דף מא עמוד א
* טלית ארוכה שכפלה לשתים - לדעת ת"ק: חייבת בציצית, לדעת רבי שמעון: פטורה (אך אם תפר אותה - חייבת).
* הסוגיה מבררת האם מצות ציצית היא חובת גברא או חובת טלית.
* המלאך אמר לרב קטינא שבזמן שיש כעס בשמים מענישים את מי שלא לובש בגד החייב בציצית (ובכך נמנע מלקיים את מצות עשה של ציצית).
* בגד שנעשה לתכריכין למת - פטור מציצית, אך בשעת הקבורה כשמלבישין אותו למת - חייב בציצית, משום "לועג לרש חרף עושהו".

דף מא עמוד ב
* לדעת רב: אסור להתיר ציצית מבגד זה ולהטילה בבגד אחר, אסור להדליק מנר לנר (בנרות חנוכה), אין הלכה כרבי שמעון המתיר בשבת דבר שאינו מתכוין. (ושמואל חולק על רב בכל אלו).
* מספר החוטים הנצרך למצות ציצית - בית שמאי: 4, בית הלל: 3.
* אורך הענף (המשתלשל מהגדיל) - בית שמאי: 4 אצבעות, בית הלל: 3 אצבעות. (לפי פירוש רש"י)

דף מב עמוד א
* צריך להפריד את חוטי הציצית שלא יהיו דבוקים זה בזה.
* "חד מינייהו כתרי מינן" (=אחד מחכמי ארץ ישראל גדול כשני חכמי בבל).
* לדעת רב: ציצית אין צריכה ברכה על עשייתה.
* לדעת רב: ציצית שעשאה גוי - פסולה.
* לדעת רב (החולק על הברייתא): גוי שמל את ישראל - מילתו פסולה.
* סוכה שעשאה גוי - כשרה.
* לא מברכים על עשיית הסוכה.

דף מב עמוד ב
* ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן צדוקי כותי עובד כוכבים עבד אשה וקטן מומר פסולין (כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה, כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה).
* לא מברכים על עשיית תפילין.
* רב מרדכי מביא מסורת (בניגוד לעמוד הקודם) שרב סובר שציצית שעשאה גוי כשרה.
* רב ושמואל נחלקו אם גם טויית חוטי הציצית צריכה להיות לשמה. (וגם התנאים נחלקו בכך)
* רב שמואל בר רב יהודה מבאר כיצד צובעים את חוטי הציצית בתכלת.

דף מג עמוד א
* הלוקח טלית מצוייצת מן השוק - מישראל: הרי היא בחזקתה, מן העובד כוכבים: מן התגר כשרה, מן ההדיוט פסולה.
* רב יהודה היה מטיל ציצית לבגד שמתכסה בו אשתו (כי סבר שזו מצות עשה שלא הזמן גרמא).
* לדעת רבי: תפילין - כל זמן שמניחן מברך עליהן.
* הכל חייבין בציצית - כהנים לוים וישראלים גרים נשים ועבדים, ר"ש פוטר בנשים מפני שמצות עשה שהזמן גרמא הוא.

דף מג עמוד ב
* הגמרא מביאה 5 ברייתות הדורשות באופנים שונים את הפסוק "וראיתם אותו וזכרתם".
* חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות: תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן וציצית בבגדיהן ומזוזה לפתחיהן.
* בשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום, אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה, וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו.
* כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו - הכל בחיזוק שלא יחטא.
* מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד.
* גדול עונשו של לבן (=מי שאינו מטיל חוטי ציצית לבנים) יותר מעונשו של תכלת.
* חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום.
* חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום: שעשאני ישראל, שלא עשאני אשה, שלא עשאני עבד.

דף מד עמוד א
* חלזון זה - גופו דומה לים, וברייתו דומה לדג, ועולה אחד לשבעים שנה, ובדמו צובעין תכלת, לפיכך דמיו יקרים.
* אין לך כל מצוה קלה שכתובה בתורה שאין מתן שכרה בעה"ז ולעה"ב איני יודע כמה.
* בציצית כתוב "אני ה' אלהיכם" שתי פעמים, ונדרש מכך: אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר.
* טלית שאולה - כל 30 יום פטורה מן הציצית, מיכן ואילך חייבת.
* הדר בפונדקי והשוכר בית בחו"ל - כל 30 יום פטור מן המזוזה, מיכן ואילך חייב.
* השוכר בית בא"י - עושה מזוזה לאלתר, משום יישוב של א"י.
* כל שאינו מניח תפילין עובר ב-8 עשה, וכל שאין לו ציצית בבגדו עובר ב-5 עשה, וכל כהן שאינו עולה לדוכן עובר ב-3 עשה, כל שאין לו מזוזה בפתחו עובר ב-2 עשה.
* כל המניח תפילין - מאריך ימים.

דף מד עמוד ב
* לדעת זעירי: אין נסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח.
* במנחת נסכים (=סולת ושמן) ונסכים (=יין) הבאים עם הזבח - לדעת כולם: מקטיר את מנחת הנסכים ואח"כ מנסך את הנסכים.
* במנחת נסכים ונסכים הבאים בפני עצמם - לדעת חכמים: מקטיר את מנחת הנסכים ואח"כ מנסך את הנסכים, ולדעת רבי: להיפך.
* "ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך" - מפסוק זה לומדים לכל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת שכיפר.

דף מה עמוד א
* הגמרא מביאה כמה פסוקים מספר יחזקאל (פסוקים לא מובנים או שנראים סותרים את התורה), ומבארת אותם.
* זכור אותו האיש לטוב, וחנינא בן חזקיה שמו, שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרין דברי תורה, מה עשה העלה 300 גרבי שמן וישב בעלייה ודרשו.
* אם היה כסף לקנות פרים/אילים בכמות הנדרשת אך לא היה כסף לקנות להם נסכים - מוטב שיביאו פר/איל אחד ונסכיו ולא יקרבו כולם בלא נסכים.

דף מה עמוד ב
* פר ושני האילים ושבעת הכבשים (הבאים לעולה) והשעיר (הבא לחטאת) (=כל אלו הם קרבנות המובאים עם 2 הלחם) - לא מעכבים את שתי הלחם, ואין שתי הלחם מעכבים אותם.
* לדעת רבי עקיבא: שתי הלחם מעכבים את שני הכבשים הבאים לשלמים, ואין שני הכבשים מעכבים את שתי הלחם, ובן ננס סובר הפוך - והגמרא דנה מה המקור לשיטתם ומביאה 2 אפשרויות.

דף מז עמוד א
* לדעת רבי: כבשי עצרת אין מקדשין את הלחם אלא בשחיטה, ולדעת רבי אלעזר ברבי שמעון: לעולם הלחם אינו קדוש עד שישחוט את הכבשים לשמן ויזרוק את דמן לשמן - והגמרא מבררת את טעמיהם.
* לדעת רבי: אם שחט את הכבשים לשמן וזרק את דמן שלא לשמן, הלחם קדוש ואינו קדוש - אביי ורבא נחלקו בביאור דברי רבי, ובהבדל בין רבי לרבי אלעזר ברבי שמעון.
* רב שמואל בר רב יצחק שאל האם הלחם מותר באכילה לכהנים כאשר שחט את הכבשים לשמן וזרק את דמן שלא לשמן (והגמרא מבררת ועוסקת בשאלתו).

דף מז עמוד ב
* זריקת הדם במחשבת פיגול אינה מביאה לידי חיוב מעילה (באימורי קדשים קלים) ואינה מוציאה מידי חיוב מעילה (בבשר קדשי קדשים).
* רב פפא מקשה על ספקו הנ"ל של רב שמואל בר רב יצחק (וקושייתו נשארת למסקנה לפי פירוש רש"י).
* כבשי עצרת ששחטן לשמן ואבד הלחם - רבי ירמיה שאל האם ניתן לזרוק את דמן שלא לשמן (אלא לשם שלמים הבאים בנדבה) כדי להתיר את הבשר באכילה, ורבי זירא הוכיח והשיב בשלילה.

דף מח עמוד א
* בברייתא (המתחילה בסוף העמוד הקודם) מבואר שאם שחט 2 כבשים לשלמי עצרת על 4 חלות (שהוקדשו לשתי הלחם), מושך שתים מהן ומניפן עם הכבשים - והגמרא דנה האם ברייתא זו מסתדרת עם שיטת רבי.
* בברייתא מבואר שאם שחט 4 כבשים לשלמי עצרת על 2 חלות, מושך 2 כבשים וזורק דמן שלא לשמן ואח"כ זורק את דם הכבשים השניים לשמם - והגמרא דנה מדוע מותר לנהוג כך ("וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטא בשביל שתזכה?").

דף מח עמוד ב
* בברייתא ששנה רבי יצחק מבואר שכבשי עצרת ששחטן שלא כמצותם, פסולים ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה, אך לדעת תנא דבי לוי הכבשים כשרים.
* הגמרא מקשה על תנא דבי לוי מברייתא אחרת של תנא דבי לוי, ומתרצת.
* תנא דבי לוי לומד שלמי חובה משלמי נדבה (שאם נשחטו שלא לשמן כשרים), אך לא לומד אשם משלמים.

דף מט עמוד א
* כסבור שהכבשים שהוא שוחט אילים הם, ושחטן לשום אילים - לדעת רב חסדא: לא עלו לציבור לשם כבשי שלמי עצרת (כי עקירה בטעות נחשבת לעקירה), ולדעת רבה: כן עלו (כי עקירה בטעות לא נחשבת לעקירה).
* בגמרא מובאות 2 קושיות על דעת רבה, והקושיות מתורצות.
* ציבור שיש להם 2 כבשים בשבת - ר' חייא בר אבין שאל האם עליהם להקריבם למוסף שבת או לדחותם ולהקריבם לעולת התמיד למחר.

דף מט עמוד ב
* הגמרא מנסה פעמיים לפשוט את הספק של ר' חייא בר אבין, אך הנסיונות נדחים.
* אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים.
* לדעת בן בג בג: תמיד טעון ביקור 4 ימים קודם שחיטה.

דף נ עמוד א
* מזבח חדש - הגמרא מביאה את המקור לכך שאם לא נתחנך המזבח בתמיד של שחר לא יקריבו תמיד של בין הערביים.
* אם לא הקריבו תמיד של שחר (במזבח שכבר נתחנך בעבר) - לדעת ת"ק: יקריבוהו בין הערביים, לדעת רבי שמעון: אותם כהנים שהתרשלו לא יקריבוהו בין הערביים, אבל כהנים אחרים כן יקריבו.
* נחלקו התנאים אם חינוך מזבח הזהב נעשה בקטורת של שחרית או של בין הערביים.
* גם חינוך השולחן וגם קידוש לחם הפנים שעליו - צריכים להיות בשבת דוקא.
* את הקטורת שהביאו הנשיאים הקטירו על מזבח העולה.

דף נ עמוד ב
* הגמרא מביאה את המקור לדין המשנה, שחביתי כהן גדול מביא עשרון שלם וחוצהו, ומקריב מחצה בבוקר ומחצה בין הערביים.
* כהן גדול שהקריב מחצה ומת, ומינו כהן גדול תחתיו, עליו להביא עשרון שלם מביתו ולהקריב את חציו - ולדעת התנא ששנה ברייתא לפני רב נחמן: שני החצאים הנותרים תעובר צורתם ויצאו לבית השריפה [ונחלקו הדעות אם דין זה שטעונים עיבור צורה שנוי במחלוקת].
* נחלקו הדעות כיצד עושים את חביתי כהן גדול (האם קודם אופה אותם בתנור או קודם מטגנם במחבת).
* חביתי כהן גדול - לישתן ועריכתן ואפייתן נעשות בעזרה ודוחות את השבת (והגמרא מביאה כמה מקורות לכך שדוחות את השבת).

דף נא עמוד א
* הגמרא מביאה ברייתא העוסקת בבירור שיעור השמן הניתן במנחת חביתין - ו-3 אמוראים נחלקו כיצד לבאר את הברייתא וליישב את הסתירה הקיימת בה.
* במנחת נסכים - נותן 3 לוגין שמן לעשרון סולת, במנחת נדבה - נותן לוג שמן אחד, במנחת פרים ואילים - נותן 2 לוגין שמן לעשרון סולת.

דף נא עמוד ב
* במשנה מובא, שכהן גדול שמת ולא מינו אחר תחתיו, לדעת רבי שמעון: המנחה היתה קריבה לבינתיים משל ציבור, ולדעת רבי יהודה: משל יורשין - והגמרא מביאה ברייתא עם המקורות לדין זה, ומבררת את הדעות השונות לאורך כל העמוד.
* עובד כוכבים ששלח עולתו ממדינת הים - אם שלח עמה נסכים קריבה משלו, ואם לאו קריבין משל ציבור, וכן גר שמת והניח זבחים - אם יש לו נסכים קריבין משלו, ואם לאו קריבין משל ציבור ותנאי בית דין הוא.
* כהן גדול שמת ולא מינו אחר תחתיו - לדעת רבי שמעון: מדין תורה מביאים משל ציבור, וחכמים תיקנו שיביאו משל היורשים, ולאחר מכן ביטלו את תקנתם.

דף נב עמוד א
* פר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודת כוכבים - נחלקו רבי יהודה ורבי שמעון אם גובים אותם מחדש מכל אחד ואחד מישראל או שמביאים אותם מתרומת הלשכה.
* רבי ירמיה אמר, שאנשי בבל הטפשים, מכיון שדרים הם בארץ חשוכה הם אומרים שמועות חשוכות.
* למסקנת הגמרא: אם מת הכהן הגדול ולא מינו אחר תחתיו, היו מביאים מנחת חביתין שלימה בבוקר ומנחת חביתים שלימה בין הערביים.
* שיעור הלבונה שהיה בא עם מנחת החביתין - לדעת אבא יוסי בן דוסתאי: קומץ בשחרית וקומץ בבין הערביים, ולדעת חכמים: חצי קומץ בשחרית וחצי קומץ בבין הערביים.

דף נב עמוד ב
* כהן גדול שמת ולא מינו אחר תחתיו (ומביאים עשרון שלם בבוקר ועשרון שלם בבין הערביים) - שיעור הלבונה והשמן לא הוכפל.
* האמוראים נחלקו בדעת רבי יוחנן אם פוסק כאבא יוסי בן דוסתאי או כסתם משנה החולקת עליו.
* פרק חמישי, המתחיל בסוף עמוד זה, מפרט כללים במעשה המנחות.