[הדברים הללו נכתבים בעקבות דברי הגולש "כדי" אלי, אגב הדרשה אודות התינוק הלומד תורה במעי אמו]


=======



"רב הונא הוה דריש בתליסר אמוראי כי הוו קיימי רבנן ממתיבתא דרב הונא ונפצי גלימייהו הוה סליק אבקא וכסי ליה ליומא ואמרי במערבא קמו ליה ממתיבתא דרב הונא בבלאה..."
(כתובות קו.)

[כשרב הונא היה דורש – היו שלושה עשר אמוראים החוזרים ומסבירים את דבריו לקהל (ולא אחד, כמקובל). כאשר היו קמים החכמים מלשבת וללמוד אצל רב הונא, והיו מנערים את גלימותיהם מאבק – היה האבק מחשיך את אור היום, והיו רואים אותו עד ארץ ישראל. ובארץ ישראל, כשהיו רואים את ענן האבק הזה, היו אומרים: תלמידי רב הונא הבבלי קמו מישיבתם]


הסיפור דלעיל, הובא על ידי אחד מהראשונים כדוגמא למשמעות המלה 'גוזמא' בהקשר של הגמרא.
האמוראים עצמם לא חששו מלומר כך אף על קודמיהם, ויותר מפעם אחת.
למשל בחולין צ:

"תנן התם: תפוח היה באמצע המזבח, פעמים היה עליו כשלש מאות כור.
אמר רבא: גוזמא.
השקו את התמיד בכוס של זהב.
אמר רבא: גוזמא.
אמר רבי אמי: דברה תורה לשון הואי. דברו נביאים לשון הואי. דברו חכמים לשון הואי.
דברו חכמים לשון הואי - הא דאמרן.
דברה תורה לשון הואי –"ערים גדולות ובצורות בשמים".
דברו נביאים לשון הואי "ותבקע הארץ לקולם..."