סקר
המסכתות הקצרות שבסדר מועד





 
מספר צפיות: 6
דף פח עמוד א
* זה הכלל היה במקדש: כלי שמשמש מדה זו אינו משמש מדה אחרת.
* הגמרא מביאה 2 אפשרויות בביאור מחלוקת רבי יהודה ורבי מאיר שבעמוד הקודם (רבי יהודה מנה את מדות הלח שהיו במקדש מלמטה למעלה, ורבי מאיר מנאן מלמעלה למטה).
* הלכה למשה מסיני שבקרבנות ציבור לא היתה סמיכה אלא ב-2 קרבנות בלבד (פר העלם דבר של ציבור ושעיר המשתלח), ושצריכים להיות 7 מדות של לח במקדש.

דף פח עמוד ב
* מדת רביעית נמשחה בשמן המשחה מפני שבה היה מודד לחביתי כהן גדול רביעית שמן לכל חלה וחלה.
* מדת חצי לוג נמשחה בשמן המשחה מפני שבו היה מחלק חצי לוג שמן לכל נר ונר.
* נר שבמנורה שכבתה לפני שהאיר היום - השמן נפסל לשימוש ונותן שמן חדש כמדה ראשונה (חצי לוג, כמו שנתן בה כשהדליקה בתחילת הלילה).
* ישנה מחלוקת אם המנורה ונרותיה (מקום הנחת השמן) באות מככר הזהב (ועליו נאמר מקשה אחת), או רק המנורה באה מככר הזהב.
מספר צפיות: 6
דף פט עמוד א
* רבי עקיבא לומד מהמילים "בשמן" "בשמן" (אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט) ששיעור השמן של לחם התודה הוא חצי לוג (ולא לוג כשאר מנחות).
* לדעת רבי אלעזר בן עזריה: חצי לוג שמן לתודה, ורביעית שמן לנזיר, ואחד עשר יום שבין נדה לנדה - הלכה למשה מסיני.
* הברייתא מבארת את טעם מחלוקת חכמים ורבי אליעזר בן יעקב שנחלקו אם צריך 60 לוג שמן או לוג שמן אחד למנחה של 60 עשרון.
* "מערב עד בקר" - (1) תן לה מדתה שתהא דולקת והולכת מערב עד בקר, (2) אין לך עבודה שכשירה מערב עד בקר אלא זו בלבד.

דף פט עמוד ב
* הגמרא מבררת באיזה אופן מותר לערב נסכים בנסכים ולהקטירם.
* הברייתא מביאה את המקור לכך שאע"פ שמנחת העומר כפולה משאר מנחות אין נסכיו כפולים.
* לדעת רבי יוחנן: אשם מצורע ששחטו שלא לשמו - טעון נסכים.
מספר צפיות: 5
דף צ עמוד א
* לדעת ת"ק: מדת הלח - נמשחה בין מבפנים בין מבחוץ, מדת יבש - נמשחה מבפנים ולא נמשחה מבחוץ, לדעת רבי עקיבא: מדת הלח - נמשחה בין מבפנים בין מבחוץ, מדת יבש - לא נמשחה כל עיקר, ולדעת רבי יוסי: מדת הלח ומדת היבש - נמשחו מבפנים ולא נמשחו מבחוץ.
* "מותר נסכים לקיץ המזבח" - מהו מותר נסכים? לדעת רבי חייא בר יוסף: בירוצי מדות, לדעת רבי יוחנן: הרווח שנוצר במקרה בו סוכם עם מישהו לספק להקדש 3 סאין סלתות בסלע והוזלו ועמדו 4 סאין בסלע (והדין הוא שעליו לספק 4 סאין).

דף צ עמוד ב
* המשנה מפרטת אלו קרבנות טעונים נסכים ואלו לא טעונים נסכים.
* הגמרא מביאה ברייתא ארוכה הדורשת מפסוקים בפרשת נסכים את הדינים המבוארים במשנה.
* המקור לכך שעולת העוף לא טעונה נסכים - לדעת רבי יאשיה: מהמילים "מן הבקר או מן הצאן", לדעת רבי יונתן: מהמילה "זבח".
מספר צפיות: 7
דף צא עמוד א
* הגמרא מבררת מדוע הברייתא בעמוד הקודם היתה צריכה לימוד מיוחד ("או זבח") כדי ללמוד שתודה טעונה נסכים.
* הגמרא דורשת את המילה "או" האמורה כמה פעמים בפרשיית נסכים.
* הברייתא מביאה את המקור לכך שחטאת ואשם של מצורע טעונים נסכים (והגמרא דנה בברייתא זו בתחילת העמוד הבא).

דף צא עמוד ב
* מהמילה "איל" האמורה בפרשת נסכים לומדת הגמרא שאילו של אהרן טעון נסכים, ומהמילה "או" לומדת הגמרא שפלגס טעון נסכים.
* הגמרא דורשת את הפסוק "ככה יעשה לשור האחד או לאיל האחד או לשה בכבשים או בעזים" האמור בפרשת נסכים.
מספר צפיות: 4
דף צב עמוד א
* רבי יהודה סובר שהסמיכה בשעיר המשתלח נחשבת לאחד משני קרבנות ציבור שחייבים בהם סמיכה, ורבי שמעון חולק - ושורש מחלוקתם הוא האם הכהנים (שסומכים עליו) מתכפרים בו ונחשבים לבעליו או לא.
* הגמרא מביאה ברייתא שבה נחלקו רבי יהודה ורבי שמעון (באותו עיקרון) אם שעיר המשתלח מכפר גם על הכהנים.
* לדעת רבי יהודה: אין שעירי עבודת כוכבים טעונים סמיכה.

דף צב עמוד ב
* לדעת רבי שמעון: אין שעירי עבודת כוכבים טעונים סמיכה באהרן אלא בזקנים.
* הגמרא דנה ומבארת את שיטות רבי יהודה ורבי שמעון.
* בכור מעשר ופסח לא טעונים סמיכה, ולא ניתן ללמוד משלמים בקל וחומר שהם חייבים סמיכה (ולכן המקור לכך שהם לא צריכים סמיכה הוא לא מפסוק).
מספר צפיות: 7
דף צג עמוד א
* לדעת חכמים (וכך דעת משנתנו): יורש סומך על קרבן אביו ומימר, ורבי יהודה חולק (והגמרא מבררת את טעמיהם).
* ישראל לא סומך על קרבן של גוי ולא על קרבן חבירו.
* לדעת חכמים (ולדעת רבי יהודה לפי אפשרות אחת בגמרא): כל השותפים בקרבן צריכים לסמוך עליו.
* גם באשה נוהג דין תמורה.
* חרש שוטה וקטן לא סומכים כי אין להם דעת, גוי לא סומך כי התורה מיעטה אותו במפורש, וסומא לא סומך כי יש לימוד בגזירה שוה (מזקני עדה או מעולת ראיה) שמלמד זאת.

דף צג עמוד ב
* עבד שליח ואשה לא סומכים על קרבנם - הברייתא מבארת שזה נלמד מ-3 פעמים שנאמר בתורה "ידו" (והגמרא מבארת מדוע יש צורך ב-3 לימודים נפרדים).
* אם המקריב לא סמך - מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר (ואעפ"כ עלתה לו כפרה).
* ידו של הסומך צריכה להיות על הראש של הקרבן ולא על הצואר ולא על גב הבהמה ולא על החזה ולא על צידי הראש.
* חציצה פוסלת את הסמיכה.
* הגמרא מבררת את המקור לכך שיש לסמוך על הקרבן ב-2 ידיים.
מספר צפיות: 5
דף צד עמוד א
* הברייתא מבארת את המקור לדין המשנה, שבקרבן שיש בו כמה שותפים - אחד מניף עבור כולם, אך אין אחד סומך עבור כולם.
* אין סמיכה בקרבנות שחוטים, למעט כהן גדול בזמן שהוא רוצה להקטיר, הרי שהוא גם סומך על אברי הבהמה השחוטה, וזאת משום כבודו של כהן גדול.
* הברייתא מביאה את המקור לדין המשנה (המשנה הראשונה בפרק אחד עשר, המתחיל בעמוד זה), ששתי הלחם נילושות אחת אחת ונאפות אחת אחת, ולחם הפנים נילושות אחת אחת ונאפות שתים שתים.
* 3 דפוסים שימשו ללחם הפנים (דפוס לבצק, דפוס לתנור, ודפוס לאחר התנור).

דף צד עמוד ב
* צורת לחם הפנים - רבי חנינא: כמין תיבה פרוצה, ר' יוחנן: כמין ספינה רוקדת.
* הגמרא מקשה 3 קושיות לדעת הסוברת שצורת לחם הפנים היא כספינה רוקדת, ומתרצת.
* הגמרא מקשה 2 קושיות לדעת הסוברת שצורת לחם הפנים היא כמין תיבה פרוצה, ומתרצת.
מספר צפיות: 6
דף צה עמוד א
* למסקנת הגמרא: לחם הפנים המסודר על השולחן - אינו נפסל במסעות (בזמן שנסעו ישראל במדבר ממקום למקום), לחם הפנים המסולק מהשולחן - נפסל במסעות.
* אביי מדייק מברייתא שיש סילוק מסעות בלילה (כשעמוד הענן עלה מעל אוהל מועד בלילה, היו יוצאים מיד בלילה).
* רבי אליעזר וחכמים נחלקו אם זבים ומצורעים מותרים להיכנס למחנה לאחר פירוק המשכן או שהם משתלחים מחוץ למחיצתם.

דף צה עמוד ב
* שתי הלחם ולחם הפנים - לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים (כי הכלי שמדדו בו מדת עשרון לא מקדש, אבל התנור כן מקדש).
* שתי הלחם ולחם הפנים - אפייתן בפנים ואינן דוחות את השבת (כך נאמר במשנה, ויש בכך קושי, כי התנור מקדש אותם בשעת האפייה, ואם נאפו בערב שבת הרי שנפסלו בלינה, ומבאר תוספות שדברי המשנה הללו נאמרו לפי 2 דעות תנאים חלוקות).
מספר צפיות: 5
דף צו עמוד א
* רבי יהודה ורבי שמעון נחלקו (במשנה בעמוד הקודם) אם שתי הלחם ולחם הפנים מתקדשים בתנור או רק בנתינתם על השולחן - למסקנת הגמרא: כל אחד מהם קיבל מהרב שלו את הדעה שאותה אמר (ולא שדרשו מפסוק והגיעו לדעה שאמרו).
* רבי יהודה ורבי מאיר נחלקו מהו אורכו ורוחבו של השולחן (בטפחים), ולכן נחלקו כמה טפחים כופל מלחם הפנים - ולכן אמר רבי יוחנן שנחלקו כמה טפחים מקדש השולחן את הנמצא באויר שמעליו.

דף צו עמוד ב
* נחלקו התנאים אם מסגרת השולחן היתה למטה או למעלה.
* טבלה המתהפכת (טבלה שחלקה משני צדדיה וראויה לשימוש בשני צדדיה) - לדברי האומר שמסגרת השולחן היתה למטה: טמאה, לדברי האומר שמסגרת השולחן היתה למעלה: ספק.
* השולחן מקבל טומאה, כי הוא מטלטל מלא וריקן (כי היו מגביהים ומראים אותו לעולי רגלים).
מספר צפיות: 7
דף צז עמוד א
* בזמן שבית המקדש קיים - מזבח מכפר על אדם, ועכשיו שאין בית המקדש קיים - שולחנו של אדם מכפר עליו.
* מצות נתינת הקנים בין לחם ללחם היא מהתורה (והגמרא מביאה לכך את המקור), אך אין סידורן ונטילתן דוחה את השבת כי אפשר לעשות זאת לפני/אחרי השבת והלחם לא יתעפש.
* מתחת 4 חלות האמצעיות יש 3 קנים, מתחת החלה העליונה יש 2 קנים, ומתחת החלה התחתונה אין כלל קנים.

דף צז עמוד ב
* רבי יוחנן מבאר את המקור לשיטת רבי מאיר ורבי יהודה שנחלקו אם רק אמת מזבח הזהב נמדדת באמה בת חמשה טפחים או אף אמת כל הכלים נמדדת באמה בת חמשה טפחים.
* הגמרא מבררת (לאורך כל העמוד) היכן מדדו את היסוד והסובב והקרנות באמה בת חמשה טפחים - בגובהם או ברחבם.
מספר צפיות: 6
דף צח עמוד א
* "אמה בינונית" היא בת 6 טפחים, ואמה זו מכונה "בינונית" כי יש אמה גדולה הימנה (שתי האמות שהיו מונחות בשושן הבירה, והן אמות גדולות שנעשו כך כדי למנוע מהאומנין לבוא לידי מעילה).
* על שער המזרח היתה מצויירת שושן הבירה - כדי שידעו מהיכן באו / כדי שתהא אימת מלכות עליהן.
* לעולם תהא אימת מלכות עליך.
* "ועלהו לתרופה" - להתיר פה אלמים / להתיר פה עקרות.
* הברייתא מבררת את המקור לכך שיש 2 מערכות ובכל מערכה 6 חלות לחם הפנים.
* כל הכלים שבמקדש ארכן היה לצד ארכו של הבית, חוץ מהארון שארכו היה לרוחבו של הבית.

דף צח עמוד ב
* בדי הארון היו משוכים בבית קודש הקדשים כלפי חוץ עד שדוחקים ובולטים בפרוכת ודומים כמין שני דדי אשה.
* 10 שולחנות עשה שלמה המלך, ושולחנו של משה היה עומד באמצע, ו-5 שולחנות היו מימינו ו-5 משמאלו (וכך גם לגבי המנורה).
* השולחנות והמנורות היו מונחים בחציו הפנימי (המערבי) של הההיכל.
* כיוון עמידת 11 השולחנות ו-11 המנורות - לדעת רבי: מזרח ומערב (אורכם לאורך הבית), לדעת רבי אלעזר ברבי שמעון: צפון ודרום (אורכם לרוחב הבית).
* היו מצדדין את פניהם של 6 הנרות הצדדיים כלפי הנר האמצעי - אמר רבי נתן: מכאן שהאמצעי משובח.
* השולחנות עמדו ב-2 שורות, בכל שורה 5 שולחנות, ושולחן של משה עמד באמצע בין 2 השורות.
מספר צפיות: 3
דף צט עמוד א
* 10 שולחנות עשה שלמה ולא היו מסדרין את לחם הפנים אלא על השולחן של משה, ולדעת רבי אלעזר בן שמוע על כולם היו מסדרין, פעם על זה ופעם על זה (וכך גם נחלקו לגבי המנורה).
* הגמרא מביאה את המקור לכך שמעלים בקודש ולא מורידים.
* תלמיד חכם ששכח תלמודו מחמת אונסו - אין נוהגין בו מנהג בזיון.

דף צט עמוד ב
* פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה.
* תלמיד חכם שסרח - אין מבזין אותו בפרהסיא.
* כל המשכח דבר אחד מתלמודו (לא באונס) - עובר בלאו / ב2 לאוין / ב3 לאוין.
* כל המשמר תורתו - נשמתו משתמרת.
* מדבריו של רבי יוסי (שאמר שאפילו סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום) למד רבי אמי שאפילו לא שנה אדם אלא פרק שחרית ופרק אחד ערבית קיים מצות לא ימוש ספר התורה הזה מפיך.
* אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש ספר התורה הזה מפיך - ונחלקו האמוראים אם אסור או מצוה לומר דבר זה לעם הארץ.
* דברי תורה לא יהיו עליך חובה, ואי אתה רשאי לפטור עצמך מהן.
1 2
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר