דף יג עמוד א
* רבי עקיבא פירט 3 הבדלים בין קבלה לזריקה (קבלה - לא עשה בה מחשבה כמעשה, קבלו בחוץ אינו חייב כרת, קבלוהו פסולין אין חייבין עליו - ובניגוד לזריקה).
* "אמר לו רבי טרפון... אני שמעתי ואין לי לפרש, אתה דורש ומסכים לשמועה, בלשון הזה אמר לו: עקיבא, כל הפורש ממך כפורש מחייו".
* מחשבת "שלא לשמה" בקבלת הדם פוסלת את הקרבן, ולמסקנת הגמרא גם מחשבת "פיגול" בקבלת הדם פוסלת.

דף יג עמוד ב
* אם בשעה שטובל אצבעו בדם החטאת הפנימית כדי להזות מדמה על המזבח חושב להקטיר את אימורי החטאת למחר - הקרבן נפסל.
* רב מרי ניסה להביא סיוע לדין זה ממשנה במסכת מנחות, אך הגמרא דחתה זאת.
* הגמרא דחתה את האפשרות שדין זה תלוי במחלוקת תנאים.

דף יד עמוד א
* במשנה (בדף יג ע"א) נאמר, שרבי שמעון סובר, שאם חשב מחשבת "שלא לשמו" בהולכת הקרבן, הקרבן כשר - ובסוגייתנו מחדש ריש לקיש שרבי שמעון מודה שבהולכת חטאות הפנימיות מחשבת שלא לשמו כן פוסלת את הקרבן, כי זו הולכה שאי אפשר לבטלה.
* רבא מפרט אופנים נוספים בהם ההולכה נחשבת כעבודה שאי אפשר לבטלה.
* לדעת רב חסדא: הולכה בזר כשירה, והגמרא הקשתה עליו מברייתא ודחתה את דבריו.

דף יד עמוד ב
* לדעת רבה ורב יוסף: דין הולכה בזר (אם כשירה או פסולה) שנויה במחלוקת רבי שמעון וחכמים, אך הגמרא מקשה על דבריהם, ולסיום מביאה הגמרא שאף לדעת רבי אלעזר הולכה בזר פסולה אפילו לרבי שמעון.
* שחיטת פרה אדומה הנעשית בזר פסולה.
* הולכת אברים לכבש פסולה בזר.
* לדעת רבי יוחנן: הולכה שלא ברגל (אלא בהושטת ידו) לא נחשבת להולכה (ולא פוסלת בה מחשבה).

דף טו עמוד א
* לדעת רבי יוחנן: הולכה שלא ברגל (אלא בהושטת ידו) - פסולה, ואי אפשר לתקנה. (והגמרא דחתה את דבריו)
* למסקנת הגמרא: מחלוקת רבי שמעון וחכמים היא ב"הולכה רבתי" (כשמוליך ממקום השחיטה ועד המזבח, והיה ביכולתו לבטל הולכה זו, ונחלקו אם מחשבה פוסלת בשעת הולכה זו).
* הוליך זר את הכלי עם הדם והחזירו כהן וחזר כהן והוליכו - נחלקו האמוראים אם הקרבן כשר.
* הוליך כהן את הכלי עם הדם והחזירו, וחזר והוליכו זר - נחלקו הדעות אם יש מי שמכשיר את הקרבן.

דף טו עמוד ב
* למסקנת הגמרא: גם רבי אליעזר סובר שאם צריך לחזור ולהביא את הדם למזבח פעם נוספת - הולכה היא, ומחשבה פוסלת בה.
* המשנה הראשונה בפרק שני המתחיל בעמוד זה, מפרטת מי פסול ל"קבלת הדם", וכן מפרטת אופנים בהם עבודה זו פסולה גם אם נעשתה על ידי הכשר לעבודה.
* הגמרא מבררת את המקור לכך שאם זר קיבל את הדם עבודתו פסולה, ומביאה ברייתא ששנה לוי וברייתא ששנה רבי ישמעאל.

דף טז עמוד א
* הגמרא ממשיכה בעמוד זה לברר את המקור לכך שאם זר קיבל את הדם עבודתו פסולה.
* מותר לכהן לאכול קדשים בישיבה.
* כהן יושב - כשר לעבודה בבמה (נלמד מהפסוק: לעמוד לפני ה' לשרתו).
* הגמרא מבררת את המקור לכך שאם אונן קיבל את הדם עבודתו פסולה (ומביאה בעמוד זה 3 דעות למקור לדין זה).

דף טז עמוד ב
* הגמרא ממשיכה לעסוק בבירור המקור לכך שאם אונן קיבל את הדם עבודתו פסולה.
* רבא סובר שפסולה עבודתו של אונן רק בקרבן יחיד אך לא בקרבן צבור (ולומד זאת באמצעות קל וחומר מטומאה), ורבא בר אהילאי מקשה על דבריו ודוחה אותם.
* ההנחות שרבא מתבסס עליהם הם: טומאה בקרבן יחיד לא הותרה אף לכהן גדול, טומאה הותרה בקרבן ציבור אפילו לכהן הדיוט, אנינות הותרה לכהן גדול אפילו בקרבן יחיד.

דף יז עמוד א
* הגמרא מביאה ברייתא ובה המקור לכך שאם טבול יום קיבל את הדם עבודתו פסולה ("קדושים יהיו ולא יחללו").
* רבה מסביר מדוע התורה היתה צריכה לכתוב גם בנוגע לטבול יום וגם בנוגע למחוסר כפורים (בנוסף לטמא) שאם קיבלו את הדם עבודתם פסולה.

דף יז עמוד ב
* לדעת רבה: מחוסר כפורים של זב נחשב כזב וכאילו לא טבל (והוא הדין לשאר מחסורי כפרה).
* מחוסר כיפורים ששרף פרה אדומה - נחלקו התנאים אם כשרה או פסולה.
* הגמרא מביאה את המקור לכך שאם מחוסר בגדים קיבל את הדם עבודתו פסולה ("והיתה להם כהונה לחקת עולם" - בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם).

דף יח עמוד א
* הגמרא מבררת את המקור לכך ששתויי יין פוסלים את העבודה.
* רב לא היה מעמיד מתורגמן לדרוש לפני הקהל, מזמן שאכל סעודת היום ביום טוב ועד למחרת, משום חשש שכרות.
* הגמרא ממשיכה לברר את המקור לכך שמחוסר בגדים פוסל את העבודה.

דף יח עמוד ב
* בגדי כהונה ארוכים יותר ממידתו של הכהן הלובשם - לדעת שמואל כשרים, ולדעת רב פסולים (אך אם הגביהם וקשר עליהם את האבנט הם כשרים).
* בגדי כהונה קצרים - פסולים (ולדעת שמואל: אם הם קצרים כי הגביהם וקשר עליהם את האבנט הם כשרים).
* התנאים נחלקו אם בגד בעל 5 כנפות חייב בציצית.
* "וראיתם אותו" - פרט לכסות לילה שפטורה מציצית (אך כסות סומא חייבת בציצית).
* בגדי הכהונה צריכים להיות מפשתן, וצריכים להיות לכתחילה חדשים, והחוטים שממנו עשויים הבגדים צריכים להיות שזורים, וחוטן צריך להיות כפול ששה, ואין ללבוש בגד חול עמהם.

דף יט עמוד א
* הגמרא מביאה דעות שונות מה נחשב ל"יתור בגדים" (לגבי כהן שאסור לו להוסיף בגד נוסף על בגדי הכהונה).
* אסור שתהיה חציצה בין בשרו של הכהן לבגדי הכהונה - הגמרא מביאה כמה ספקות בנושא זה (כגון: אם רוח או כינה או אבק עפר נחשבים לחציצה).
* תפילין של יד חוצצות בין בשרו של הכהן לבגדי הכהונה.

דף יט עמוד ב
* הגמרא מבררת את המקור לכך שטבילות וקידושים של יום הכיפורים בין בגד לבגד אינם מעכבים.
* כל כיור שאין בו כדי לקדש ארבעה כהנים ממנו - אין מקדשין בו.
* כיצד מצות קידוש? מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית ומקדש, רבי יוסי ברבי יהודה אומר: מניח שתי ידיו זו על גב זו ועל גבי שתי רגליו זו על גבי זו (באמצעות חבר שמסייעו בכך) ומקדש.
* רבי ורבי אלעזר ברבי שמעון נחלקו אם לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים.

דף כ עמוד א
* אילפא הסתפק אם מי הכיור עצמם נפסלים בלינה או לא, לדעה הסוברת שלינה פוסלת בקידוש ידים ורגלים (והגמרא ניסתה להוכיח ממשנה במסכת יומא שמי הכיור נפסלים בלינה, אך דחתה את ההוכחה).
* רבי יוחנן אמר שאם קידש ידיו (קודם עלות השחר) לתרומת הדשן, למחר אינו צריך לקדש שוב (ונחלקו אביי ורבא כשיטת מי אמר רבי יוחנן את דבריו: כדעת רבי הסובר שלינה פוסלת בקידוש ידים ורגלים, או כדעת רבי אלעזר ברבי שמעון החולק).

דף כ עמוד ב
* הגמרא מסתפקת אם יציאת כהן מהעזרה פוסלת את הקידוש ידים ורגלים (והגמרא הביאה 4 נסיונות לפשוט את הספק, אך דחתה אותן).
* כהן שקידש ידיו ורגליו ונטמא גופו - הגמרא מסתפקת אם הקידוש נפסל (אך אם נטמאו רק ידיו של הכהן - הקידוש לא נפסל).

דף כא עמוד א
* הגמרא מסתפקת אם כהן יכול לקדש ידיו ורגליו בתוך הכיור (שיכניס ידיו ורגליו לתוך המים שבכיור).
* לדעת רבי חייא בר יוסף: מי כיור נפסלים בשקיעת החמה (אם לא שיקע אותם לפני כן), אם בא לקדש בהם לצורך דברים שהם "מתירים", ונפסלים בעלות השחר (אם לא שיקע אותם לפני כן) אם בא לקדש בהם לצורך דברים שהם "איברים".
* לדעת רב חסדא: הפסול של מי כיור תלוי בזמן עלות השחר בלבד, הן ל"מתירים" והן ל"איברים", ולכן כדי שהמים לא ייפסלו יש לשקע את הכיור קודם עלות השחר, ולהעלותו לאחר עלות השחר.

דף כא עמוד ב
* הגמרא מבררת את דעתו של רבי יוחנן בנושא הנ"ל, ובאופן עקרוני הוא סובר כדעת רב חסדא אלא שלדעתו: מדברי חכמים יש לשקע את הכיור כל הלילה.
* גם קול הגלגל של הכיור וגם הכרזתו של גביני הכרוז - היו סימני היכר לכהנים שהגיע הזמן לקום לעבודתם.

דף כב עמוד א
* כנו של הכיור (בסיס הכיור) - אינו מקדש את המים הניתנים בתוכו שיהיו ראויים לקידוש ידים ורגלים.
* כל כלי שרת (אך לא כלי חול) כשר לקידוש ידים ורגלים.
* המשקים המבוארים במשנה במקוואות, שלפעמים משלימים את שיעור המקוה ל40 סאה ולפעמים אין משלימים - אם נתן סאה ממשקים אלו לתוך מקוה של 40 סאה וחזר ונטל סאה מתוך מי המקוה המעורבים במשקים אלו, המקוה כשר.
* לדעת ריש לקיש: מי מקוה - כשרים להשתמש בהם למי הכיור (לקדש בהם ידים ורגלים של הכהנים). [ובעמוד ב מבואר שנחלקו בכך התנאים]

דף כב עמוד ב
* הגמרא מביאה את המקור לכך, שכהן ערל [ערל לב וערל בשר] אסור בעבודה, ואם עבר ועבד הרי שחילל את עבודתו.
* לדעת זקני דרום: כהן טמא מת שעבר ועבד בקרבן יחיד - עבודתו כשירה בדיעבד. (וריש לקיש הקשה על דבריהם).
* לדעת זקני דרום: שוחטים וזורקים על יחיד טמא שרץ אף קודם שיטבול.

דף כג עמוד א
* הגמרא הקשתה (ממשנה בפסחים) על דעתם של זקני דרום, הסוברים שבעלים טמא מת יחיד ששלח פסחו יצא בדיעבד.
* רמי בר חמא הסתפק אם הותרה "טומאת התהום" לכהן המרצה בקרבנותיהם של נזיר ועושה פסח.
* רמי בר חמא חולק על זקני דרום וסובר שבעלים טמא מת יחיד אינו משלח קרבנותיו.

דף כג עמוד ב
* הגמרא הקשתה (מסוף העמוד הקודם) מברייתא על רמי בר חמא ותירצה, ואח"כ הביאה שיש מי שהקשה מהברייתא על זקני דרום ותירץ.
* הגמרא הביאה את המקור לכך שכהן היושב בשעת עבודה במקדש פוסל את עבודתו ואף בדיעבד, ואח"כ ביררה מדוע אינו חייב על כך מיתה.

דף כד עמוד א
* הגמרא מביאה את המקור לכך שחציצה בין רגלי הכהן לקרקע העזרה פוסלת בשעת עבודה.
* אם רגלו אחת על הרצפה ורגלו השניה על גבי דבר החוצץ - אם יטלו את הדבר החוצץ ויצליח לעמוד על רגלו האחת שעל הרצפה, עבודתו כשירה.
* לדעת חכמים: קבלת הדם וזריקת הדם צריכות להיות ביד ימין. ולדעת רבי שמעון: קבלת הדם כשירה גם ביד שמאל.

דף כד עמוד ב
* לדעת רבי אלעזר ברבי שמעון: קבלת הדם צריכה להיות ביד ימין, אך זריקת הדם כשירה גם ביד שמאל.
* כל מקום שנאמר בתורה בעבודה המעכבת כפרה המילה "אצבע" או "כהונה" - העבודה צריכה להיות ביד ימין, אך לדעת רבי שמעון המילה "כהונה" לבדה אינה מספיקה כדי לחייב לעשות את העבודה ביד ימין.
* לדעת רבי שמעון: זריקת הדם בשאר הקרבנות חוץ מחטאת (לפי רש"י) - כשירה גם ביד שמאל.