות נוספות לקשר בין מבנה המבנה האנטומי הדקל וחלקו במהלך הסוגיה:

א. "ההוא דאמר להו פלגא לברת, ופלגא לברת, ותילתא לאיתת בפירי. איקלע רב נחמן לסורא, עול לגבי רב חסדא, אמר ליה: כי האי גוונא מאי? אמר ליה: הכי אמר שמואל, אפילו לא הקנה לה אלא דקל אחד לפירותיו אבדה כתובתה. אמר ליה: אימור דאמר שמואל התם דאקני לה בגופה דארעא, הכא פירא הוא"(1) (בבא בתרא, קלב ע"ב). בגמרא מובאים דברי שמואל האומר שאשה שבעלה הקנה לה חלק בקרקע אבדה כתובתה. כדוגמא לקניין נוקט שמואל: "אפילו לא הקנה לה אלא דקל אחד לפירותיו". כפי שעולה מהדו-שיח בין רב חסדא ורב נחמן, קיימת אבחנה בין אם הבעל הקנה לאשה מטלטלין ובין אם הקנה קרקע ואפילו קנין זמני. בדברי הרשב"ם: "אלא דקל אחד - לאכול פירותיו עד שייבש האילן ושוב אין לה בקרקע כלום וכו'". 

כאמור, "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" ובדיוקים להלן שרירה וקיימת הידיעה שהדקל הוא עץ הפרי הנפוץ והמקובל בבבל והשימוש התדיר בו כדוגמה לעץ מתבקשת מאליה. יחד עם זאת אני מנסה למצוא משמעויות נוספות הנובעות מייחודו של הדקל בהשוואה לעצי פרי אחרים.

לאור מבנהו המיוחד של הדקל ייתכן ששמואל חידש שקניין מינימלי בקרקע (ורק בקרקע) די בו כדי לשלול את זכות האשה בכתובה. הדקל הוא הדוגמא הטובה ביותר מבין עצי הפרי לקנין מינימלי בקרקע. קוטר הגזע לא משתנה במהלך חיי העץ ובהשוואה לעצי פרי בוגרים אחרים כמו זית, חרוב או תאנה הוא נראה דק. ייתכן וגם אם באופן מעשי איננו כה דק, אך היחס בין גבהו ועוביו יוצרים את התחושה של גזע דק מאד. יתר על כן, בעצים אחרים שנופם מתחיל קרוב לפני הקרקע השטח הנתפס על ידם כולל לא רק את גזעם אלא גם את נופם (תמונה 1). בניגוד לכך, בדקל, הנוף מרוכז אך ורק בצמרת והשטח מסביב לעץ נותר פנוי. בתמונת מטע הדקלים (תמונה 2) ניתן לראות שהעצים לא חוסמים את שדה הראיה והוא נותר פתוח מקצה המטע עד לעברו השני.

שמואל חידש שלא רק בעצים גדולים בעלי נוכחות גדולה בקרקע איבדה כתובתה אלא גם בעץ שכמעט איננו תופס שטח בקרקע. ברוח זו נוכל לדון בסוגיה נוספת: "תנן התם אין כותבין פרוסבול אלא על הקרקע, אם אין לו מזכהו בתוך שדהו כל שהו. וכמה כל שהו? אמר רבי חייא בר אשי אמר רב: אפילו קלח של כרוב ... רב אשי מקני ליה גידמא דדיקלא וכתב עליה פרוסבול" (גיטין, ל"ז ע"א). מעשהו של רב אשי שהקנה גדם של דקל הובא כדוגמה נוספת לעקרון של "מזכהו בתוך שדהו כל שהו" בהמשך לקלח הכרוב. גם כאן גזע הדקל מסמל שטח קטן שדי בו כדי לאפשר את כתיבת הפרוזבול.

ב. "אמרי נהרדעי: האי מאן דזבין דקלא לחבריה - קני ליה משפוליה עד תהומא מתקיף לה רבא, ולימא ליה כורכמא דרישקא זביני לך, עקור כורכמא דרישקא וזיל? אלא אמר רבא: בבא מחמת טענה" (בבא בתרא ל"ז ע"ב). ייתכן ובגלל היעדר ענפים צדדיים בחלקו התחתון של הדקל (הגזע מתחת לצמרת) השטח הנתפס על ידו מצטמצם רק לגזע דבר שהביא לבחירתו כדוגמא גם בדברי נהרדעי. הסוגיה עוסקת בשאלה האם מוכר עצים לחבירו מכר עמם גם את הקרקע. המוכר שלושה עצים מכר גם קרקע ואילו המוכר עץ אחד לא מכר קרקע. במוכר שני אילנות חולקים ת"ק ורבי מאיר במשנה (בבא בתרא, פ"א ע"א). רצף המצבים (שלושה עצים, שני עצים ועץ אחד) הוא במגמה כזו שהקטנת מספר העצים הנמכרים מקטין את הזיקה לקרקע עד למוכר עץ אחד שבו לכו"ע אין לקונה קרקע. נהרדעי חידשו שלמרות שהמכר היה של עץ אחד, שבגלל העדר נוף הקרוב לפני הקרקע תופס שטח מועט, הקונה זכאי בשטח שמתחתיו (למסקנה הדין כך רק כאשר הקונה טוען שקנה אותו באופן מפורש).

מעניין להשוות את הלכה זו לנהוג באחת מאומות העולם. לשם כך אביא את ספורו של חנוך פלסר מקיבוץ שדה אליהו כלשונו (עם מספר שינויים מתבקשים):

"יעקב נקש (יעקב - חוקר, איש העולם, כולל חלק ממדינות ערב) שוחח בביקור במאוריטניה עם שייח' מוסלמי שהצביע על עץ תמר ואמר: העץ בן 120 שנה. לשאלת יעקב כיצד הוא יודע שלף הלה מסמך מסבא שלו והסביר שסבו רכש את הדקל. מי שקונה דקל מקבל יחד איתו שטח מסוים של קרקע מסביבו - המסמך היה השטר שאישר את הרכישה ובו נרשמה החלקה על שם הסבא. השייח' הסביר לו שיש הבדל בין דקל לבין זית בהיקף האדמה..".

ג. "אמר רב: כל שעולין לו בחבל הוי שיור, כל שאין עולין לו בחבל לא הוי שיור. ודייני גולה אמרי: כל שהעול כובשו לא הוי שיור, כל שאין העול כובשו הוי שיור, ולא פליגי הא בדיקלי הא באילני" (בבא בתרא, ס"ט ע"ב). מפרש הרשב"ם: "כל שעולין לו בחבל - ללקט פירותיו חשיב אילן, ובדקל מיירי כדמפרש לקמיה, שגבוה הרבה ופירותיו בראשו. הא באילני - שהעול כובשו דשיעור דעליית חבל לא שייך בהו דבלא חבל עולין בכל שאר אילנות על ידי ענפים המתפצלים לכל צד ושיעורא דכבישת עול נמי איכא למימר דלא שייך בדיקלי דאפילו היכא דכביש ליה עול חשיב הוא אם עולין לו בחבל". הסוגייה עוסקת באדם שמכר שדה לחבירו והתנה שהאילנות שבתוכה לא ימכרו עימה. השאלה היא אלו מהצמחים בשדה נכללים בהגדרת אילן ולכן אינם נמכרים עם השדה ("שיור"). הגמרא דנה בשאלת ההגדרה של אילן לא רק כשלעצמו אלא גם בכפוף לסוגי העצים השונים שהיו באותה עת בשדה. למסקנת הגמרא קיימת אבחנה בין דקלים לעצי פרי אחרים ודברי רב ודייני הגולה מתייחסים לשני הסוגים. רב מגדיר דקל כאילן רק כאשר הוא גדול עד כדי כך שיש צורך לטפס עליו בעזרת חבל על מנת לקטוף את פירותיו. הדקל החד פסיגי איננו מצמיח ענפים צדדיים ולכן אין אפשרות נוחה לטפס עליו ללא חבל. הדגשנו את דברי הרשב"ם "ופירותיו בראשו" שהרי רק בראש הדקל יש התפתחות של עלים, פרחים ופירות. דייני הגולה מתייחסים לעצים דו-פסיגיים ובהם עובי הגזע מגדיר את גיל וגודל העץ. עץ צעיר שעדיין לא התעבה נשאר גמיש ולכן מתכופף תחת לחץ העול. עצים מבוגרים שפיתחו גזע עבה אינם מתכופפים. בדקל לא ניתן להשתמש בקריטריון זה (כדברי הרשב"ם) משום שהדקל החד-פסיגי לא מתעבה ונשאר גמיש גם לאחר שהגיע לגובה רב. 
   

   
תמונה 1.  פרדס הדרים   תמונה 2.  מטע תמרים – שדה אליהו

    

הרחבה 

הדקל נכלל במחלקת החד-פסיגיים ולכן גזע העץ חסר את הקמביום המאפיין את הדו-פסיגיים והאחראי להתעבות הגזע. בדו-פסיגיים צרורות הצינורות (צינורות העצה והשיפה יחד עם רקמת הקמביום) מאורגנים לאורך הגבעול ומסודרים באופן אופייני כפי שניתן לראות בחתך רוחב (ראה בשרטוט).
 



 


    
חתך רוחב בגבעול צמח חד-פסיגי
צילם: חגי רענן

 
  חתך רוחב בגבעול צמח דו-פסיגי
צילם: חגי רענן

 

 

תוך כדי התפתחות הגבעול והתפתחות הצרורות הם מתקרבים זה לזה עד כדי יצירת טבעת קמביום בהיקף הגבעול. טבעת קמביום זו היא האחראית, כאמור, להתעבות הגזע. בחד פסיגיים הצרורות מפוזרים בכל שטח החתך ולכן לא נוצרת טבעת קמביום. בגלל העדר הקמביום אין לדקל טבעות צמיחה ולא ניתן לקבוע את גילו על פי חתך הגזע. מסיבה זו כמעט אין בחד פסיגיים עצים אלא רק צמחים עשבוניים (דגניים, שושניים, אירוסיים וכו'). הדקליים הם אחת מהדוגמאות הבודדות לעצים חד-פסיגיים. הם משלימים את שלב התעבות הגזע לפני שהם מתארכים ומנקודה זו קוטרם לא גדל יותר והם נשארים בעלי גזע דק יחסית. מהרגע שהגזע הגיע לרוחבו המקסימלי לא נוצרים יותר צרורות צינורות ועליהן לשרוד עד סוף חייו של הדקל. 

הדקל גדל לגובה על ידי התחלקות תאי הניצן הקודקודי שהוא החלק החי בעל התאים העובריים, המתמיינים לעלים ופרחים. הניצן הקודקודי נמצא בצמרת העץ ונקרא בלשון חז"ל "קור". חלק זה ראוי לאכילה אך אכילתו גורמת, כמובן, למות הדקל משום שחלוקת התאים נעצרת. בניגוד לרוב החד-פסיגיים גם היקף גזע הדקל עשוי לגדול בעזרת תוספת של תאי פרנכימה (תאי ליבת הגבעול) ותוספת של צרורות צינורות. גידול ראשוני זה מתאפשר הודות לאיזור של תאי נבט מתחלקים הנקרא "ניצן ההתעבות הראשוני" והוא מקיף את הניצן הקודקודי בקצה הגבעול. 

בחד-פסיגיים עציים איזור זה מתפשט מטה להיקף הגבעול ושם הוא נקרא "ניצן ההתעבות השניוני". ניצנים אלו אחראים להוספת צרורות הצינורות החדשים תוך כדי הגידול בקוטר הגבעול. צרורות הצינורות המפוזרים בחתך הרוחב בגזע הדקל מעניקים לו מראה נקבובי מאד הניכר אפילו בעצים מאובנים. 
 


(1) פירוש: הַהוּא [אדם אחד, שכיב מרע] שאָמַר לְהוּ [להם] לעומדים סביבו: פַּלְגָּא לִבְרָת, וּפַלְגָּא לִבְרָת, וְתִילְתָּא לְאִיתַּת בְּפֵירֵי [חצי לבתי, וחצי לבתי האחרת, ושליש לאשתי בפירות]. אִיקְלַע [נזדמן] רַב נַחְמָן לְסוּרָא, עוּל לְגַבֵּי [נכנס אצל] רַב חִסְדָּא, אָמַר לֵיהּ [לו] רב חסדא: כִּי הַאי גַּוְונָא מַאי [כגון זה מהו]? מה עושים במקרה כזה? אָמַר לֵיהּ [לו] רב נחמן, הָכִי [כך] אָמַר שְׁמוּאֵל: אֲפִילּוּ לֹא הִקְנָה לָהּ לאשתו אֶלָּא דֶּקֶל אֶחָד לְשם פֵּירוֹתָיו אִבְּדָה על ידי כך כְּתוּבָּתָהּ. אָמַר לֵיהּ [לו]: אֵימוּר [אמור] שאָמַר שְׁמוּאֵל הָתָם [שם] בזמן שהקנה לה דקל לפירותיו דְּאַקְנֵי [שהקנה] לָהּ על כל פנים זכות בְּגוּפָהּ דְּאַרְעָא [של קרקע] שהרי הדקל מחובר לקרקע, הָכָא פֵּירָא הוּא [כאן רק פירות הם] שהקנה לה, ולא דבר בקרקע וכו'".  
 

תודתי נתונה לרמי בן פזי ממשכיות על הערותיו רבות הערך בנושא זה.

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר