דף מז עמוד א
* המשתחוה לדקל (באופן שאינו נאסר להדיוט) - ריש לקיש (לפי הלישנא הראשונה) הסתפק אם הלולב כשר לסוכות.
* אשירה של גוי שביטלה הגוי - ריש לקיש (לפי רב דימי) הסתפק אם מותר לקחת ממנה לולב בסוכות או לא (והספק הוא אם יש דחוי אצל מצות או לא).
* בהמה שנעבדה לעבודה זרה - רב פפא הסתפק האם מותר לעשות מהקרנים ומהשוקיים ומהמעיים שלה כלי נגינה עבור ניגון בשעת הקרבת קרבנות ציבור (לדעה הסוברת שעיקר שירה של הלויים היא בפה).

דף מז עמוד ב
* במשנה (בעמוד א) מבואר שמי שהיה ביתו סמוך לעבודת כוכבים ונפל אסור לבנותו אלא כונס בתוך שלו 4 אמות ובונה - והגמרא מבארת את האופן בו ינהג ב-4 אמות אלו כדי שהעבודה זרה לא תרוויח מכך שמרחיב את שטחה.
* איזהו צנוע? מי שנפנה בלילה בצניעות כדרך שנפנה ביום.
* המשתחוה לבית אסור בהנאה כדין עבודה זרה, וכן אם בנאו לשם עבודה זרה אע"פ שלא השתחוה לו הבית נאסר.

דף מח עמוד א
* הבריך והרכיב באילן לשם עבודה זרה ויצאו מכך גידולים חדשים - אם הסיר מהאילן את הענפים החדשים שנוספו, האילן הותר.
* לדעת שמואל: המשתחוה לאילן שנטעו שלא לשם עבודה זרה - התוספת שהאילן הוסיף מהרגע שהשתחוה והלאה, אסורה.
* לפי הלישנא הראשונה - דברי שמואל הם רק כדעת רבי יוסי בר יהודה, ולפי רב אשי - דברי שמואל הם ככולי עלמא.

דף מח עמוד ב
* לכתחילה - לא ישב אדם לא בצילה של האשירה ולא בצל צילה, ובדיעבד - אם ישב בצילה של האשירה או בצל צילה, טהור.
* המשנה סוברת כדעת רבי יהודה בן בתירא שתקרובת עבודת כוכבים מטמאה באוהל.
* אשירה שענפיה נוטים לרשות הרבים - אם אין דרך אחרת לעבור, מותר לכתחילה לעבור תחתיה (אא"כ הוא אדם חשוב ואז צריך לרוץ תחתיה).
* מהמשנה עולה שרבי יוסי סובר ש"זה וזה גורם אסור" ולדעת חכמים "זה וזה גורם מותר", והגמרא מקשה ודנה בשיטתם.

דף מט עמוד א
* הגמרא ממשיכה לעסוק בבירור דעת רבי אליעזר בנוגע לדין "זה וזה גורם".
* רבי אליעזר סובר ש"זה וזה גורם אסור".
* למסקנת הגמרא: רבי יוסי סובר ש"זה וזה גורם מותר", ושמואל פסק כמותו.

דף מט עמוד ב
* הלכה כרבי אליעזר, שבמקרים המובאים במשנה די בהשלכת דמי ההנאה האסורה לים המלח, ונחלקו האמוראים אם דין זה הוא גם במקרה של חבית יין נסך שהתערבה בחביות היתר אחרות.
* עובד כוכבים ששיפה עבודת כוכבים - לצרכו היא ושפאיה מותרין, לצרכה היא אסורה ושפאיה מותרין, וישראל ששיפה עבודת כוכבים - בין לצרכה בין לצרכו היא ושפאיה אסורין.
* עבודת כוכבים שנשתברה - לדעת רב: צריך לבטל כל קיסם וקיסם, ושמואל חולק.
* המשנה הראשונה בפרק רביעי, המתחיל בסוף עמוד זה, עוסקת בדין אבנים המונחות בסמוך ל'מרקוליס'.

דף נ עמוד א
* רבי יוחנן מבאר שרבי ישמעאל וחכמים נחלקו במשנה אם דרכם של עובדי המרקוליס לעשות מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול או לא.
* תקרובת עבודת כוכבים אין לה בטילה עולמית.
* נחלקו הדעות לגבי הנאה מאבני מרקוליס - אם ניתן להנות מהם או לא.

דף נ עמוד ב
* רב יוסף בר אבא אמר שרבה בר ירמיה הביא ברייתא העוסקת בשביעית ובמועד ובברייתא זו יש קושי בלתי אפשרי להבנה - רבינא מביא ודוחה 4 אפשרויות לבאר את הקושי, ולבסוף רב סמא בנו של רב אשי מבאר את הקושי.
* עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל - אם שבר מקל בפניה חייב, אך אם זרק מקל בפניה פטור.

דף נא עמוד א
* לדעת רב: עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל: שבר מקל בפניה - חייב ונאסרת, זרק מקל לפניה - חייב (אם עבודתה בזריקת מקל - רש"י) ואינה נאסרת.
* רבי יוחנן מביא את המקור לכך שזובח בהמה בעלת מום לעבודת כוכבים פטור.
* רבי אלעזר מביא את המקור לכך שבעל חי מחוסר אבר אסור בהקרבה לבני נח.
* רבי אלעזר מביא את המקור לכך שהשוחט בהמה למרקוליס חייב.

דף נא עמוד ב
* כל מקום שנאמר 'השמר' ו'פן' ו'אל' - אינו אלא בלא תעשה.
* המשנה דנה בדברים שונים שנמצאו אצל המרקוליס, אם אסורים משום תקרובת עבודה זרה או לא, והגמרא מביאה המקור לכך.
* המשנה היא כדעת רבי עקיבא, הסובר שעבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד ושל ישראל עד שתיעבד, ולא כרבי ישמעאל הסובר שהדין הפוך.

דף נב עמוד א
* הגמרא ממשיכה לברר באריכות את המקור לדעת רבי ישמעאל (הסובר שעבודת כוכבים של עובד כוכבים אינה אסורה עד שתיעבד ושל ישראל אסורה מיד) ורבי עקיבא (הסובר שעבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד ושל ישראל אינה אסורה עד שתיעבד).
* עבודת כוכבים של ישראל טעונה גניזה.
* כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשרה בישראל, ובמקום תלמידי חכמים כאילו נטעו אצל מזבח.
* למסקנה, רב המנונא התלבט האם יש דין "טומאה ישנה" בכלי שהיה טמא טומאת עבודה זרה.

דף נב עמוד ב
* הגמרא נשארה בספק אם מועיל ביטול כדי לטהר את הטומאה שבמאכלים שהקריבום לעבודה זרה.
* לדעת רבי: כלים ששימשו בהם להקריב קרבנות במזבח שבבית חוניו אסור להשתמש בהם לכלי שרת בבית המקדש.
* רבי סבר בילדותו שעובד כוכבים יכול לבטל עבודה זרה של ישראל, אך חזר בו מכך בזקנותו.

דף נג עמוד א
* הגמרא מביאה את המקור לדברי המשנה שאם גוי ירק בפניה (בפני העבודה זרה) או השתין בפניה וכו' - אינה בטילה בכך מלהיות עבודה זרה.
* במשנה נאמר שאם מכר את העבודה זרה נחלקו רבי וחכמים אם ביטל אותה בכך, ונחלקו הדעות בגמרא אם מדובר דוקא כשמכר לצורף עובד כוכבים או (אף) לצורף ישראל.

דף נג עמוד ב
* אם הניחו הבעלים את העבודה זרה והלכו למדינת הים - אם היו סבורים בשעת יציאתם שהם עתידים לחזור, לא בטלה.
* ישראל שזקף לבינה שלו כדי להשתחוות לה, ובא עובד כוכבים והשתחוה לה - אסר אותה בכך, אף שאינה שלו.
* "אלה אלהיך ישראל" - מלמד שאוו (=רצו) לעבוד לאלוהות הרבה ולא רק לעגל.
* המגדל שבנו אנשי דור הפלגה לעבודה זרה - הרי הוא כעבודת כוכבים שהניחוה עובדיה בשעת שלום, ומותר.
* 'בימוס' שנפגם מעט - לדעת רב ושמואל אסור בהנאה, ולדעת רבי יוחנן וריש לקיש מותר בהנאה.

דף נד עמוד א
* בברייתא מובא שאם עבד את בעל חיים של חבירו, הבעל חיים מותר אף לגבוה, והגמרא מקשה על כך מברייתא שממנה משתמע שאסור, והגמרא מביאה שני תירוצים (של רמי בר חמא ושל חזקיה).
* עבודה זרה בפרהסיא - אסורה אפילו באונס.
* אע"פ שאמרו המשתחוה לבהמת חבירו - לא אסרה, אבל אם עשה בה מעשה - אסרה.

דף נד עמוד ב
* אע"פ שאמרו המשתחוה לקרקע עולם - לא אסרה, אבל אם חפר בה בורות שיחין ומערות - אסרה.
* אע"פ שאמרו המשתחוה לבעלי חיים - לא אסרן, אבל אם עשאן חליפין לעבודת כוכבים - אסרן (ונחלקו האמוראים אם גם חליפי חליפין אסורים).
* במשנה ובברייתא מבואר מדוע אין הקב"ה מאבד את העבודה הזרה מן העולם.
* אמר הקב"ה: לא דיין לרשעים שעושין סלע שלי פומבי, אלא שמטריחין אותי ומחתימין אותי בעל כרחי.

דף נה עמוד א
* יסורין - בשעה שמשגרין אותן על האדם, משביעין אותן שלא תלכו אלא ביום פלוני ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני.
* "אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים" - מלמד שהחליקן בדברים כדי לטורדן מן העולם.
* "אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן" - בא לטמא פותחין לו, בא לטהר מסייעין אותו.

דף נה עמוד ב
* ישראל שהוא עושה בטומאה - לא דורכין ולא בוצרין עמו.
* לפי משנה ראשונה (וכך המשנה אצלנו) - היין שבגת אינו נקרא יין לענין יין נסך עד שירד לבור ואף שהתחיל להמשך, ולכן מותר לדרוך עם העובד כוכבים בגת, ולפי משנה אחרונה (וכך אמר רב הונא) - היין נקרא יין לענין יין נסך משהתחיל להמשך בגת ואף קודם שירד לבור, ולכן אסור לדרוך עם העובד כוכבים בגת.
* לפי משנה ראשונה - אין בוצרין עם העובד כוכבים בגת, מפני שאסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל, ולפי משנה אחרונה - מותר.

דף נו עמוד א
* גמר המלאכה של יין לענין חיוב במעשר - לפי הברייתא של רבי אושעיא ששנה רב זביד: חכמים סוברים ששם יין עליו משירד לבור ויקפה (משיצופו על היין חרצני הענבים שמהם נסחט היין), ורבי עקיבא סובר ששם יין עליו משישלה היין מן הבור להנתן בחביות.
* לפי דעה זו של רב זביד: ביין נסך החמירו חכמים, וכבר משעה שירד לבור הוא נקרא יין.

דף נו עמוד ב
* לדעת רבא: ביין נסך לא החמירו חכמים, אלא שיש תנא שלישי (משנתנו) הסובר שלענין חיוב במעשר (ולענין יין נסך) שם יין עליו משירד מן הגת לבור.
* מה ששנינו במשנה, שאם היין ירד לבור מה שבבור אסור והיין הנשאר בגת מותר אף אם נגע בו נכרי, זה רק אם לא החזיר לגת את הסל הקשור לצינור המוליך את היין מהגת לבור.
* ניסוך ברגל אינו נחשב לניסוך.

דף נז עמוד א
* אם מדד העובד כוכבים את מידת היין של ישראל ביד או ברגל - אסור בשתיה ומותר בהנאה, ורבי נתן סובר שאם מדד ביד אסור אפילו בהנאה.
* לדעת רב: תינוק בן יומו של עובד כוכבים הנוגע ביין - אוסר את היין בשתיה אך לא בהנאה.
* לדעת שמואל: הלוקח עבדים מן העובדי כוכבים, אע"פ שמלו וטבלו, עושין יין נסך עד שתשקע עבודת כוכבים מפיהם (=12 חודש).

דף נז עמוד ב
* הגמרא הקשתה (מאמצע העמוד הקודם) על דינו של רב ועל דינו של שמואל מברייתא - ולפי הגורסים ברישא של הברייתא "טהור", הוצרכה הגמרא לתרץ שלפי כל אחד מהם הברייתא ממעטת את דינו של חבירו.
* יין שנגע העובד כוכבים שלא בכוונת ניסוך - לדעת רבא: נאסר רק בשתיה ולא בהנאה, ולדעת רב הונא בר חיננא ורב הונא בר רב נחמן: נאסר אף בהנאה.

דף נח עמוד א
* רבא חזר בו וסובר שיין שנגע בו העובד כוכבים שלא בכוונת ניסוך נאסר אף בהנאה.
* אביי הקשה על רבא (לפני שחזר בו) מדברי אמוראים ומברייתא שמהם מוכח שיין שנגע בו עובד כוכבים שלא בכוונת ניסוך אסור אף בהנאה.

דף נח עמוד ב
* נגיעה ביין על ידי "כוחו" של העובד כוכבים וללא כוונת ניסוך - לא גזרו בכך חכמים ומותר אפילו בשתיה.
* לדעת רבי יוחנן: יין שמזגו עובד כוכבים אסור בשתיה, משום הרחקת עבירה.
* הגמרא מספרת על 2 פסקים שפסק ריש לקיש לאיסור, ועל כך שרבי יוחנן אמר לו לחזור בו מפסקיו.