![]() |
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
אדם נותן לתוכה חרדל והיא מחזקת – חרדל
"תניא, רבי אליעזר אומר: בו ביום גדשו סאה. רבי יהושע אומר: בו ביום מחקו סאה. תניא, משל דרבי אליעזר, למה הדבר דומה לקופה מלאה קישואין ודילועין, אדם נותן לתוכה חרדל והיא מחזקת. משל דרבי יהושע, למה הדבר דומה לעריבה מלאה דבש, נותן לתוכה רימונים ואגוזים והיא מקיאה" (שבת, קנג ע"ב).פירוש: אמר תַּנְיָא [שנויה ברייתא]: ר' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יפה עשו ובּוֹ בַּיּוֹם שגזרו גָּדְשׁוּ סְאָה, והוסיפו דברים של שמירה וסייג לתורה. ר' יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לא יפה עשו ובּוֹ בַּיּוֹם מָחֲקוּ סְאָה, שגזירות אלה קשה לקיימן, והסוף הוא שעוברים גם עליהן וגם על דברי תורה. תַּנְיָא [שנויה ברייתא] במקום אחר: מָשָׁל משלו להבין את שיטת ר' אֱלִיעֶזֶר, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְקוּפָּה (סל) מְלֵאָה קִישּׁוּאִין וְדִילּוּעִין, אָדָם נוֹתֵן לְתוֹכָהּ חַרְדָּל וְהִיא מַחֲזֶקֶת גם את החרדל ותוספת זו רק לתועלת היא. ואילו מָשָׁל להבין את שיטת ר' יְהוֹשֻׁעַ, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לַעֲרֵיבָה (קערה גדולה) מְלֵאָה דְּבַשׁ, אם אדם נוֹתֵן לְתוֹכָהּ רִימּוֹנִים וֶאֱגוֹזִים וְהִיא מְקִיאָה מתוכה אף את הדבש שהיה בה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
לריכוז המאמרים שנכתבו על החרדל הקש/י כאן.
תמונה 1. השפעת גודל וצורת הגרגירים על נפח המים החודרים ביניהם. הרחבה
אנו מוצאים בגמרא את החרדל כדימוי ליחידת גודל קטנה ביותר במקומות נוספים. בשבת (צא ע"ב) אנו מוצאים: "קופה שהיא מלאה כו'. אמר חזקיה: לא שנו אלא בקופה מליאה קישואין ודלועין, אבל מליאה חרדל - חייב". החרדל מהווה ניגוד לקישואין והדלועין הגדולים בכך שפירות החרדל שיצאו בתוך הקופה הוצאו לגמרי ואין להם חלקים שעדיין נשארו בתוך הבית. בלשון רש"י: "קישואין ודילועין - שהן ארוכין, ועדיין יש מהם בפנים, וכל מה דאגיד לגואי כל דהו - לאו הוצאה היא. אבל מליאה חרדל - שהרי יש ממנו כולן בחוץ, אף על פי שעל ידי הכלי הוא נאגד לצד פנים – חייב". בחולין (כד ע"ב) אנו מוצאים: "אמר רבי יונתן: התורה העידה על כלי חרס ואפילו מלא חרדל" . רבי יונתן מציין את גרגירי החרדל הזעירים על מנת להדגיש את העובדה שהאוכל הנמצא בכלי מקבל טומאה למרות שאיננו נוגע בדפנותיו. גרגיר החרדל הנמצא במרכזו של הכלי מסמל את הדבר הנמצא במרחק הרב ביותר מדפנותיו משום שגם אם נניח שהטומאה מועברת אליו על ידי מגע בין גרגיר לגרגיר הרי שמספר מעברי הטומאה גדול מאד. בלשון רש"י: "ואפילו מלא חרדל - שהכלי אינו נוגע בכולו אלא במה שסמוך לדפנות, והאמצעיים מיטמאין מן האויר. ואי אתה יכול לומר שזה מטמא את זה שהרי אין כביצה בכל אחד, ועוד אין אוכל מטמא אוכל, ועוד אם כן זה שני וזה שלישי והשלישי לא יעשה רביעי לטמא את האמצעיים". גם התוספות במקום נדרש לשאלה מדוע נבחר החרדל להדגים את העיקרון. "התורה העידה על כלי חרס ואפילו מלא חרדל - לפי מה שמפרש ר"ת דאין אוכל מקבל טומאה מדאורייתא פחות מכביצה, לא נקט חרדל דוקא, אלא כלומר ואפילו מלא ביצים. ונקט חרדל משום דמדרבנן מקבל טומאה בכל שהוא וכו'". גרגירי החרדל הקטנים ביותר מייצגים את שיעור של "כל שהוא".
רשימת מקורות:
ח. צ. אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 66-67). לעיון נוסף:מתוך אתר צמח השדה: חרדל לבן, חרדל השדה, כרוב שחור.
|