דף מב עמוד א
* הגמרא מביאה שני תירוצים על הקושיה מהברייתא שממנה עולה שספק כן מוציא מידי ודאי.
* רבי יוחנן הקשה 7 קושיות בעמוד זה על ריש לקיש (הסובר שעבודת כוכבים שנשתברה מאיליה מותרת), והגמרא תירצה.

דף מב עמוד ב
* ריש לקיש הקשה קושיה אחת על רבי יוחנן (הסובר שעבודת כוכבים שנשתברה מאיליה אסורה), והגמרא תירצה.
* עובדי אלילים עובדים לכל דבר שמוצאים, אך לצייר צורה על כלי כדי לעובדה - רק 3 הצורות המוזכרות במשנה (צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון) הן חשובות ומציירים אותן ועובדים אותן (ולכן המוצא כלים ועליהם צורות אלו יוליכם לים המלח).
* רב ששת הביא ברייתא (בעלת 3 חלקים) שיש בה סתירה פנימית, ובעמוד הבא אביי ורבא מיישבים את הסתירה.

דף מג עמוד א
* ריב"ל למד מר' אלעזר הקפר 3 דברים: (1) עובד כוכבים יכול לבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו, (2) יודע בטיב של עבודת כוכבים ומשמשיה מבטל עבודת כוכבים, ושאינו יודע בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה אינו מבטל, (3) עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים בעל כרחו.
* המוצא עבודה זרה במקום שהרבים מצויים - למרות שבעליה התייאש ממנה ולא צריך להשיב לו זאת, הרי שהוא לא ביטל אותה מלהיות עבודה זרה, ולכן אסורה.
* התנאים נחלקו אם מנורת הזהב שעשויה מעץ כשרה או שלא (ורק ממתכת כשרה).

דף מג עמוד ב
* בסוגיה מבואר באריכות אלו דמויות של שמשים שמשמשים לפני הקב"ה מותר/אסור לעשות.
* טבעת שחותמה בולט אסור להניחה ומותר לחתום בה, חותמה שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה.
* "לא תלמד לעשות כתועבת הגוים ההם" - אבל אתה למד להבין ולהורות.

דף מד עמוד א
* הגמרא מביאה ברייתא שבה רבי יוסי מביא 4 ראיות לשיטתו (שהמוצא כלים שיש עליהם צורת חמה ולבנה ודרקון שוחק וזורה לרוח או מטיל לים), וחכמים (שסוברים שמחוייב להטילם דוקא לים) דוחים את ראיותיו.
* "ויתנו עליו את הנזר ואת העדות" - עדות הוא לבית דוד: כל הראוי למלכות הולמתו, וכל שאינו ראוי למלכות אין הולמתו.

דף מד עמוד ב
* בכל מקום מותר להרהר, חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא.
* במשנה מובא שפרוקלוס בן פלוספוס שאל את ר"ג מפני מה הוא רוחץ במרחץ של אפרודיטי והרי כתוב "לא ידבק בידך מאומה מן החרם", ובגמרא מובא שרבי אושעיא אמר ש"תשובה גנובה השיבו ר''ג לאותו הגמון" ורבי חמא בר יוסף אמר ש"אינה גנובה", והגמרא מביאה 4 אופנים שונים לבאר את מחלוקתם של רבי אושעיא ורבי חמא בר יוסף.

דף מה עמוד א
* הנכרים העובדים את ההרים ואת הגבעות - הן מותרין ומה שעליהן אסורין.
* כאשר הנכרי עובד את ההר - לדעת ריש לקיש: תנא קמא ור' יוסי הגלילי נחלקו מה דין צפוי הר (לדעת ת"ק צפוי הר אינו כהר, ולכן נאסר), אך לדעת רב ששת: כולם סוברים שצפוי הר אינו כהר.

דף מה עמוד ב
* לדעת רב ששת: תנא קמא ור' יוסי הגלילי נחלקו מה דין אילן שנטעו ולבסוף עבדו (לדעת ת"ק מותר ולדעת ר' יוסי הגלילי אסור).
* גם רבי יוסי בר' יהודה סובר שאילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור.
* גידועי עבודת כוכבים קודמין לכיבוש ארץ ישראל, כיבוש ארץ ישראל קודם לביעור עבודת כוכבים.

דף מו עמוד א
* העכו''ם העובדים את ההרים ואת הגבעות - הן מותרין ועובדיהן בסייף, ואת הזרעים ואת הירקות - הן אסורין (לדעת רבי יוסי בר יהודה הסובר שאילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור) ועובדיהן בסייף.
* אבני הר שנדלדלו ועבד אותם הגוי - נחלקו האמוראים אם נאסרו בהנאה או לא.
* ישראל שזקף לבינה להשתחוות לה ובא עובד כוכבים והשתחוה לה - אסורה.

דף מו עמוד ב
* לדעת רבא: "יש נעבד במחובר אצל גבוה" (=דבר המחובר לקרקע שעבדו אותו עבודה זרה - אסור להקריב ממנו לגבוה, למרות שהוא מותר להדיוט).
* "קולא וחומרא - לחומרא פרכינן" (כשאפשר לדרוש מקל וחומר לקולא או לחומרא - לומדים להחמיר ולא להקל).
* רמי בר חמא מסתפק אם "יש שינוי בנעבד" או לא (=מחובר שנעבד ונאסר לגבוה, ואח"כ נשתנה מכמות שהיה בשעה שנעבד - האם הותר איסורו או לא).

דף מז עמוד א
* המשתחוה לדקל (באופן שאינו נאסר להדיוט) - ריש לקיש (לפי הלישנא הראשונה) הסתפק אם הלולב כשר לסוכות.
* אשירה של גוי שביטלה הגוי - ריש לקיש (לפי רב דימי) הסתפק אם מותר לקחת ממנה לולב בסוכות או לא (והספק הוא אם יש דחוי אצל מצות או לא).
* בהמה שנעבדה לעבודה זרה - רב פפא הסתפק האם מותר לעשות מהקרנים ומהשוקיים ומהמעיים שלה כלי נגינה עבור ניגון בשעת הקרבת קרבנות ציבור (לדעה הסוברת שעיקר שירה של הלויים היא בפה).

דף מז עמוד ב
* במשנה (בעמוד א) מבואר שמי שהיה ביתו סמוך לעבודת כוכבים ונפל אסור לבנותו אלא כונס בתוך שלו 4 אמות ובונה - והגמרא מבארת את האופן בו ינהג ב-4 אמות אלו כדי שהעבודה זרה לא תרוויח מכך שמרחיב את שטחה.
* איזהו צנוע? מי שנפנה בלילה בצניעות כדרך שנפנה ביום.
* המשתחוה לבית אסור בהנאה כדין עבודה זרה, וכן אם בנאו לשם עבודה זרה אע"פ שלא השתחוה לו הבית נאסר.

דף מח עמוד א
* הבריך והרכיב באילן לשם עבודה זרה ויצאו מכך גידולים חדשים - אם הסיר מהאילן את הענפים החדשים שנוספו, האילן הותר.
* לדעת שמואל: המשתחוה לאילן שנטעו שלא לשם עבודה זרה - התוספת שהאילן הוסיף מהרגע שהשתחוה והלאה, אסורה.
* לפי הלישנא הראשונה - דברי שמואל הם רק כדעת רבי יוסי בר יהודה, ולפי רב אשי - דברי שמואל הם ככולי עלמא.

דף מח עמוד ב
* לכתחילה - לא ישב אדם לא בצילה של האשירה ולא בצל צילה, ובדיעבד - אם ישב בצילה של האשירה או בצל צילה, טהור.
* המשנה סוברת כדעת רבי יהודה בן בתירא שתקרובת עבודת כוכבים מטמאה באוהל.
* אשירה שענפיה נוטים לרשות הרבים - אם אין דרך אחרת לעבור, מותר לכתחילה לעבור תחתיה (אא"כ הוא אדם חשוב ואז צריך לרוץ תחתיה).
* מהמשנה עולה שרבי יוסי סובר ש"זה וזה גורם אסור" ולדעת חכמים "זה וזה גורם מותר", והגמרא מקשה ודנה בשיטתם.

דף מט עמוד א
* הגמרא ממשיכה לעסוק בבירור דעת רבי אליעזר בנוגע לדין "זה וזה גורם".
* רבי אליעזר סובר ש"זה וזה גורם אסור".
* למסקנת הגמרא: רבי יוסי סובר ש"זה וזה גורם מותר", ושמואל פסק כמותו.

דף מט עמוד ב
* הלכה כרבי אליעזר, שבמקרים המובאים במשנה די בהשלכת דמי ההנאה האסורה לים המלח, ונחלקו האמוראים אם דין זה הוא גם במקרה של חבית יין נסך שהתערבה בחביות היתר אחרות.
* עובד כוכבים ששיפה עבודת כוכבים - לצרכו היא ושפאיה מותרין, לצרכה היא אסורה ושפאיה מותרין, וישראל ששיפה עבודת כוכבים - בין לצרכה בין לצרכו היא ושפאיה אסורין.
* עבודת כוכבים שנשתברה - לדעת רב: צריך לבטל כל קיסם וקיסם, ושמואל חולק.
* המשנה הראשונה בפרק רביעי, המתחיל בסוף עמוד זה, עוסקת בדין אבנים המונחות בסמוך ל'מרקוליס'.

דף נ עמוד א
* רבי יוחנן מבאר שרבי ישמעאל וחכמים נחלקו במשנה אם דרכם של עובדי המרקוליס לעשות מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול או לא.
* תקרובת עבודת כוכבים אין לה בטילה עולמית.
* נחלקו הדעות לגבי הנאה מאבני מרקוליס - אם ניתן להנות מהם או לא.

דף נ עמוד ב
* רב יוסף בר אבא אמר שרבה בר ירמיה הביא ברייתא העוסקת בשביעית ובמועד ובברייתא זו יש קושי בלתי אפשרי להבנה - רבינא מביא ודוחה 4 אפשרויות לבאר את הקושי, ולבסוף רב סמא בנו של רב אשי מבאר את הקושי.
* עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל - אם שבר מקל בפניה חייב, אך אם זרק מקל בפניה פטור.

דף נא עמוד א
* לדעת רב: עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל: שבר מקל בפניה - חייב ונאסרת, זרק מקל לפניה - חייב (אם עבודתה בזריקת מקל - רש"י) ואינה נאסרת.
* רבי יוחנן מביא את המקור לכך שזובח בהמה בעלת מום לעבודת כוכבים פטור.
* רבי אלעזר מביא את המקור לכך שבעל חי מחוסר אבר אסור בהקרבה לבני נח.
* רבי אלעזר מביא את המקור לכך שהשוחט בהמה למרקוליס חייב.

דף נא עמוד ב
* כל מקום שנאמר 'השמר' ו'פן' ו'אל' - אינו אלא בלא תעשה.
* המשנה דנה בדברים שונים שנמצאו אצל המרקוליס, אם אסורים משום תקרובת עבודה זרה או לא, והגמרא מביאה המקור לכך.
* המשנה היא כדעת רבי עקיבא, הסובר שעבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד ושל ישראל עד שתיעבד, ולא כרבי ישמעאל הסובר שהדין הפוך.

דף נב עמוד א
* הגמרא ממשיכה לברר באריכות את המקור לדעת רבי ישמעאל (הסובר שעבודת כוכבים של עובד כוכבים אינה אסורה עד שתיעבד ושל ישראל אסורה מיד) ורבי עקיבא (הסובר שעבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד ושל ישראל אינה אסורה עד שתיעבד).
* עבודת כוכבים של ישראל טעונה גניזה.
* כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשרה בישראל, ובמקום תלמידי חכמים כאילו נטעו אצל מזבח.
* למסקנה, רב המנונא התלבט האם יש דין "טומאה ישנה" בכלי שהיה טמא טומאת עבודה זרה.

דף נב עמוד ב
* הגמרא נשארה בספק אם מועיל ביטול כדי לטהר את הטומאה שבמאכלים שהקריבום לעבודה זרה.
* לדעת רבי: כלים ששימשו בהם להקריב קרבנות במזבח שבבית חוניו אסור להשתמש בהם לכלי שרת בבית המקדש.
* רבי סבר בילדותו שעובד כוכבים יכול לבטל עבודה זרה של ישראל, אך חזר בו מכך בזקנותו.

דף נג עמוד א
* הגמרא מביאה את המקור לדברי המשנה שאם גוי ירק בפניה (בפני העבודה זרה) או השתין בפניה וכו' - אינה בטילה בכך מלהיות עבודה זרה.
* במשנה נאמר שאם מכר את העבודה זרה נחלקו רבי וחכמים אם ביטל אותה בכך, ונחלקו הדעות בגמרא אם מדובר דוקא כשמכר לצורף עובד כוכבים או (אף) לצורף ישראל.

דף נג עמוד ב
* אם הניחו הבעלים את העבודה זרה והלכו למדינת הים - אם היו סבורים בשעת יציאתם שהם עתידים לחזור, לא בטלה.
* ישראל שזקף לבינה שלו כדי להשתחוות לה, ובא עובד כוכבים והשתחוה לה - אסר אותה בכך, אף שאינה שלו.
* "אלה אלהיך ישראל" - מלמד שאוו (=רצו) לעבוד לאלוהות הרבה ולא רק לעגל.
* המגדל שבנו אנשי דור הפלגה לעבודה זרה - הרי הוא כעבודת כוכבים שהניחוה עובדיה בשעת שלום, ומותר.
* 'בימוס' שנפגם מעט - לדעת רב ושמואל אסור בהנאה, ולדעת רבי יוחנן וריש לקיש מותר בהנאה.