סקר
המסכתות הקצרות שבסדר מועד





 
מספר צפיות: 4
דף לג עמוד א
* אם כתב את המזוזה בשני עמודים - פסולה.
* חלק את הבית שלו לשני חדרים, וכל חדר פתוח לרשות הרבים, והחדרים פתוחים זה לזה - החדר בו יש היכר ציר ואליו נפתחת הדלת הוא הנחשב לבית ובצד ימין של הכניסה לחדר זה צריך לקבוע את המזוזה.
* קודם יש לקבוע את שתי מזוזות המשקוף בבית ולאחר מכן לקבוע מזוזה ולא להיפך (משום "תעשה ולא מן העשוי").
* לדעת שמואל: אין להרחיק את המזוזה מהמשקוף יותר משליש גובה הפתח, ולדעת רב הונא: כל הפתח כולו שבין הטפח התחתון לטפח העליון כשר למזוזה.

דף לג עמוד ב
* בפתח דלת רחב - מצוה לקבוע את המזוזה בטפח הסמוך לרשות הרבים.
* בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם - מדת בשר ודם: מלך יושב מבפנים ועם משמרין אותו מבחוץ, מדת הקב"ה - אינו כן עבדיו יושבין מבפנים והוא משמרן מבחוץ.
* אם הכניס את המזוזה בעומק של טפח בתוך המשקוף - פסולה.
* אכסדרה (של 3 דפנות) - פטורה מן המזוזה.
מספר צפיות: 5
דף לד עמוד א
* חדר שיש לו 4 פתחים - חייב ב-4 מזוזות, אף אם רגיל להיכנס בפתח אחד מהם.
* פתח הנמצא בקרן זוית של הבית - חייב במזוזה.
* "וכתבתם על מזוזת ביתך" - מהמילה "ביתך" לומדים שהמזוזה צריכה להיות בצד ימין (דרך ביאתך לבית, ואדם עוקר רגלו הימנית תחילה).
* בית שיש לו עמוד אחד המשמש כמזוזת המשקוף ובצד השני אין עמוד אלא רק כותל - רבי מאיר מחייב במזוזה (אם העמוד בצד ימין), וחכמים פוטרים.
* הגמרא מבארת את המקור לכך שכתיבת המזוזה היא על הקלף ולא ישירות על מזוזת המשקוף.

דף לד עמוד ב
* התנאים נחלקו מהו המקור לכך שיש 4 פרשיות בתפילין.
* אם החריץ שבין כל בית ובית (בתפילין של ראש) אינו ניכר מבחוץ - פסולה.
* תפילין של יד - יש לכתוב את 4 הפרשיות על עור אחד, ואם כתב על 4 עורות והניח בבית אחד, יצא (ולמסקנה, במקרה זה, לדעת כולם לא צריך לדבק את 4 הפרשיות יחד).
* סדר הנחת הפרשיות בתפילין (מימין לשמאל, לקורא שפניו כנגד המניח) - לדעת רש"י: קדש לי, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע. לדעת ר"ת: קדש לי, והיה כי יביאך, והיה אם שמוע, שמע.
מספר צפיות: 6
דף לה עמוד א
* אם החליף את סדר הנחת הפרשיות בתפילין - התפילין פסולות.
* נחלקו האמוראים אם צריך שיגיע החריץ שבין בית לבית עד מקום התפר למטה או שכיון שניכר החריץ למעלה קצת אין צריך להגיע למקום התפר.
* תיתורא של תפילין, מעברתא של תפילין, שי"ן של תפילין, רצועות שחורות (הצד הפונה כלפי חוץ), תפילין מרובעות (בתפרן ובאלכסונן) - הלכה למשה מסיני.
* העושה תפילתו עגולה (כמו אגוז) - סכנה ואין בה מצוה.

דף לה עמוד ב
* רצועת תפילים שנפסקה - לא קושרים אותה, ונוהגים גם לא לתופרה.
* האמוראים נחלקו מהו שיעור אורך רצועות התפילין (לאחר הקשר בראש).
* קשר של תפילין - הלכה למשה מסיני.
* "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" - אלו תפילין שבראש.
* קשר של תפילין צריך שיהא למעלה - כדי שיהו ישראל למעלה ולא למטה, וצריך שיהא כלפי פנים - כדי שיהו ישראל לפנים ולא לאחור.
* מברך על התפילין לאחר שהניח אותן ולפני שקשר אותן.
מספר צפיות: 5
דף לו עמוד א
* על תפילה של יד אומר: אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין, על תפילין של ראש אומר: אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין - לפי רש"י: מברך את הברכה השניה רק אם סח לאחר שהניח תפילה של יד ולפני שהניח תפילין של ראש; לפי ר"ת: אם סח לאחר שהניח תפילה של יד ולפני שהניח תפילין של ראש, מברך על של ראש את 2 הברכות, ואם לא סח, מברך על של ראש רק את הברכה השניה.
* סח בין תפילה לתפילה (ולפי רש"י: ולא בירך על של ראש) - עבירה היא בידו וחוזר עליה מערכי המלחמה.
* כשהוא מניח - מניח של יד ואח"כ מניח של ראש, וכשהוא חולץ - חולץ של ראש ואח"כ חולץ של יד.
* היה משכים לצאת לדרך ומתיירא שמא יאבדו - מניחן וכשיגיע זמנן ממשמש בהן ומברך עליהן.
* עד מתי מניח תפילין? ת"ק: עד שתשקע החמה, רבי יעקב: עד שתכלה רגל מן השוק, חכמים: עד זמן שינה. [ומודים חכמים ור' יעקב שאם חלצן לצאת לבית הכסא או ליכנס לבית המרחץ ושקעה חמה שוב אינו חוזר ומניחן].

דף לו עמוד ב
* "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה" - לדעת רבי יוסי הגלילי לומדים מפסוק זה שלילה ושבת הם לא זמן תפילין.
* "והיה לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך" - מי שצריכין אות, יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות, ולכן לא מניחים בהם תפילין. (כך לומד רבי עקיבא)
* לדעת רבי אלעזר: כל המניח תפילין אחר שקיעת החמה - עובר בעשה (ולדעת רבי יוחנן: בלאו), ואם מניחן כדי לשמרן - מותר.
* חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה, קל וחומר מציץ.
* המקור לכך שמניחים תפילין ביד שמאל - ת"ק מוכיח ש"ידך" זו יד שמאל, ולכן מניחים תפילין על יד שמאל.
מספר צפיות: 7
דף לז עמוד א
* המקור לכך שמניחים תפילין ביד שמאל - לדעת רבי נתן: מהסמיכות "וקשרתם... וכתבתם" (מה כתיבה בימין אף קשירה בימין ולכן הנחה בשמאל); לדעת רב אשי: מהמילה "ידכה" (שלא כתוב "ידך").
* לדעת ת"ק: אין לו זרוע פטור מן התפילין.
* אטר מניח תפילין בימינו, אא"כ שולט בשתי ידיו ואז מניח ביד שמאל.
* תפילין של ראש מניחים במקום שמוחו של תינוק רופס.
* פלימו שאל את רבי "מי שיש לו שני ראשים באיזה מהן מניח תפילין", ורבי כעס עליו כי שאל שאלה לא מציאותית, אך הגמרא מספרת שמיד הגיע אדם שנולד לו תינוק עם שני ראשים ושאל כמה עליו לתת לפדיון הבן (והשיב לו "ההוא סבא" שעליו לתת 10 סלעים).

דף לז עמוד ב
* 3 תנאים נחלקו מה המקור לכך שמניחים תפילין של יד על הקיבורת שאצל הכתף ולא על כף היד.
* 2 תנאים נחלקו מה המקור לכך שמניחים תפילין של ראש על גובה שבראש ולא בין העיניים ממש.
* הגמרא מביאה 3 דעות של אמוראים לביאור ההבדל שבין ת"ק (הסובר ש-4 ציציות הן מצוה אחת) לבין רבי ישמעאל (הסובר שארבעתן הן ארבע מצות), והגמרא מכריעה שהלכה כת"ק.
מספר צפיות: 6
דף לח עמוד א
* גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה (דין זה אמור בנוגע ללאו של "לא תסור").
* פרק רביעי (פרק "התכלת"), המתחיל בעמוד זה, ממשיך לעסוק בדיני עיכוב ומפרט דברים שאינם מעכבים זה את זה - והדין הראשון הוא: "התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת".
* בברייתא מבואר שתכלת ולבן מעכבים זה את זה [ואם חסר אחד מהם הציצית פסולה], לדעת רבי, וחכמים חולקים (והגמרא דנה האם משנתנו היא שלא כדעת רבי, ומעלה 2 אפשרויות [בשם רב ובשם רבא] לבאר שמשנתנו היא אף כדעת רבי).
* מצוה להקדים לבן לתכלת, ואם הקדים תכלת ללבן יצא אלא שחיסר מצוה (מצות הקדמה). [ולדעת רב, בכך עוסקת משנתנו].

דף לח עמוד ב
* בטלית שכולה תכלת מצוה להקדים תכלת ללבן, לדעת רמי בר חמא, ורבא חולק.
* לדעת רבא, כוונת משנתנו היא כך: אם נפסקו החוטין הלבנים של הציצית (אך נשאר מהם כדי עניבה) ונשארו חוטי התכלת בשלמותם (או להיפך) - כשרה.
* רבי יוסי הגלילי הוא זה שחולק על רבי וסובר שתכלת ולבן לא מעכבים זה את זה [ואם חסר אחד מהם הציצית כשרה].
מספר צפיות: 5
דף לט עמוד א
* רבא מדייק מדברי בני רבי חייא שחיוב הקשר בציצית (בסוף הגדיל) הוא מדאורייתא.
* אם נפסק חוט מעיקרו (ראש המחובר לטלית) - פסולה.
* חוט של כרך (אותו שכורך סביב ועושה ממנו הגדיל) - עולה ממנין שמונה חוטין.
* נויי תכלת (חוטי הציצית) - שליש גדיל ושני שלישי ענף, אך אם כרך רובה או אם לא כרך בה אלא חוליא אחת (הקפה 3 פעמים) - כשרה.
* הפוחת לא יפחות מ-7 (כנגד 7 רקיעים), והמוסיף לא יוסיף על 13 (כנגד 7 רקיעין ו-6 אוירין שביניהם). [נחלקו הדעות אם הכוונה למספר החוליות או למספר הכריכות שבכל חוליה (תוס')].
* כשהוא מתחיל לכרוך מתחיל לכרוך בלבן ובאמצע כורך של תכלת וחוזר ומסיים בלבן.

דף לט עמוד ב
* אם אין ענף אלא רק גדיל - לדעת רבה בר בר חנה: הציצית כשרה, ולדעת רב פסולה.
* חוטי צמר לבנים פוטרים בגד של פשתן, וחוטי פשתן לבנים פוטרים בגד של צמר.
* לדעת רב יהודה: חוטי צמר ופשתים פוטרים את כל סוגי הבגדים ואפילו שיראין (מעיל של משי), אך לדעת רב נחמן: השיראין (וכל בגד שאינו צמר או פשתים) פטורים מציצית (אך חייבים מדרבנן).
* לדעת רבא: צמר ופשתים - פוטרים בין במינם בין שלא במינם, שאר מינים - במינם פוטרים שלא במינם אין פוטרים.
* יש 2 דעות בשיטת תנא דבי רבי ישמעאל אם מחייב בציצית רק בגד צמר ופשתים או כל סוגי הבגדים.
מספר צפיות: 6
דף מ עמוד א
* סדין פשתן - בית שמאי פוטרים מציצית, ובית הלל מחייבים.
* א"ר אליעזר ב"ר צדוק: והלא כל המטיל תכלת בירושלים אינו אלא מן המתמיהין.
* הגמרא מבררת מדוע אסרו בירושלים להטיל תכלת בסדין פשתן על אף שהלכה כבית הלל.
* כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה - אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב, ואם לאו יבוא עשה וידחה את לא תעשה.

דף מ עמוד ב
* למסקנת הגמרא, הטעם שאסרו ציצית בסדין - לדעת רבא: גזירה שמא יקרע סדין בתוך ג' אצבעות לשפת הכנף ויתפרנו (ויניח את חוטי התפירה תלויים שם) והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי; לדעת ר' זירא: גזירה שמא יתכסה בו בלילה ונמצא נהנה מכלאים שלא בשעת מצוה.
* לדעת רבא: היא של בגד וכנפיה של עור - חייבת בציצית, היא של עור - וכנפיה של בגד - פטורה, ורב אחאי חולק וסובר הפוך.
* לדעת רב הונא: הטיל ציציות לבעלת 3 כנפים ואח"כ השלימה ל-4 כנפות והטיל ציצית בכנף הרביעית - פסולה משום תעשה ולא מן העשוי [אך הגמרא מקשה על כך].
מספר צפיות: 6
דף מא עמוד א
* טלית ארוכה שכפלה לשתים - לדעת ת"ק: חייבת בציצית, לדעת רבי שמעון: פטורה (אך אם תפר אותה - חייבת).
* הסוגיה מבררת האם מצות ציצית היא חובת גברא או חובת טלית.
* המלאך אמר לרב קטינא שבזמן שיש כעס בשמים מענישים את מי שלא לובש בגד החייב בציצית (ובכך נמנע מלקיים את מצות עשה של ציצית).
* בגד שנעשה לתכריכין למת - פטור מציצית, אך בשעת הקבורה כשמלבישין אותו למת - חייב בציצית, משום "לועג לרש חרף עושהו".

דף מא עמוד ב
* לדעת רב: אסור להתיר ציצית מבגד זה ולהטילה בבגד אחר, אסור להדליק מנר לנר (בנרות חנוכה), אין הלכה כרבי שמעון המתיר בשבת דבר שאינו מתכוין. (ושמואל חולק על רב בכל אלו).
* מספר החוטים הנצרך למצות ציצית - בית שמאי: 4, בית הלל: 3.
* אורך הענף (המשתלשל מהגדיל) - בית שמאי: 4 אצבעות, בית הלל: 3 אצבעות. (לפי פירוש רש"י)
מספר צפיות: 5
דף מב עמוד א
* צריך להפריד את חוטי הציצית שלא יהיו דבוקים זה בזה.
* "חד מינייהו כתרי מינן" (=אחד מחכמי ארץ ישראל גדול כשני חכמי בבל).
* לדעת רב: ציצית אין צריכה ברכה על עשייתה.
* לדעת רב: ציצית שעשאה גוי - פסולה.
* לדעת רב (החולק על הברייתא): גוי שמל את ישראל - מילתו פסולה.
* סוכה שעשאה גוי - כשרה.
* לא מברכים על עשיית הסוכה.

דף מב עמוד ב
* ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן צדוקי כותי עובד כוכבים עבד אשה וקטן מומר פסולין (כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה, כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה).
* לא מברכים על עשיית תפילין.
* רב מרדכי מביא מסורת (בניגוד לעמוד הקודם) שרב סובר שציצית שעשאה גוי כשרה.
* רב ושמואל נחלקו אם גם טויית חוטי הציצית צריכה להיות לשמה. (וגם התנאים נחלקו בכך)
* רב שמואל בר רב יהודה מבאר כיצד צובעים את חוטי הציצית בתכלת.
מספר צפיות: 6
דף מג עמוד א
* הלוקח טלית מצוייצת מן השוק - מישראל: הרי היא בחזקתה, מן העובד כוכבים: מן התגר כשרה, מן ההדיוט פסולה.
* רב יהודה היה מטיל ציצית לבגד שמתכסה בו אשתו (כי סבר שזו מצות עשה שלא הזמן גרמא).
* לדעת רבי: תפילין - כל זמן שמניחן מברך עליהן.
* הכל חייבין בציצית - כהנים לוים וישראלים גרים נשים ועבדים, ר"ש פוטר בנשים מפני שמצות עשה שהזמן גרמא הוא.

דף מג עמוד ב
* הגמרא מביאה 5 ברייתות הדורשות באופנים שונים את הפסוק "וראיתם אותו וזכרתם".
* חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות: תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן וציצית בבגדיהן ומזוזה לפתחיהן.
* בשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום, אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה, וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו.
* כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו - הכל בחיזוק שלא יחטא.
* מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד.
* גדול עונשו של לבן (=מי שאינו מטיל חוטי ציצית לבנים) יותר מעונשו של תכלת.
* חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום.
* חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום: שעשאני ישראל, שלא עשאני אשה, שלא עשאני עבד.
מספר צפיות: 6
דף מד עמוד א
* חלזון זה - גופו דומה לים, וברייתו דומה לדג, ועולה אחד לשבעים שנה, ובדמו צובעין תכלת, לפיכך דמיו יקרים.
* אין לך כל מצוה קלה שכתובה בתורה שאין מתן שכרה בעה"ז ולעה"ב איני יודע כמה.
* בציצית כתוב "אני ה' אלהיכם" שתי פעמים, ונדרש מכך: אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר.
* טלית שאולה - כל 30 יום פטורה מן הציצית, מיכן ואילך חייבת.
* הדר בפונדקי והשוכר בית בחו"ל - כל 30 יום פטור מן המזוזה, מיכן ואילך חייב.
* השוכר בית בא"י - עושה מזוזה לאלתר, משום יישוב של א"י.
* כל שאינו מניח תפילין עובר ב-8 עשה, וכל שאין לו ציצית בבגדו עובר ב-5 עשה, וכל כהן שאינו עולה לדוכן עובר ב-3 עשה, כל שאין לו מזוזה בפתחו עובר ב-2 עשה.
* כל המניח תפילין - מאריך ימים.

דף מד עמוד ב
* לדעת זעירי: אין נסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח.
* במנחת נסכים (=סולת ושמן) ונסכים (=יין) הבאים עם הזבח - לדעת כולם: מקטיר את מנחת הנסכים ואח"כ מנסך את הנסכים.
* במנחת נסכים ונסכים הבאים בפני עצמם - לדעת חכמים: מקטיר את מנחת הנסכים ואח"כ מנסך את הנסכים, ולדעת רבי: להיפך.
* "ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך" - מפסוק זה לומדים לכל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת שכיפר.
1 2 3 4 5 6 7
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר