טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

אימר בא עורב ונטלה - עורב
 

"ור' אסי מאי טעמא לא אמר כרבי חייא בר אבא? אמר לך: בשלמא גבי טומאה אימר בא עורב ונטלה, בא עכבר ונטלה, אלא הכא בעל מום להיכא אזיל" (בכורות, כה עב).

פירוש: ושואלים: וְר' אַסִי שפירש כך בשם ר' יוחנן, מַאי טַעֲמָא [מה טעם] לֹא אָמַר כְּר' חִיָּיא בַּר אַבָּא, שנחלקו במחלוקת ר' מאיר וחכמים, בדין שדה שאבד בה קבר ולא נמצא? ומשיבים, אָמַר [יכול הוא לומר] לְךָ: בִּשְׁלָמָא [נניח] לגַּבֵּי טוּמְאָה, גם אם לא נמצאה הטומאה, אֵימַר [אמור] שבָּא עוֹרֵב וּנְטָלָהּ, או בָּא עַכְבָּר וּנְטָלָהּ, ולכן לדעת חכמים יש מקום להסתמך על הבדיקה. אֶלָּא הָכָא [כאן], כשנתערב בעל מום בבהמות כשרות בַּעַל מוּם לְהֵיכָא אָזֵיל [להיכן הלך]? ולכן אם בדק ולא מצא ודאי לא בדק כראוי, ואין להתיר את התערובת לדעת הכל (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: עורב   שם באנגלית: Crow, raven   שם מדעי: Curvus

שמות נרדפים במקורות: עורבא, עורבתא (נקבה), פושקנצא (נקבה), קורקור


נושא מרכזי: מהו המאפיין ההתנהגותי של העכברים והעורבים המשתקף בסוגיה?

לריכוז נושאים על העורב וקישוריות הקש/י כאן. 

במקרא ובספרות חז"ל אנו מוצאים מאפיינים "פסיכולוגיים" או התנהגותיים, המתארים בעלי חיים, שבזכותם הם משמשים כמשל או כמופת לאדם. מפורסמת היא המשנה באבות (פ"ה מי"ח): "יהודה בן תימא אומר: הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים וכו'". בגמרא (עירובין, ק ע"ב) למדנו: "אמר רבי יוחנן: אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה". לתכונות בעלי החיים יש לעיתים השלכות על תדירות אזכורם ביחס לשאלות הלכתיות. עצם העובדה שבעלי חיים שוכנים בחצירו של האדם ובשדותיו מגדילה את הסכויים למעורבות בתרחישים שונים. העזים, למשל, מעורבות ב"מעשי משובה" של גרימת נזקים בגינה ובבית בגלל זריזותן ויכולת הטיפוס שלהן (ראה במאמר "ההוא גדיא ... דחזא חושלא"). העורב והעכבר (או לעיתים החולדה) מעורבים לעיתים קרובות ב"גניבות" מחצר האדם. העכבר נחשב כ"דייר משני" בבית האדם משחר ההיסטוריה ההתיישבותית ולכן במהלך מחקרים ארכיאולוגיים מציאת שרידיו מהווה הוכחה לקיומו של יישוב קבע. גם העורב מוזכר לעיתים קרובות כחוטף נתחי בשר (ראה במאמר "לעורבים ולא לעטלפים"). העורבים והעכברים שייכים לקבוצת בעלי חיים הנקראים "אופורטוניסטים" (מנצלי הזדמנויות). בדרך כלל בעלי חיים אלו סתגלניים ובעלי כושר למידה טוב. מסיבה זו מתנחלות להקות עורבים סביב משחטות, מפעלי מזון, מצבורי אשפה וכד'. במקרים רבים ניתן לראות להקות עורבים סביב פחי האשפה של מאהלים צבאיים ארעיים. גם העכברים מסתגלים במהירות לסביבתם ולומדים את דרכי הגישה למאגרי מזון ואת דרכי המילוט בשעת סכנה. על פי המתואר בסוגייתנו כאשר טומאה נעלמת בשדה ניתן לתלות בכך שעורב או עכבר נטלו אותה והסתלקו באין רואים.

עורב אפור - מחפש מזון בנמל יפו          צילום: מנחם גלבגיסר

רשימת מקורות:

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 6 (עמ'  418-429).
מ. דור, החי בימי המשנה המקרא והתלמוד (עמ' 121).

לעיון נוסף:

בפורטל הדף היומי: "פרנסני ככלב ועורב"  

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל. 

כתב: ד"ר משה רענן.    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.