טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
כל כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים – רימון מצוי
"תאנה כגרוגרת להוצאת שבת. רמון כדתנן: כל כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים. ארץ זית שמן אמר רבי יוסי ברבי חנינא: ארץ שכל שיעוריה כזיתים" (ברכות, מא ע"א).
פירוש: "רמון" אף הוא בא להשמיענו שיעור, כדתנן [כפי ששנינו במשנה]: כל כלי בעלי בתים (של אנשים סתם), אם ניקבו, הריהם יוצאים מכלל שימוש ככלים, ולכן אין טומאה חלה עליהם עוד ושיעורן, כלומר, שיעור נקיבתם של כלים אלה הריהו כרמונים, שכל עוד שיעור הנקב קטן מזה עדיין משתמשים בהם, ונחשבים הם ככלים. ועל הכתוב "ארץ זית שמן" אמר ר' יוסי בר' חנינא, יש לדרוש פסוק זה כך: ארץ שכל שיעוריה כזיתים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: רימון מצוי שם באנגלית: Pomegranate שם מדעי: .Punica granatum L
שם נרדף במקורות: רימונא שמות בשפות אחרות: ערבית - רמאן
נושא מרכזי: בחינת גודל הרימון במקורות בהשוואה לגודלו בימינו.
לריכוז המאמרים וקישוריות שנכתבו על הרימון הקש\י כאן.
הרימון הוא עץ פרי שתפס מקום חשוב מאד בעולם העתיק דבר שבא לידי ביטוי בעושר האיזכורים שלו במקורותו. הרימון הוא אחד משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל: "ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח' ח'). לכן הוא הובא על ידי המרגלים כהוכחה לטובה של ארץ ישראל "ואשכול ענבים... ומן הרמנים ומן התאנים" (במדבר י"ג כ"ג). בניגוד לארץ נושבת מתואר המדבר כמקום שאין בו רימון, "לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון".
בניגוד לעצי פרי אחרים הרי שברימון אין ויכוח לגבי זיהויו והמפרשים אף לא טרחו לבארו. תאוריו הרבים במקורות, הופעתו הרצופה בציורים, פסיפסים ועוד, הדמיון בין שמו בעברית ושמותיו בשפות קרובות אינם מותירים מקום לספק שהרימון המקראי הוא הפרי הנקרא בשם זה גם בפינו. עדות ברורה נוספת היא המשנה בכלים (פי"ז מ"א): "כל כלי בעלי בתים שיעורן ברמונים וכו'". משנה זו מובאת בסוגייתנו ומפרש כאן רש"י: "שיעורן כרמונים - ניקב כמוציא רמון טהור. בעלי בתים חסים על כליהם הלכך ניקב כמוציא קטניות מצניעו לזיתים, ניקב כמוציא זית משתמש לאגוזים, ניקב כמוציא אגוז משתמש בו רמונים, אבל של אומן העומד למכור לא הוי שיעוריה בהכי". ממשנה זו משתמע שהרימון הוא הפרי הגדול ביותר הנשמר בכלים ברשות בעלי בתים ואכן הרימון, ובמיוחד המבויית, גדול בהרבה משאר הפירות.
רש"י מדרג את הפירות בסדר עולה על פי גדלם כאשר את האגוזים הוא משבץ מתחת לרימונים. דירוג זה מופיע בגמרא בעירובין (כט ע"א): "רבי שמעון בן אלעזר אומר: עוכלא תבלין, וליטרא ירק, ועשרה אגוזין, וחמשה אפרסקין, ושני רמונים, ואתרוג אחד ואמר גורסק בר דרי משמיה דרב מנשיא בר שגובלי משמיה דרב: וכן לעירוב" (1). רבי שמעון בן אלעזר מנה את הכמות המינימלית שיש לתת כמעשר עני וכנראה המדד הקובע הוא מכפלת גודל הפרי במספר הפירות שיש בהם כדי שביעה. רק בהמשך הסוגיה מצטרף שיקול נוסף שיש להתחשב בו והוא ערכם של הפירות. בדברי רבי שמעון בן אלעזר מופיע האתרוג כפרי הגדול ביותר דבר הסותר, לכאורה, את הצעתי לראות ברימונים את הפרי הגדול ביותר. סתירה זו מובילה אותי למסקנה שאכן פירות האתרוג העשויים להיות גדולים בהרבה משאר הפירות לא נשמרו בכלים אלא הונחו כבודדים. מסיבה זו סיים רש"י לגבי "בעלי בתים": "ניקב כמוציא אגוז משתמש בו רמונים" ולא המשיך "ניקב כמוציא רמון משתמש בו אתרוגים". בהקשר זה חשוב להזכיר שבתקופת המשנה והתלמוד עדיין לא היו קיימים מיני ההדרים הגדולים מלבד האתרוג או שעדיין לא הגיעו לאזורנו. הראשון שהגיע הוא הלימון ומשערים שמאורע זה לא קדם לימי הביניים.
אחד מהקוראים הפנה את תשומת לבי לדברי רבי במסכת סוכה (לה ע"א): "רבי אומר: אל תקרי הדר אלא הדיר, מה דיר זה יש בו גדולים וקטנים, תמימים ובעלי מומין, הכי נמי יש בו גדולים וקטנים תמימים ובעלי מומין. אטו שאר פירות לית בהו גדולים וקטנים תמימים ובעלי מומין? אלא הכי קאמר: עד שבאין קטנים עדיין גדולים קיימים". מכיוון שהפירות לא מבשילים יחד הם אינם נלקטים כאחד, וממילא לא משמרים אותם בכמויות הזקוקות לכלים.
מקור נוסף ממנו ניתן להסיק בקירוב על הגודל של הרימונים והאגוזים ביחס לפירות אחרים הוא במשל המובא בגמרא בשבת (קנג ע"ב): "תניא, משל דרבי אליעזר, למה הדבר דומה? לקופה מלאה קישואין ודילועין, אדם נותן לתוכה חרדל והיא מחזקת. משל דרבי יהושע, למה הדבר דומה? לעריבה מלאה דבש, נותן לתוכה רימונים ואגוזים והיא מקיאה". מחד גיסא עומדים "קישואין ודילועין" המסמלים פירות גדולים ומאידך גיסא החרדל המסמל את הפירות הקטנים ביותר (ראו במאמר "שאפילו רואות טיפת דם כחרדל" (כח ע"ב)). בתווך עומדים הרימונים והאגוזים כפירות בגודל משמעותי (בניגוד לקטניות או זיתים) שיש בכוחם כדי לגרום לדבש לעלות על גדותיו. אמנם בגמרא בעירובין עומדים האפרסקים בין הרימונים והאגוזים אך ייתכן והם הושמטו מהמשל משום שהם רכים ופגיעים ולא ראוי "לטבול אותם בדבש" (גם אם רק באופן תיאורטי).
לא מפתיע למצוא את הרימונים בין הפירות המפוזרים שאין טרחה רבה באיסופם: "קב תמרי בארבע אמות, קב רמוני בארבע אמות מהו? קב בארבע אמות טעמא מאי משום דלא חשיבי, קב תמרי בארבע אמות, קב רמוני בארבע אמות נמי, כיון דלא חשיבי מפקר להו. או דלמא: משום דנפישא טרחייהו, וקב תמרי בארבע אמות, וקב רמוני בארבע אמות, כיון דלא נפיש טרחייהו לא מפקר להו, מאי? תיקו"(2) (בבא מציעא, כא א). מפרש שם רש"י: "תמרים ורמונין - גסים הן, ואין טורח בקבוצן".
 |
|
 |
(1) פירוש: ר' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: המחלק מעשר עני לעניים לא יפחות להם משיעור עוּכְּלָא (שמינית לוג) של תַּבְלִין, וְכן לא יפחות משיעור לִיטְרָא [לוג] יָרָק, וְכן לא פחות מעֲשָׂרָה אֱגוֹזִין, וְכן מחֲמִשָּׁה אֲפַרְסְקִין, וְכן לא יפחות משְׁנֵי רִמּוֹנִים, ומאֶתְרוֹג אֶחָד, שאלו הם שיעורים הראויים לנתינה. וְאָמַר גּוּרְסַק בַּר דָּרֵי מִשְּׁמֵיהּ [משמו] של ר' מְנַשְׁיָא בַּר שְׁגוּבְּלֵי מִשְּׁמֵיהּ [משמו] של רַב: וְכֵן הוא הדין לָעֵירוּב.
(2) פירוש: קב תמרי [תמרים] בארבע אמות, קב רמוני [רמונים] בארבע אמות, מהו? וצדדי השאלה: קב גרעיני חיטה המפוזרים בארבע אמות טעמא מאי [מה הטעם]? משום דלא חשיבי [שאינם חשובים], אם כן קב תמרי [תמרים] בארבע אמות, קב רמוני [רמונים] בארבע אמות נמי [גם כן] כיון דלא חשיבי [שאינם חשובים] מפקר להו [מפקיר אותם]. או דלמא [שמא] משום דנפישא טרחייהו [שמרובה טירחתם באיסוף], וקב תמרי [תמרים] בארבע אמות, וקב רמוני [רמונים] בארבע אמות, כיון דלא נפיש טרחייהו [שאין טירחתם מרובה] לא מפקר להו [אינו מפקיר אותם]. מאי [מה] הדין בכל אלה? לשאלות אלה לא נמצאה תשובה, ועל כן תיקו [תעמוד] השאלה במקומה.
לעיון נוסף:
י. פליקס, עולם הצומח המקראי, עמ' 48. על הרימון בספרות חז"ל.
ז. עמר, גידולי ארץ ישראל בימי הביניים , עמ' 171 על התפוצה של הרימון בארץ והממצאים הארכאולוגיים.
רימון מצוי באתר "צמח השדה"
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
