דף סב עמוד א
* שלשה נביאים עלו עמהן מן הגולה: אחד שהעיד להם על המזבח ועל מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית, ואחד שהעיד להם על התורה שתכתב אשורית.
* קרן וכבש ויסוד וריבוע - מעכבים את כשרות המזבח אם לא עשה אחד מהם, מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו - אין מעכבים (ובלבד שלא יפחתנו ממזבח שעשה משה).
* איזהו "כרכוב"? - רבי אומר: זה כיור (ציורים שנעשו מסביב למזבח למעלה מאמצעו), רבי יוסי ברבי יהודה אומר: זה הסובב. (וחוץ מזה, היה גם כרכוב נוסף - שטח שהקיף את המערכה שבראש המזבח).

דף סב עמוד ב
* רוחב הגזירין שעשה משה למערכה במזבח שבמשכן - לדעת רבי ירמיה: אמה קצרה, לדעת רב יוסף: אמה מדוייקת.
* הכבש היה דרומית למזבח - הגמרא מביאה 2 דעות למקור לכך (רב הונא וברייתא).
* הכבש לא נגע במזבח אלא היה מרוחק ממנו מעט (והגמרא מביאה את המקור לכך).
* 2 הכבשים הקטנים שיצאו מהכבש הגדול (אחד פנה ליסוד ואחד לסובב) - היה אויר בינם לבין המזבח (והגמרא מביאה את המקור לכך).

דף סג עמוד א
* במשנה נאמר שהמנחות היו נקמצות בכל מקום בעזרה, ורבי אלעזר (בגמרא) אמר שמנחה שנקמצה בהיכל כשירה.
* "וקמץ משם" - לדעת ת"ק: ממקום שרגלי הזר עומדות, לדעת בן בתירא: אם קמץ בשמאל יחזור ויקמוץ בימין.
* רבי יוחנן: שלמים ששחטן בהיכל כשרים.
* החל מהמשנה בסוף העמוד ועד סוף הפרק הבא, עוסקות המשניות בדיני קרבנות העוף.

דף סג עמוד ב
* הגמרא מבררת את המקור לכך שחטאת העוף היתה נעשית על קרן דרומית מערבית.
* המנחה מוגשת למזבח בקרן מערבית דרומית, ולדעת רבי אליעזר המנחה מוגשת בצד הדרומי של המזבח (ולדעתו המזבח היה ממוקם בצפון העזרה).
* כל מקום במזבח היה כשר למליקת חטאת העוף.
* מקום ההזאה היה בקרן דרומית מערבית מחצי המזבח ולמטה.

דף סד עמוד א
* הטעם שעולת העוף היתה נעשית בקרן דרומית מזרחית הוא בגלל שקרן זו היא הקרובה ביותר לבית הדשן.
* אמר רבי יוחנן: בא וראה כמה גדול כחן של כהנים, שאין לך קל בעופות יותר ממוראה ונוצה, ופעמים שהכהן זורקן יותר משלשים אמה.
* בנסכים לא היה עולה ומקיף מצד ימין, כי יש לחשוש שמא יתעשנו בעשן המערכה.
* בעולת העוף לא היה עולה ומקיף מצד ימין, כי יש לחשוש שמא תמות העולה בעשן המערכה.

דף סד עמוד ב
* המשניות בעמוד זה מבארות את סדר עשיית קרבנות העוף (חטאת העוף ועולת העוף).
* הברייתא מבארת ומביאה את המקורות בנוגע לחטאת העוף כיצד מזה והיכן מזה.
* הגמרא מביאה את דעת רב ואת דעת הברייתא לגבי אופן אחיזת העוף בעת המליקה (וזו היא עבודה קשה מעבודות קשות שבמקדש, כמו גם קמיצה וחפינה).

דף סה עמוד א
* הגמרא מביאה ברייתא ארוכה הדורשת את דיניה של עולת העוף מהפסוק "והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו והקטיר המזבחה ונמצה דמו על קיר המזבח".
* אפשר להביא בנדבה גם עוף אחד בלבד.
* מליקת העוף נעשית על ידי כהן דוקא, ובאצבעו ולא בסכין, ובחציו העליון של המזבח, ונעשית ממול העורף.
* מליקת העוף היא בשני סימנים.
* יש למצות את כל דם העוף, ומקום המיצוי הוא מחצי המזבח ומעלה.
* נחלקו התנאים אם אפשר לעשות מערכה על גבי הסובב ולהקטיר עליו.

דף סה עמוד ב
* "ושסע אותו בכנפיו" - אין שיסוע אלא ביד.
* אם הבדיל בחטאת (שמלק את שני סימניה) - לדעת המשנה (בסוף הדף הקודם): פסול, ולדעת רבי אלעזר ברבי שמעון (בברייתא): לא פסלה.
* 3 אמוראים מבארים את יסוד מחלוקת המשנה ורבי אלעזר ברבי שמעון (ולדעתם האיסור להבדיל הוא בגלל שכך דומה עשיית החטאת לעשיית העולה והתורה הקפידה לדעתם שיהיה הבדל ביניהם).

דף סו עמוד א
* הגמרא מביאה ברייתא ובה המקור לדין, שבעולת העוף אם מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף פסולה, אך אם מיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש כשירה.
* פרק שביעי, המתחיל בעמוד זה, ממשיך לעסוק בדיני קרבנות העוף.
* חטאת העוף נעשית למטה במזבח, ועולת העוף נעשית למעלה במזבח (ואם שינה - פסולה).

דף סו עמוד ב
* במשנה (בעמוד א) נאמר שחטאת העוף ששינה בה ועשאה כמעשה עולה פסולה - והגמרא מעלה 2 אפשרויות מהו השינוי: (1) שלא מלק רק סימן אחד (כדין חטאת) אלא מלק 2 סימנים (כדין עולה), (2) שלא היזה את דמה (כדין חטאת) אלא מיצה אותה (כדין עולה).
* במשנה (בעמוד א) נאמר שעולה העוף ששינה בה ועשאה כמעשה חטאת פסולה - והגמרא מבארת שהכוונה היא שלא מיצה (כדין עולה) אלא היזה (כדין חטאת).
* עולת העוף שעשאה למטה במזבח כמעשה חטאת לשם חטאת - לדעת ר"א מועלים בה, ולדעת רבי יהושע לא מועלים בה.

דף סז עמוד א
* במשנה (מסוף העמוד הקודם) ובברייתא מובא משא ומתן בין ר"א ורבי יהושע בנוגע למחלוקתם אם מועלים בעולת העוף שעשאה למטה במזבח כמעשה חטאת לשם חטאת (לדעת רבי יהושע אין מועלים כי נעשית חטאת).
* למסקנה, טעמו של רבי יהושע הוא כפי שביאר רב אדא בר אהבה: אומר היה רבי יהושע שעולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת כיון שמלק בה סימן אחד נמשכת ונעשית חטאת העוף.
* לדעת הראשונה בגמרא: רבי יהושע סובר שגם בחטאת העוף שעשאה למעלה כמעשה עולה לשם עולה, נעשית עולה וכשרה, ולדעת רב אשי: אין דינו של רבי יהושע אמור אלא בעולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת, אך לא בחטאת העוף שעשאה למעלה כמעשה עולה לשם עולה.

דף סז עמוד ב
* הגמרא מקשה ממשנה בקינים על דברי רב אדא בר אהבה [שאמר (כמובא בעמוד הקודם) שאומר היה רבי יהושע שעולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת כיון שמלק בה סימן אחד נמשכת ונעשית חטאת העוף], ומתרצת.
* הגמרא מקשה קושיה נוספת ממשנה בקינים על דברי רב אדא בר אהבה, ומוכיחה (החל מעמוד זה ועד תחילת העמוד הבא) שמשנה זו היא כדעת רבי יהושע, ולכן קשה על דברי רב אדא בר אהבה.

דף סח עמוד א
* הגמרא מסיימת להוכיח שהמשניות במסכת קינים הם כשיטת רבי יהושע.
* למסקנת הגמרא, מה שאמר רבי יהושע - שעולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת כיון שמלק בה סימן אחד נמשכת ונעשית חטאת העוף - היינו לעניין להוציאה מידי מעילה, אך לעלות לבעליה לשם חובה לא.
* המשנה מפרטת פסולים שונים במליקה, ומפרטת מתי נעשה העוף על ידי כך כנבילה ומטמא בבית הבליעה כדין נבלת עוף טהור, ומתי לא.

דף סח עמוד ב
* עוף שנמלק בידי זר - לדעת רב: מטמא בבית הבליעה, לדעת רבי יוחנן: לא מטמא בבית הבליעה.
* שחיטת פרה אדומה על ידי זר - פסולה.
* הגמרא מקשה 2 קושיות (מהמשנה) על רב, ומתרצת.

דף סט עמוד א
* קמיצת זר במנחה - אם עלתה על המזבח תרד, מליקת זר בעוף - אם עלתה על המזבח לא תרד.
* הגמרא מביאה ברייתא ובה המקור לכך שעוף קדשים שנמלק בעזרה אינו מטמא בגדים בבית הבליעה.
* עוף קדשים שנמלק מחוץ לעזרה, ועוף חולין שנמלק בין בעזרה ובין מחוץ לעזרה - מטמאים בגדים בבית הבליעה.
* עוף חולין שנשחט בעזרה, ועוף קדשים שנשחט בין בעזרה ובין מחוץ לעזרה - לא מטמאים בגדים בבית הבליעה.

דף סט עמוד ב
* בעוף טריפה - לדעת ר"מ: שחיטה או מליקה מועילות ולא מטמא בבית הבליעה, לדעת רבי יהודה: לא מועיל לא שחיטה ולא מליקה ומטמא בבית הבליעה, לדעת רבי יוסי: כמו רבי מאיר בשחיטה וכמו רבי יהודה במליקה.
* למסקנת הגמרא: הטעם של רבי מאיר הוא לא מקל וחומר (כפי שנראה מהמשנה) אלא מהיקש (בפסוק "זאת תורת הבהמה והעוף").
* הטעם של רבי יהודה נלמד מהמילה "טריפה", והגמרא מבררת את טעמו באריכות.

דף ע עמוד א
* רבא מבאר שהאוכל חלב נבילה או חלב טריפה עובר גם על איסורי נבילה וטריפה בנוסף לאיסור חלב (ואין אומרים בזה שאין איסור חל על איסור).
* רבי מאיר לומד מהמילה "טריפה" שעוף שנשחט בעזרה אינו מטמא בבית הבליעה (ורבי יהודה לומד זאת מפסוק נוסף בו מוזכרת המילה "טריפה", והגמרא ממשיכה לבאר מה רבי מאיר לומד מפסוק זה וכן הלאה).
* הגמרא מביאה ברייתא המלמדת שחלב בהמה טהורה שמתה טהור, ובניגוד לחלב בהמה טמאה שמתה.

דף ע עמוד ב
* חלב חיה שמתה טמא.
* עוף בעל מום שנמלק - רבי יוחנן סובר שלדעת רבי מאיר מטמא בבית הבליעה (והמליקה לא הועילה לטהר), ורבי אלעזר סובר שלדעת רבי מאיר לא מטמא בבית הבליעה.
* עגלה ערופה - טהורה (אף שלא נשחטה והרי היא נבילה), ורבי ירמיה הסתפק בדעת רבי מאיר מה הדין כאשר ערף עז.
* פרק שמיני, המתחיל בסוף עמוד זה, עוסק בדיני תערובות (וקרוי בלשון הראשונים "פרק התערובות").

דף עא עמוד א
* עמוד זה הוא אחד העמודים הקצרים ביותר בש"ס (2 שורות בלבד של משנה).
* המשנה הראשונה של פרק שמיני התחילה בסוף העמוד הקודם ומסתיימת באמצע העמוד הבא.
* החלק הראשון של המשנה (המובא בעמוד זה) עוסק בתערובת זבחים עם בהמות הפסולות להקרבה.

דף עא עמוד ב
* החלק השני של המשנה (המובא בעמוד זה) עוסק בתערובת זבחים עם בהמות הכשרות להקרבה.
* הגמרא מבארת את הדין הראשון במשנה כך: כל הזבחים הכשרים שנתערבו בהם חטאות המתות או שור הנסקל, אפילו אחד פסול בריבוא כשרים - ימותו כולם.
* הגמרא מבררת את הצורך לשנות את הדין במשנתנו, שהרי דין דומה נשנה במסכת תמורה ובמסכת עבודה זרה.

דף עב עמוד א
* במשנה בתחילת הפרק נאמר, שכאשר בהמות האסורות בהקרבה התערבו ברוב זבחים כל התערובת נאסרת - והגמרא מקשה מדוע הבהמות האסורות לא מתבטלות ברוב.
* נחלקו הדעות (בדעת רבי מאיר) מהו דבר חשוב שאינו בטל בתערובת - האם "כל שדרכו לימנות" (=שיש המקפידים למכור אותו במנין אך לא כולם) או "את שדרכו לימנות" (=שכולם מוכרים אותו במנין).
* לדעה הסוברת "כל שדרכו לימנות שנינו" - מובן מדוע במקרה שבמשנה הבהמות האסורות לא מתבטלות ברוב, אך לדעה הסוברת "את שדרכו לימנות שנינו" קשה.

דף עב עמוד ב
* דבר חשוב שאינו בטל בתערובת - בדעת רבי מאיר נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש אם "כל שדרכו לימנות שנינו" או "את שדרכו לימנות שנינו", וחכמים סוברים שיש 6 דברים חשובים בלבד שאינם בטלים בתערובת ומפרטים מה הם, ורבי עקיבא מוסיף דבר שביעי.
* רב פפא מתרץ שהמשנה שלנו היא כדעת התנא של "ליטרא קציעות" הסובר שכל דבר שיש בו מנין ("כל שדרכו לימנות") לא מתבטל בתערובת.

דף עג עמוד א
* רבי יהודה אמר שרבי יהושע סובר שדבר שיש שמוכרים אותו במנין אינו בטל - ולדעת רב פפא זה הוא התנא של המשנה בתחילת הפרק הסובר שכאשר בהמות האסורות בהקרבה התערבו ברוב זבחים הבהמות האסורות לא מתבטלות ברוב.
* רב אשי חולק על רב פפא ואומר שהטעם של משנתנו הוא כי בעלי חיים חשובים ולכן לא בטלים ברוב לדעת כולם.
* הגמרא מקשה מדוע כאשר בהמות האסורות בהקרבה התערבו ברוב זבחים הבהמות אסורות ולא מתירים כל בהמה הפורשת מהתערובת מדין הליכה אחר הרוב.

דף עג עמוד ב
* למסקנת הגמרא מבאר רבא, שחכמים גזרו שלא להתיר את הבהמות שבתערובת על ידי הפרשתם מן הרוב לאחר שינידם ממקום קביעותם, משום שחששו שמא יבוא ליטול את הבהמות ממקום קביעותם מבלי שינידם ממקומם ואז כל הבהמות אסורות מדין קבוע.
* לדעת רבא: מכיוון שלא התירו חכמים להקריב את הבהמות שבתערובת אפילו על ידי הפרשתם אחת אחת מן התערובת בשעה שהיא ניידת, הרי שאם עבר והקריב את כל הבהמות שבתערובת הקרבן לא מכפר (הואיל ונדחו מלהקריב לכתחילה מחמת הפסולים המעורבים בהם ולכן נדחו לגמרי).