דף נא עמוד א
* לדעת רב: עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל: שבר מקל בפניה - חייב ונאסרת, זרק מקל לפניה - חייב (אם עבודתה בזריקת מקל - רש"י) ואינה נאסרת.
* רבי יוחנן מביא את המקור לכך שזובח בהמה בעלת מום לעבודת כוכבים פטור.
* רבי אלעזר מביא את המקור לכך שבעל חי מחוסר אבר אסור בהקרבה לבני נח.
* רבי אלעזר מביא את המקור לכך שהשוחט בהמה למרקוליס חייב.

דף נא עמוד ב
* כל מקום שנאמר 'השמר' ו'פן' ו'אל' - אינו אלא בלא תעשה.
* המשנה דנה בדברים שונים שנמצאו אצל המרקוליס, אם אסורים משום תקרובת עבודה זרה או לא, והגמרא מביאה המקור לכך.
* המשנה היא כדעת רבי עקיבא, הסובר שעבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד ושל ישראל עד שתיעבד, ולא כרבי ישמעאל הסובר שהדין הפוך.

דף נב עמוד א
* הגמרא ממשיכה לברר באריכות את המקור לדעת רבי ישמעאל (הסובר שעבודת כוכבים של עובד כוכבים אינה אסורה עד שתיעבד ושל ישראל אסורה מיד) ורבי עקיבא (הסובר שעבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד ושל ישראל אינה אסורה עד שתיעבד).
* עבודת כוכבים של ישראל טעונה גניזה.
* כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשרה בישראל, ובמקום תלמידי חכמים כאילו נטעו אצל מזבח.
* למסקנה, רב המנונא התלבט האם יש דין "טומאה ישנה" בכלי שהיה טמא טומאת עבודה זרה.

דף נב עמוד ב
* הגמרא נשארה בספק אם מועיל ביטול כדי לטהר את הטומאה שבמאכלים שהקריבום לעבודה זרה.
* לדעת רבי: כלים ששימשו בהם להקריב קרבנות במזבח שבבית חוניו אסור להשתמש בהם לכלי שרת בבית המקדש.
* רבי סבר בילדותו שעובד כוכבים יכול לבטל עבודה זרה של ישראל, אך חזר בו מכך בזקנותו.

דף נג עמוד א
* הגמרא מביאה את המקור לדברי המשנה שאם גוי ירק בפניה (בפני העבודה זרה) או השתין בפניה וכו' - אינה בטילה בכך מלהיות עבודה זרה.
* במשנה נאמר שאם מכר את העבודה זרה נחלקו רבי וחכמים אם ביטל אותה בכך, ונחלקו הדעות בגמרא אם מדובר דוקא כשמכר לצורף עובד כוכבים או (אף) לצורף ישראל.

דף נג עמוד ב
* אם הניחו הבעלים את העבודה זרה והלכו למדינת הים - אם היו סבורים בשעת יציאתם שהם עתידים לחזור, לא בטלה.
* ישראל שזקף לבינה שלו כדי להשתחוות לה, ובא עובד כוכבים והשתחוה לה - אסר אותה בכך, אף שאינה שלו.
* "אלה אלהיך ישראל" - מלמד שאוו (=רצו) לעבוד לאלוהות הרבה ולא רק לעגל.
* המגדל שבנו אנשי דור הפלגה לעבודה זרה - הרי הוא כעבודת כוכבים שהניחוה עובדיה בשעת שלום, ומותר.
* 'בימוס' שנפגם מעט - לדעת רב ושמואל אסור בהנאה, ולדעת רבי יוחנן וריש לקיש מותר בהנאה.

דף נד עמוד א
* בברייתא מובא שאם עבד את בעל חיים של חבירו, הבעל חיים מותר אף לגבוה, והגמרא מקשה על כך מברייתא שממנה משתמע שאסור, והגמרא מביאה שני תירוצים (של רמי בר חמא ושל חזקיה).
* עבודה זרה בפרהסיא - אסורה אפילו באונס.
* אע"פ שאמרו המשתחוה לבהמת חבירו - לא אסרה, אבל אם עשה בה מעשה - אסרה.

דף נד עמוד ב
* אע"פ שאמרו המשתחוה לקרקע עולם - לא אסרה, אבל אם חפר בה בורות שיחין ומערות - אסרה.
* אע"פ שאמרו המשתחוה לבעלי חיים - לא אסרן, אבל אם עשאן חליפין לעבודת כוכבים - אסרן (ונחלקו האמוראים אם גם חליפי חליפין אסורים).
* במשנה ובברייתא מבואר מדוע אין הקב"ה מאבד את העבודה הזרה מן העולם.
* אמר הקב"ה: לא דיין לרשעים שעושין סלע שלי פומבי, אלא שמטריחין אותי ומחתימין אותי בעל כרחי.

דף נה עמוד א
* יסורין - בשעה שמשגרין אותן על האדם, משביעין אותן שלא תלכו אלא ביום פלוני ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני.
* "אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים" - מלמד שהחליקן בדברים כדי לטורדן מן העולם.
* "אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן" - בא לטמא פותחין לו, בא לטהר מסייעין אותו.

דף נה עמוד ב
* ישראל שהוא עושה בטומאה - לא דורכין ולא בוצרין עמו.
* לפי משנה ראשונה (וכך המשנה אצלנו) - היין שבגת אינו נקרא יין לענין יין נסך עד שירד לבור ואף שהתחיל להמשך, ולכן מותר לדרוך עם העובד כוכבים בגת, ולפי משנה אחרונה (וכך אמר רב הונא) - היין נקרא יין לענין יין נסך משהתחיל להמשך בגת ואף קודם שירד לבור, ולכן אסור לדרוך עם העובד כוכבים בגת.
* לפי משנה ראשונה - אין בוצרין עם העובד כוכבים בגת, מפני שאסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל, ולפי משנה אחרונה - מותר.

דף נו עמוד א
* גמר המלאכה של יין לענין חיוב במעשר - לפי הברייתא של רבי אושעיא ששנה רב זביד: חכמים סוברים ששם יין עליו משירד לבור ויקפה (משיצופו על היין חרצני הענבים שמהם נסחט היין), ורבי עקיבא סובר ששם יין עליו משישלה היין מן הבור להנתן בחביות.
* לפי דעה זו של רב זביד: ביין נסך החמירו חכמים, וכבר משעה שירד לבור הוא נקרא יין.

דף נו עמוד ב
* לדעת רבא: ביין נסך לא החמירו חכמים, אלא שיש תנא שלישי (משנתנו) הסובר שלענין חיוב במעשר (ולענין יין נסך) שם יין עליו משירד מן הגת לבור.
* מה ששנינו במשנה, שאם היין ירד לבור מה שבבור אסור והיין הנשאר בגת מותר אף אם נגע בו נכרי, זה רק אם לא החזיר לגת את הסל הקשור לצינור המוליך את היין מהגת לבור.
* ניסוך ברגל אינו נחשב לניסוך.

דף נז עמוד א
* אם מדד העובד כוכבים את מידת היין של ישראל ביד או ברגל - אסור בשתיה ומותר בהנאה, ורבי נתן סובר שאם מדד ביד אסור אפילו בהנאה.
* לדעת רב: תינוק בן יומו של עובד כוכבים הנוגע ביין - אוסר את היין בשתיה אך לא בהנאה.
* לדעת שמואל: הלוקח עבדים מן העובדי כוכבים, אע"פ שמלו וטבלו, עושין יין נסך עד שתשקע עבודת כוכבים מפיהם (=12 חודש).

דף נז עמוד ב
* הגמרא הקשתה (מאמצע העמוד הקודם) על דינו של רב ועל דינו של שמואל מברייתא - ולפי הגורסים ברישא של הברייתא "טהור", הוצרכה הגמרא לתרץ שלפי כל אחד מהם הברייתא ממעטת את דינו של חבירו.
* יין שנגע העובד כוכבים שלא בכוונת ניסוך - לדעת רבא: נאסר רק בשתיה ולא בהנאה, ולדעת רב הונא בר חיננא ורב הונא בר רב נחמן: נאסר אף בהנאה.

דף נח עמוד א
* רבא חזר בו וסובר שיין שנגע בו העובד כוכבים שלא בכוונת ניסוך נאסר אף בהנאה.
* אביי הקשה על רבא (לפני שחזר בו) מדברי אמוראים ומברייתא שמהם מוכח שיין שנגע בו עובד כוכבים שלא בכוונת ניסוך אסור אף בהנאה.

דף נח עמוד ב
* נגיעה ביין על ידי "כוחו" של העובד כוכבים וללא כוונת ניסוך - לא גזרו בכך חכמים ומותר אפילו בשתיה.
* לדעת רבי יוחנן: יין שמזגו עובד כוכבים אסור בשתיה, משום הרחקת עבירה.
* הגמרא מספרת על 2 פסקים שפסק ריש לקיש לאיסור, ועל כך שרבי יוחנן אמר לו לחזור בו מפסקיו.

דף נט עמוד א
* מים של רבים - אינם נאסרים אם עבדו להם.
* לדעת רבי יוחנן: לעולם אינו גר עד שימול ויטבול, ואם לא טבל הרי הוא עדיין עובד כוכבים, ואם בא על בת ישראל הולד ממזר.
* רבי יוחנן סבר שכל מאכל שאינו עולה לשולחן של מלכים ללפת בו את הפת אין בו משום בישולי עובדי כוכבים.
לדעת רב כהנא: יש לאסור לכתחילה אף סיוע של גוי בהולכת ענבים של ישראל לגת.

דף נט עמוד ב
* אין מנסכים אלא על ידי שכשוך.
* עובד כוכבים שניסך את יינו של ישראל בכוונה - מותר לישראל ליטול ממנו את דמי היין הללו (לדעת רב אשי, והביא לכך סיוע מברייתא).

דף ס עמוד א
* הגמרא (מסוף העמוד הקודם) מביאה כמה דינים שפסק רב פפא: בנוגע למגע גוי ביין, בנוגע לדין כוחו של גוי ביין, ובנוגע לדינו של גוי הנושא יין.
* גוי הכובש ענבים באמצעות קורה - נחלקו האמוראים אם היין מותר, ונחלקו הלישנות בגמרא אם המחלוקת היא ב"כוחו" או ב"כוח כוחו".

דף ס עמוד ב
* גוי העומד בצד בור של יין של ישראל - אם הישראל שיעבד לו את היין הזה לגבות ממנו את חובו, היין אסור.
* גוי שנפל לבור מלא יין - אם עלה מן הבור מת, היין מותר בהנאה (לדעת ת"ק), אך אם עלה חי היין אסור בהנאה.
* הגמרא מכריעה להלכה, שאין הלכה כרבי שמעון שמתיר את כל המקרים שבמשנה אפילו בשתיה.
* אם זרק הגוי חפץ לתוך היין - אין היין נאסר בכך.

דף סא עמוד א
* ישראל שהיה דורך ענבים של גוי לעשות מהם יין בכשרות, כדי למוכרו לישראל, ולבינתיים הניחו ברשותו של הגוי - אם זו עיר שכולה עובדי כוכבים, והעיר נעולה בדלתים ובריח (ולכן אין ישראלים שפתאום מופיעים), היין אסור בהנאה.
* אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של עובד כוכבים ומילאהו יין וישראל דר באותה חצר - מותר, ואף על פי שאין מפתח וחותם בידו.

דף סא עמוד ב
* במקרה הנ"ל, אם ישראל דר בחצר אחרת - מותר אם מפתח וחותם בידו של הישראל, אך חכמים חולקים וסוברים שהיין אסור, אא"כ יש שומר ישראל שיושב ומשמר את היין שלא יגע בו הגוי או שיש ממונה שבא לביקורת בזמנים שאינם קבועים.
* ת"ק ורבי שמעון בן אלעזר נחלקו במשנה (בעמוד א) אם "חוששים לגומלין" או לא, ונחלקו האמוראים מי המקל ומי המחמיר.
* עובד כוכבים שנמצא עומד בין חביות יין של ישראל - אם מדובר במקרה בו הוא חושש להיתפס כגנב אם ימצאוהו נוגע ביין, היין מותר אף בשתיה.

דף סב עמוד א
* פרק חמישי, המתחיל בעמוד זה, עוסק בדיני יין נסך וסתם יין של גוים, ובאיסורי הנאה אחרים, ובדיני טבילת כלים והכשרת כלים.
* לדעת רבי יוחנן: האיסור להשתמש בשכר שהתקבל על מלאכה שנעשתה ביין נסך הוא בגלל קנס שקנסו חכמים.
* אסור לאדם לפרוע את חובו מפירות שביעית (אא"כ נותן לו 'בצד היתר').

דף סב עמוד ב
* גוי השוכר פועל ישראל לעשות עבורו מלאכה ב'סתם יינם' - השכר אסור בהנאה.
* אם לווה פירות שביעית קודם זמן הביעור, ופרע והחזיר פירות בשנה השמינית - אין פירות אלו נחשבים לחליפי פירות שביעית ולא חלה עליהם קדושת שביעית (ובאופן דומה כך הדין גם לגבי 'אתנן').