דף פט עמוד א
* 4 צריכין הכרזה: המסית ובן סורר ומורה וזקן ממרא ועדים זוממין.
* המתנבא מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו והמתנבא בשם עבודת כוכבים - מיתתן בידי אדם, הכובש את נבואתו והמוותר על דברי נביא ונביא שעבר על דברי עצמו - מיתתן בידי שמים. [והגמרא מביאה את המקורות לכך].
* סיגנון (=דבר מליצות של רוח הקודש) אחד עולה לכמה נביאים, ואין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד.

דף פט עמוד ב
* הכובש את נבואתו - לוקה.
* "ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם" - רבי יוסי בן זימרא: אחר דבריו של שטן, לוי: אחר דבריו של ישמעאל ליצחק.
* כך עונשו של בדאי, שאפילו אמר אמת אין שומעין לו.
* נביא שהדיח - לדעת חכמים בסקילה ולדעת רבי שמעון בחנק, ורב חסדא ורב המנונא נחלקו (בעמוד הבא) לגבי אלו מקרים הם נחלקו.

דף צ עמוד א
* בכל אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה - שמע לו, חוץ מעבודת כוכבים.
* פרק 'חלק', המתחיל בעמוד זה, מפרט חוטאים שאין להם חלק לעולם הבא ועניינים נוספים השייכים לחיי העולם הבא וביאת המשיח.
* כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר: "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר".
* האומר אין תחיית המתים מן התורה - אין לו חלק לעולם הבא, כי הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים, שכל מדותיו של הקב''ה מדה כנגד מדה.

דף צ עמוד ב
* קללת חכם אפי' על חנם היא באה.
* לאורך העמוד מובאים מקורות שונים לתחיית המתים מן התורה.
* אין נותנין תרומה לכהן עם הארץ, והנותן תרומה לכהן עם הארץ כאילו נותנה לפני ארי / אף גורם לו מיתה / אף משיאו עון אשמה.
* כל מי שנאמרה הלכה בשמו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר.
* לדעת רבי ישמעאל: דברה תורה כלשון בני אדם (ולכן אין לדרוש דבר מהכפילות "הכרת תכרת").
* רבי מאיר ענה לקליאופטרא המלכה שהמתים יקומו לתחייה בלבושיהם.

דף צא עמוד א
* בגמרא מובאת תשובת רבן גמליאל לקיסר ותשובת ר' אמי לאותו המין, שטענו, שהמתים, שהם עפר, לא יכולים לחזור ולחיות.
* הברייתא מספרת על בני אפריקיא ועל בני מצרים ועל בני ישמעאל ובני קטורה שבאו לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון (ארץ כנען שלנו היא / על כסף וזהב שנטלו ישראל ממצרים / ארץ כנען שלנו ושלכם), וגביהא בן פסיסא ניצח אותם.

דף צא עמוד ב
* לעתיד לבוא הקב"ה מביא את הנשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד.
* הגמרא מביאה (מסוף עמוד א) 4 שאלות ששאל אנטונינוס את רבי.
* בתחיית המתים - האנשים עומדים במומם (כפי שהיו בחייהם) ואח"כ מתרפאים.
* לדעת שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד.
* בגמרא מובאות ראיות נוספות לתחיית המתים מן התורה.
* כל המונע הלכה מפי תלמיד - כאילו גוזלו מנחלת אבותיו / אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו.

דף צב עמוד א
* כל המלמד תורה בעולם הזה - זוכה ומלמדה לעולם הבא.
* בגמרא מובאות ראיות נוספות לתחיית המתים מן התורה.
* הגמרא מביאה 13 מימרות של רבי אלעזר.
* כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה - אש אוכלתו.
* כל שאינו מהנה תלמידי חכמים מנכסיו - אינו רואה סימן ברכה לעולם.
* כל שאינו משייר פת על שלחנו - אינו רואה סימן ברכה לעולם.
* כל המחליף בדבורו (משנה בדבורו שלא יהא ניכר) - כאילו עובד ע"ז.

דף צב עמוד ב
* מתים שהחיה יחזקאל - נחלקו הדעות: עמדו על רגליהם ואמרו שירה / משל היה / עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות.
* מי היו המתים שהחיה יחזקאל? - נחלקו הדעות: בני אפרים שמנו לקץ וטעו / בני אדם שכפרו בתחיית המתים / בני אדם שאין בהן לחלוחית של מצוה / בני אדם שחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים / מתים שבבקעת דורא.
* הברייתא מפרטת 6 ניסים שנעשו באותו היום שהושלכו חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש.
* אפילו בשעת הסכנה לא ישנה אדם את עצמו מן הרבנות שלו (ממלבושיו והנהגתו).

דף צג עמוד א
* גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת.
* בשעה שיצאו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש באו כל אומות העולם וטפחו לישראל על פניהם אמרו להם יש לכם אלוה כזה ואתם משתחוים לצלם.
* חנניה מישאל ועזריה להיכן הלכו לאחר שניצלו מכבשן האש? - נחלקו הדעות: בעין הרע מתו / ברוק טבעו / עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות.
* האמוראים נחלקו היכן היה דניאל בזמן שהושלכו חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש, ובברייתא מבואר, שהקב"ה ודניאל ונבוכדנצר, כל אחד מסיבה אחרת, רצה שדניאל לא יהיה נוכח שם.
* יהושע הכהן הגדול נענש ששלטה האש בבגדיו, בגלל שהיו בניו נושאין נשים שאינן הגונות לכהונה ולא מיחה בהן.

דף צג עמוד ב
* 6 השעורים שנתן בועז לרות - רמז רמז לה שעתידין ששה בנים לצאת ממנה שמתברכין בשש ברכות כל אחד מהם, ואלו הן: דוד ומשיח דניאל חנניה מישאל ועזריה.
* "והריחו ביראת ה'" - מלמד שהטעינו הקב"ה למשיח מצות ויסורין כריחיים / מלמד שהמשיח יוכל לדון לפי הריח מי חייב ומי פטור.
* נחלקו האמוראים אם חנניה מישאל ועזריה היו משבט יהודה.
* הסיבה שספר עזרא לא נקרא על שמו של נחמיה - מפני שהחזיק טובה לעצמו / מפני שסיפר בגנותן של ראשונים.

דף צד עמוד א
* ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג, אך מדת הדין מנעה זאת בגלל שחזקיהו לא אמר שירה על כל הנסים שנעשו לו.
* גנאי הוא למשה וששים ריבוא שלא אמרו "ברוך" עד שבא יתרו ואמר "ברוך ה' אשר הציל אתכם".
* "ויחד יתרו" - רב אמר: שהעביר חרב חדה על בשרו (שמל עצמו), ושמואל אמר: שנעשה חדודים חדודים כל בשרו (שהיה מיצר מאוד על מפלת מצרים).
* סנחריב זכה לכינוי "אסנפר הגדול והנכבד" מפני שלא סיפר בגנותה של ארץ ישראל.

דף צד עמוד ב
* פרעה שחירף בעצמו נפרע הקב"ה ממנו בעצמו, סנחריב שחירף ע"י שליח נפרע הקב"ה ממנו ע"י שליח.
* בדורו של חזקיהו עסקו כל העם בתורה (חזקיהו נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו, בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה), ולכן לא נמסרו בידי סנחריב.
* עשר מסעות נסע אותו רשע (סנחריב) באותו היום (שבא להילחם בירושלים).

דף צה עמוד א
* הגמרא מבארת את משמעות הפסוק "עוד היום בנוב לעמוד" (שהיה זה היום האחרון שנשתייר מזמן העונש על ישראל מעונה של נוב עיר הכהנים וסנחריב פספס יום זה).
* הגמרא מספרת שדוד בחר להימסר ביד אויב (ולא בחר שיכלה זרעו) כעונש על כך שבגללו נהרגה נוב עיר הכהנים ונטרד דואג האדומי ונהרגו שאול ושלושת בניו (ולבסוף ביקש להיפך).
* אין חבוש מוציא עצמו מבית האסורין.
* שלשה קפצה להם הארץ: אליעזר עבד אברהם ויעקב אבינו ואבישי בן צרויה.

דף צה עמוד ב
* אלמלא נשתייר אביתר לאחימלך בן אחיטוב, לא נשתייר מזרעו של דוד שריד ופליט.
* הגמרא מספרת על סנחריב שבא עם צבא גדול מאוד להילחם בחזקיה המלך.
* נחלקו הדעות כיצד הרג מלאך ה' את צבא סנחריב, ונחלקו הדעות כמה נשתיירו בחיים מצבא סנחריב.

דף צו עמוד א
* "ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם" - רבי יוחנן: אותו מלאך שנזדמן לו לאברהם לילה שמו, ר' יצחק נפחא: שעשה עמו מעשה לילה (שנלחמו בשבילו כוכבי לילה).
* "וירדף עד דן" - כיון שבא אותו צדיק (אברהם) עד דן תשש כחו, ראה בני בניו שעתידין לעבוד ע"ז בדן.
* ר' יהודה בן בתירא מנציבין שלח: הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, והזהרו בוורידין כר' יהודה, והזהרו בבני עמי הארץ שמהן תצא תורה.
* אותו היום שמת בו אחז - 2 שעות היה (כדי שלא יהא פנאי לספדו ולקברו), והקב"ה החזיר 10 שעות הללו ביום בו התרפא חזקיהו (ובגלל מופת זה שלח לו מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה).

דף צו עמוד ב
* הגמרא מתארת כיצד כבש נבוזראדן את ירושלים והחריב את בית המקדש.
* נעמן גר תושב היה, נבוזראדן גר צדק היה, מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים, מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים (שמעיה ואבטליון), מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק.
* עמון ומואב שכנים רעים של ירושלים היו, וכששמעו שהנביאים מתנבאים על חורבן ירושלים שכנעו את נבוכדנצר לבוא ולהחריב את ירושלים.

דף צז עמוד א
* רבי יוחנן: דור שבן דוד בא בו - תלמידי חכמים מתמעטים, והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה, וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות.
* הגמרא מביאה דעות נוספות (של תנאים) המתארים מה יהיה בדור שבו יבוא בן דוד.
* ג' באין בהיסח הדעת, אלו הן: משיח מציאה ועקרב.
* 6000 שנה יהיה העולם קיים, ו-1000 שנה יחרב לדעת רב קטינא, ולדעת אביי 2000 שנה.
* תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי עלמא - שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח.

דף צז עמוד ב
* הגמרא מביאה דעות שונות כמה זמן העולם יתקיים ומתי יהיה קץ הגאולה.
* תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים כיון שהגיע את הקץ ולא בא שוב אינו בא, אלא חכה לו.
* יש בעולם לפחות 36 צדיקים שמקבלים את פני השכינה בכל דור.
* רשב"י: ראיתי בני עלייה והן מועטין, אם אלף הם אני ובני מהם, אם מאה הם אני ובני מהם, אם שנים הם אני ובני הם.
* לדעת רבי אליעזר: אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין, ורבי יהושע חולק וסובר שבכל מקרה נגאלין.

דף צח עמוד א
* אין לך קץ מגולה מזה שנאמר "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל".
* מובאות דעות שונות לאורך העמוד מתי יבוא בן דוד (לדוגמא: אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל / עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל / אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב).
* זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה.
* משיח אמר לר' יהושע בן לוי שהוא יבוא "היום", ואליהו הנביא הסביר לו שהכוונה היא: "היום אם בקולו תשמעו".

דף צח עמוד ב
* עולא, רבה ורבי יוחנן אמרו על ביאת המשיח: "ייתי ולא איחמיניה" (יבוא ולא אראהו) (מחשש שיגרום החטא ויצטערו בחבלו של משיח), אך רב יוסף חלק עליהם ורצה לראותו גם אם יזכה רק לשבת בצל גללי חמורו.
* מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח יעסוק בתורה ובגמילות חסדים.
* לדעת רבי הילל "אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה", ורב יוסף חולק.
* נחלקו הדעות מה שמו של המשיח: שילה / ינון / חנינה / מנחם בן חזקיה / מצורע של בית רבי.

דף צט עמוד א
* נחלקו הדעות כמה זמן ימות המשיח: 40 שנה / 70 שנה / 3 דורות / 400 שנה / 365 שנה / 7000 שנה / כמיום שנברא העולם ועד עכשיו / כימי נח עד עכשיו.
* רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא "עין לא ראתה אלהים זולתך".
* רבי יוחנן: כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים "עין לא ראתה אלהים זולתך", אך לדעת רבי אבהו: "מקום שבעלי תשובה עומדין שם, צדיקים אינן עומדין שם".
* רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו אבל תלמידי חכמים עצמן "עין לא ראתה אלהים זולתך".
* "דבר ה' בזה" - הלומד תורה ואינו מלמדה / כל מי שאינו משגיח על המשנה / כל שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק / זה העובד עבודת כוכבים.
* כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה דומה לאדם שזורע ואינו קוצר / כל הלומד תורה ומשכחה דומה לאשה שיולדת וקוברת.

דף צט עמוד ב
* יצר הרע - בתחלה דומה לחוט של כוביא, ולבסוף דומה לעבות העגלה.
* כל העוסק בתורה לשמה - משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה / אף מגין על כל העולם כולו / אף מקרב את הגאולה.
* כל המלמד את בן חבירו תורה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו.
* כל המעשה את חבירו לדבר מצוה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.
* נחלקו הדעות מי הוא אפיקורוס (שאין לו חלק לעולם הבא).

דף ק עמוד א
* מפני מה נענש גיחזי? מפני שקרא לרבו בשמו.
* עתיד הקב"ה להוציא נחל מבית קדשי הקדשים ועליו כל מיני מגדים.
* עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות, שהן שלשים על שלשים אמות, וחוקק בהם עשר ברום עשרים, ומעמידן בשערי ירושלים.
* כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה, הקב"ה מבהיק זיויו לעולם הבא.
* כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה, הקב"ה משביעו לעולם הבא.
* עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו (מלא חופנו של הקב"ה טובה).

דף ק עמוד ב
* רב יוסף אמר שאסור לקרוא בספר בן סירא (והגמרא מבררת מה הסיבה לכך), אך דברים מעולים שבו (כגון: אשה טובה מתנה טובה בחיק ירא אלהים תנתן) יש לדרוש ברבים.
* לדעת רב: "כל ימי עני רעים" - אלו בעלי תלמוד, "וטוב לב משתה תמיד" - אלו בעלי משנה, ולדעת רבא הפוך. [ואח"כ הגמרא מביאה 4 דעות נוספות של אמוראים כיצד לדרוש פסוק זה]