דף קמ עמוד א
* הגמרא ממשיכה להקשות כמה קושיות על רבי יצחק (שסובר שעוף טמא לא מכונה "צפור"), ומתרצת.
* לשון "טהורות" האמורה בפסוק לגבי מצורע - הגמרא מביאה (לאחר שהוכיחה שלשון זו לא באה למעט טרפות) ארבע דעות של אמוראים מה באה לשון זו למעט.
* הגמרא מבררת את המקורות לדין המשנה (שבתחילת הפרק) "עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור וטהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשלח".
* צפור טרפה הרובצת על האפרוחים - חייב המוצאה בשילוח הקן.
* אפרוחים טרפות - פטור המוצאם משילוח הקן ("שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ" - ולא לכלביך).

דף קמ עמוד ב
* הושיט ידו לקן ושחט מיעוט סימנים - הגמרא מסתפקת אם חייב בשילוח הקן.
* הגמרא מביאה ספקות שונים בעניין שילוח הקן (אחד הספקות: מטלית המונחת על גבי הביצים שבקן והאם רובצת על המטלית שעל הביצים - ספק האם המטלית חוצצת ואין מצות שילוח הקן).
* מחלוקת רבי אליעזר וחכמים היא לגבי "קורא" זכר (והגמרא מבררת את טעמו של רבי אליעזר שמחייב בשילוח הקן), אך "קורא" נקבה - דברי הכל חייב, ועוף זכר - דברי הכל פטור.
* הגמרא מביאה את המקור לדין המשנה שחיוב שילוח הקן כאשר האם פורחת על גבי הקן הוא רק באופן שכנפיה נוגעות בקן.
* היתה האם יושבת באויר בין שני ענפי האילן ונסמכת בהם - אם הענפים לא היו כאן והיא היתה נופלת עליהם חייב לשלח את האם.

דף קמא עמוד א
* הגמרא עוסקת במקור לדין המשנה (שבעמוד הקודם): "אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת חייב לשלח, היו שם אפרוחים מפריחים או ביצים מוזרות פטור מלשלח".
* הגמרא עוסקת במקור לדין המשנה שאם שילח את האם וחזרה חייב לשלחה אפילו ארבעה וחמשה פעמים.
* הגמרא מביאה את המקור לכך שחייב לשלח אף אם נצרך לקחת את האם לדבר המצוה, ומבררת מדוע יש צורך במקור לשם כך.
* במשנה מובא שלדעת רבי יהודה הנוטל אם על הבנים לוקה ואינו משלח - והגמרא מסתפקת האם לוקה בגלל שסובר שלאו הניתק לעשה לוקים עליו או כי סובר שמדובר פה על לאו רגיל (וכך מסקנת הגמרא בעמוד ב).

דף קמא עמוד ב
* כל ברייתא שלא נשנתה בבית מדרשם של רבי חייא ורבי אושעיא הרי היא בחזקת משובשת ואין להקשות ממנה.
* המרחק הנדרש לשילוח הקן - כדי שתצא מתחת ידו.
* לפי הפירוש הראשון ברש"י: רב הונא ורב יהודה חולקים באיזה אבר עליו לאחוז באם בשעה שמשלחה (ברגליה או בכנפיה).
* יוני שובך ויוני עלייה חייבות בשילוח ואסורות משום גזל מפני דרכי שלום.
* לדעת רבי יוסי בר רבי חנינא: חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו.
* לדעת רב: אסור לזכות בביצים שהאם רובצת עליהן.

דף קמב עמוד א
* ומה אם מצוה קלה (שילוח הקן) שהיא כאיסר אמרה תורה "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים", קל וחומר על מצוות חמורות שבתורה.
* אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה, מאותן שמתן שכרה נאמר בצדה, שאין תחיית המתים תלויה בה (שלא יתכן שהשכר המובטח בה הוא בעולם הזה).
* מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה (חוץ מעבודה זרה).
* שלוחי מצוה אינם ניזוקים לא בהליכתם ולא בחזרתם, אלא אם מצוי ההיזק במקום זה.

הדרן עלך מסכת חולין