דף יח עמוד א
* כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה - נענש עליו.
* עונות שאדם דש בעקביו בעולם הזה - מסובין לו ליום הדין.
* מסופר בהרחבה על האופן בו הרגו גדולי רומי את רבי חנינא בן תרדיון (כעונש על כך שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וס''ת מונח לו בחיקו).
* ברוריא (אשתו של רבי מאיר) היתה בתו של ר' חנינא בן תרדיון.
* רבי מאיר אמר לשומר (ששמר על אחות אשתו בקובה של זונות) שיאמר "אלהא דמאיר ענני" כשיצטרך להינצל.

דף יח עמוד ב
* רבי מאיר ברח לבבל, ובגמרא מובאות 2 דעות מה היתה הסיבה לכך.
* אין הולכין לאיצטדינין מפני מושב לצים, ור' נתן מתיר מפני שני דברים אחד מפני שצווח ומציל ואחד מפני שמעיד עדות אשה להשיאה.
* כל המתלוצץ - יסורין באין עליו / מזונותיו מתמעטין / נופל בגיהנם / גורם כלייה לעולם.
* כל המתייהר - נופל בגיהנם.
* לאורך העמוד מובאות 4 דרשות על הפסוק "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים".

דף יט עמוד א
* הגמרא דורשת בעמוד זה ובתחילת העמוד הבא את הפסוקים הראשונים שבספר תהילים.
* "אשרי איש ירא את ה'" - (1) אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש. (2) אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש.
* "כי אם בתורת ה' חפצו" - (1) אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ. (2) כל העוסק בתורה הקב''ה עושה לו חפציו.
* לעולם ילמד אדם תורה ואח"כ יהגה.
* לעולם ליגריס איניש ואע"ג דמשכח ואע"ג דלא ידע מאי קאמר.
* כל הלומד תורה מרב אחד - אינו רואה סימן ברכה לעולם (והני מילי סברא, אבל גמרא מרב אחד עדיף).

דף יט עמוד ב
* לעולם ישלש אדם את הימים במהלך שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד.
* "כי רבים חללים הפילה" - זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה (אא"כ אין בעירו גדול ממנו), "ועצומים כל הרוגיה" - זה תלמיד שהגיע להוראה (רש"י: 40 שנה לאחר שנולד) ואינו מורה.
* "ועלהו לא יבול" - אפילו שיחת חולין של ת"ח צריכה תלמוד.
* דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים: כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין לו.
* 2 פירושים מובאים בגמרא לבאר את דברי רבי יוחנן "אם בנה שכרו מותר".

דף כ עמוד א
* 3 דינים נלמדים מהפסוק "לא תחנם": לא תתן להם חנייה בקרקע, לא תתן להם חן, לא תתן להם מתנת חנם.
* רבי מאיר ורבי יהודה נחלקו אם מותר לתת לגוי מתנת חנם.
* אסור לאדם שיאמר כמה נאה עובדת כוכבים זו.
* רבי עקיבא ראה את אשת טורנוסרופוס ואמר שהיא עתידה להתגייר ולהינשא לו.
* הרואה בריות טובות אומר: ברוך שככה ברא בעולמו.
* "ונשמרת מכל דבר רע" - שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפי' מכוערת.

דף כ עמוד ב
* אסור להסתכל בבגדים צבעוניים (לא חדשים) של אשה שמכיר, ואפילו שטוחין על גבי כותל.
* הרוצה שלא יסריח מתו יהפכנו על פניו.
* "ונשמרת מכל דבר רע" - שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה, מכאן א"ר פנחס בן יאיר: תורה מביאה לידי זהירות זהירות מביאה לידי זריזות זריזות מביאה לידי נקיות וכו' וחסידות גדולה מכולן (ולדעת ריב"ל: ענוה גדולה מכולן).
* כשם שנחלקו במשנה (בדף הקודם) לגבי המחובר לקרקע, כך נחלקו בברייתא אם מותר למכור לגוי בהמה על מנת לשחוט או שאין מוכרים לו אלא שחוטה.

דף כא עמוד א
* מכירת שדה לגוי חמורה ממכירת בתים לגוי, כי בנוסף לאיסור חנייה בקרקע ("לא תחנם") שיש גם בבתים, הרי שבשדה הוא גם מפקיע אותה ממעשר.
* שמואל פסק כרבי יוסי (שאמר: "בארץ ישראל משכירין להם בתים אבל לא שדות, ובסוריא מוכרין בתים ומשכירין שדות, ובחוץ לארץ מוכרין אלו ואלו"), ורב יוסף הוסיף שההיתר הוא רק בתנאי "שלא יעשנה שכונה" (=3 בני אדם).

דף כא עמוד ב
* רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא ישכור אדם מרחצו לעובד כוכבים מפני שנקרא על שמו ועובד כוכבים זה עושה בו מלאכה בשבתות ובימים טובים [- אבל לכותי מותר להשכיר].
* ר"ש בן אלעזר אומר: לא ישכיר אדם שדהו לכותי מפני שנקראת על שמו וכותי זה עושה בו מלאכה בחולו של מועד.

דף כב עמוד א
* ישראל ועובד כוכבים שקיבלו שדה בשותפות - לא יאמר ישראל לעובד כוכבים טול חלקך בשבת ואני בחול, ואם התנו מתחלה מותר, ואם לא התנו בתחילה ובאו לחשבון לאחר זמן אסור.
* אם העובד כוכבים עבד בשבת והישראל בחול אך לא התנו על כך - הגמרא נשארת בספק אם מותר לישראל לקחת פירות בשוה.
* פרק שני, המתחיל בסוף עמוד זה, ממשיך לבאר אלו דברים אסור לעשות עם עובד כוכבים, וכן מבאר דיני איסורי אכילה והנאה מעובד כוכבים.

דף כב עמוד ב
* במשנה (בעמוד א) נאמר שהגויים חשודים על רביעת בהמה, ומקשה על כך הגמרא מברייתא שמשתמע ממנה שהם לא חשודים, ומביאה הגמרא בעמוד זה תירוץ משמו של רב ודנה בו.
* העובדי כוכבים מצויין אצל נשי חבריהן ופעמים שאינו מוצאה ומוצא את הבהמה שאצלה ורובעה.
* חביבה על עובדי כוכבים בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן, וזה בגלל מה שאמר רבי יוחנן שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא וישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן.

דף כג עמוד א
* בעמוד זה מובאים 2 תירוצים נוספים על קושיית הגמרא בתחילת העמוד הקודם (הקושיה היתה מברייתא, שמשתמע ממנה שהגוים לא חשודים על רביעת בהמה, על הנאמר במשנה, שהגויים כן חשודים).
* לדעת רבי פדת: רבי אליעזר חושש לרביעה (ולכן אין לקחת בהמה לקרבן מעובד כוכבים) [וכך דעת משנתינו], וחכמים לא חוששים [וכך דעת הברייתא].

דף כג עמוד ב
* הגמרא מנסה לדייק ולברר ממחלוקת רבי אליעזר וחכמים האם דין פרה אדומה הוא כקדשי מזבח או כקדשי בדק הבית.
* כל מקום שנאמר בתורה "השחתה" אינו אלא דבר ערוה ועבודה זרה.
* לפי הטעם ששנה שילא בביאור דעת רבי אליעזר יוצא שאסור לקנות זהב ואבנים טובות למלאכת המשכן מן העובדי כוכבים.

דף כד עמוד א
* ולד הנוגחת/הנרבעת (שנגחה/נרבעה אמו כשהיתה מעוברת) - אסור להקרבה.
* כל הפסולים לגבי המזבח שהתעברו לאחר שנפסלו - הולדות מותרים להקרבה לדעת חכמים ורבי אליעזר חולק (ונחלקו האמוראים אם המחלוקת היא כאשר נרבעו כשהן מוקדשין או כשהן חולין)..

דף כד עמוד ב
הגמרא מקשה מספר קושיות (מסוף העמוד הקודם ועד אמצע עמוד זה) על דעת רבי אליעזר שאוסר לקחת בהמה מעובדי כוכבים לקרבן, ומתרצת
* עולה נקבה כשרה בבמת יחיד.
* "וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש" - הגמרא מביאה 6 דעות איזו שירה אמרו הפרות.

דף כה עמוד א
* נחלקו הדעות כמה זמן בסה"כ ארך יום זה שעמדה בו השמש בימי יהושע (במלחמתו במלכי האמורי): 24 / 36 / 48 / 60.
* כשם שעמדה לו חמה ליהושע כך עמדה לו חמה למשה ולנקדימון בן גוריון.
* "ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר" - נחלקו הדעות מהו ספר הישר: ספר אברהם יצחק ויעקב (=ספר בראשית) / ספר משנה תורה / ספר שופטים.

דף כה עמוד ב
* המשנה (בתחילת הפרק) שאסרה לאשה להתייחד עם גוי, התכוונה לאסור זאת אפילו כשאשתו של הגוי מצויה עמו.
* המשנה שאסרה על אשה להתייחד עם גוי רק מחשש עריות ולא מחשש שפיכות דמים זה בגלל שמדובר ב"אשה חשובה" לדעת רבי ירמיה, ולדעת רב אידי בגלל ש"אשה כלי זיינה עליה".
* הברייתא מביאה הרחקות שונות, שצריך ישראל להתרחק כשהולך עם גוי או כשנמצא בקרבתו, מחשש שהגוי יהרוג אותו.

דף כו עמוד א
* בת ישראל לא תיילד את העובדת כוכבים מפני שמילדת בן לעבודת כוכבים, אך בשכר מותר לה ליילד (ביום חול בלבד) משום איבה.
* עובדת כוכבים לא תיילד את בת ישראל מפני שחשודין על שפיכות דמים דברי ר"מ, וחכמים מתירים בזמן שאחרות עומדות על גבה.
* בת ישראל לא תניק בנה של עובדת כוכבים, ואף לא בשכר, מפני שמגדלת בן לעבודת כוכבים.
* עובדת כוכבים לא תניק את בנה של בת ישראל מפני שחשודה על שפיכות דמים דברי ר"מ, וחכמים מתירים בזמן שאחרות עומדות על גבה.
* העובדי כוכבים ורועי בהמה דקה - לא מעלין ולא מורידין, ואף לא בשכר.

דף כו עמוד ב
* המינין והמסורות - מורידין ולא מעלין (והגמרא מביאה 3 פירושים מה הכוונה ש"לא מעלין", שהרי פשוט שכך הדין כי הרי מותר אף להוריד).
* מומר להכעיס - נחלקו האמוראים אם דינו כמין או כמומר.
* עובד כוכבים לא ימול ישראל, מפני שחשודין על שפיכות דמים דברי ר"מ, וחכמים מתירים בזמן שאחרים עומדין על גבו.

דף כז עמוד א
* לדעת רבי יהודה: כותי לא ימול את ישראל, מפני שמל לשם הר גריזים, ורבי יוסי חולק כי סובר שלא מצינו מילה מן התורה שצריכה להיות לשמה.
* לדעת רבי יהודה הנשיא: מילה הנעשית בידי עובד כוכבים פסולה, והאמוראים נחלקו מה המקור לכך ("ואתה את בריתי תשמור" / "המול ימול").
* מותר לבהמת יהודי להתרפאות מגוי, אך אסור ליהודי עצמו להתרפאות מגוי.

דף כז עמוד ב
* במקרה שודאי ימות החולה מחמת חוליו אם לא ילך אצל רופא להתרפאות ואין רופא יהודי - מותר להתרפאות על ידי גוים (ואין חוששים שמא הגוי יקצר את ה"חיי שעה" של החולה), אך לא על ידי רופא אפיקורס.
* היה רבי ישמעאל אומר: מנין שאם אומרים לו לאדם עבוד עבודת כוכבים ואל תהרג, שיעבוד ואל יהרג? ת"ל "וחי בהם" ולא שימות בהם, יכול אפילו בפרהסיא? ת"ל "ולא תחללו את שם קדשי".

דף כח עמוד א
* כל מכה שצריכה אומד (אם ימות ממנה או לא) - מחללין עליה את השבת.
* הגמרא מסתפקת אם מכה שבחניכים או בשינים נחשבת ל"מכה של חלל" שאסור להתרפאות ממנה על ידי גוים ומותר לחלל עליה את השבת מחמת הסכנה שבה.
* הגמרא מפרטת מחלות שונות ומפרטת את הרפואות המתאימות להן.

דף כח עמוד ב
* לאורך כל העמוד, הגמרא מפרטת תרופות למחלות שונות (חולי בפי הטבעת, כאבי אוזניים ועיניים).
* המהרש"ל כתב: "יש חרם הקדמונים שאין לסמוך על רפואות התלמוד, כדי שלא להוציא לעז על חכמים הקדמונים, ולא ידעו שיש שינוי במקומות, וכ"ש בזמנים, שהדורות פוחתים והולכים, ואם הראשונים כענקים, אנו כיתושין".
* בכל סכנת עיורון יש גם חשש של סכנת נפשות (כי מאור העין תלוי בהבנת הלב), ולכן מותר לחלל על כך שבת.

דף כט עמוד א
* הגמרא ממשיכה לעסוק בענייני רפואה.
* הברייתא מפרטת 6 דברים שמרפאין את החולה מחליו ורפואתן רפואה, ו-10 דברים שמחזירין את החולה לחליו וחליו קשה.
* ישראל המסתפר מגוי ברשות היחיד - רואה במראה (ואז הגוי חושב שהוא אדם חשוב ומתיירא מלפגוע בו), וגוי המסתפר מישראל - כיון שהגיע לבלוריתו (שלשה אצבעות לכל רוח ורוח) שומט את ידו.

דף כט עמוד ב
* המשנה מונה 12 דברים של גויים שאסורים באכילה ובהנאה (משום יין נסך או משום תקרובת עבודה זרה).
* הגמרא מביאה את המקור לכך שיין נסך אסור בהנאה.
* חומץ או יין מבושל של ישראל ורוצה להפקידו ביד עובד כוכבים - לא צריך חותם בתוך חותם (כי העובד כוכבים לא מנסך זאת לעבודה זרה, וגם לא טורח לזייף זאת).