דף קג עמוד א
* כל האומר מנשה אין לו חלק לעוה"ב מרפה ידיהן של בעלי תשובה (כי מנשה עשה תשובה 33 שנים).
* בקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל יהויקים נסתכל בדורו ונתקררה דעתו, בקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל דורו של צדקיה נסתכל בצדקיה ונתקררה דעתו.
* 4 כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת לצים, כת שקרנים, כת חניפים, כת מספרי לשון הרע.

דף קג עמוד ב
* כיון שנעשה אדם רש מלמטה (שיש לו שונאין ואין רוח הבריות נוחה הימנו), נעשה רש מלמעלה (בידוע ששונאין אותו מלמעלה).
* לדעת ר"מ: אבשלום אין לו חלק לעוה"ב.
* לדעת ר"מ: אחז ואחזיה וכל מלכי ישראל שכתוב בהן ויעש הרע בעיני ה' לא יחיו לעולם הבא עם הצדיקים וגם אין נדונין בגיהנם.
* שקולה נשמה של צדיק אחד כנגד כל העולם כולו.
* הגמרא מפרטת את חטאי אחז, מנשה ואמון.
* מפני מה לא מנו את מיכה בכלל אלו שאין להם חלק לעולם הבא? מפני שפתו מצויה לעוברי דרכים.

דף קד עמוד א
* אלמלי הלווהו יהונתן לדוד שתי ככרות לחם - לא נהרגה נוב עיר הכהנים ולא נטרד דואג האדמי ולא נהרג שאול ושלשת בניו.
* הגמרא מבררת מדוע לא מנו במשנה את אחז אמון ויהויקים בין המלכים שאין להם חלק לעוה"ב (ולגבי יהויקים המסקנה שיש לו חלק לעוה"ב).
* בן צדיק יכול להציל את אביו הרשע, אבל אין אב צדיק יכול להציל את בנו הרשע.
* כל המזמן עובד כוכבים לתוך ביתו ומשמש עליו גורם גלות לבניו.
* מפני מה לקו ישראל באיכה? מפני שעברו על 36 כריתות שבתורה, ומפני מה לקו באל&qquot;ף בי"ת? מפני שעברו על התורה שניתנה באל"ף בי"ת.
* כל מקום שישראל הולכין נעשין שרים לאדוניהן.

דף קד עמוד ב
* הגמרא דורשת בעמוד זה (החל מסוף העמוד הקודם) פסוקים מספר איכה.
* במרגלים נאמר "ויבכו העם הלילה ההוא", ודורשת הגמרא: אותו הלילה ליל ט' באב היה אמר להן הקב"ה לישראל אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בכיה לדורות.
* כל המיצר לישראל נעשה ראש.
* כל המציק לישראל אינו עיף.
* בשביל מה הקדים פ"א לעי"ן (בסדר הפסוקים שבאיכה)? בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם.
* כל האוכל מלחמן של ישראל טועם טעם לחם, ושאינו אוכל מלחמן של ישראל אינו טועם טעם לחם.
* אנשי כנסת הגדולה הם אלו שמנו את המלכים וההדיוטות המוזכרים במשנה שאין להם חלק לעולם הבא.

דף קה עמוד א
* 3 אמוראים נחלקו מה היתה ה'תשובה ניצחת' (המוזכרת בפסוק בירמיהו) שהשיבה כנסת ישראל לנביא.
* רבי אליעזר ורבי יהושע נחלקו אם לשאר הגוים (חוץ מבלעם) יש חלק לעולם הבא (כדעת משנתנו) או גם לא.
* כוח החוצפה גדול ככוחה של מלכות ואינה חסרה אלא כתר.
* בלעם חיגר ברגלו אחת היה (ושמשון בשתי רגליו), סומא באחת מעיניו היה, קוסם באמתו היה.

דף קה עמוד ב
* נאמר על בלעם שהיה "יודע דעת עליון", והכוונה היא שהיה יודע לכוון אותה שעה שהקב"ה כועס בה.
* אמר להן הקב"ה לישראל: דעו נא כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי כל אותן הימים בימי בלעם הרשע, שאילמלא כעסתי כל אותן הימים לא נשתייר מישראל שריד ופליט.
* בשעה שהחמה זורחת והמלכים מניחין כתריהן על ראשיהן ומשתחוים לחמה מיד הקב"ה כועס.
* אהבה מבטלת שורה (=הנהגה) של גדולה (נלמד מאברהם), שנאה מבטלת שורה של גדולה (נלמד מבלעם).
* לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר 42 קרבנות שהקריב בלק זכה ויצאה ממנו רות.
* בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו.

דף קו עמוד א
* 3 היו באותה עצה (שגזר פרעה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו), אלו הן: בלעם איוב ויתרו, בלעם שיעץ - נהרג, איוב ששתק - נידון ביסורין, ויתרו שברח - זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית.
* "אוי מי יחיה משמו אל" - אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו.
* "וישב ישראל בשטים" - רבי אליעזר: שטים שמה, רבי יהושע: שנתעסקו בדברי שטות.
* "רפידים" - רבי אליעזר: רפידים שמה, רבי יהושע: שריפו עצמן מדברי תורה.
* כל מקום שנאמר בתורה "וישב" אינו אלא לשון צער.

דף קו עמוד ב
* לדעת רבי חנינא בלעם נהרג כשהיה בן 33 או בן 34.
* מר בריה דרבינא אמר לבנו שבכל אותם המנויים במשנה שאין להם חלק לעולם הבא שלא ירבה לדרוש בגנותם חוץ מבלעם הרשע.
* הגמרא מביאה מספר דרשות בנוגע לדואג האדומי.
* אין תורתו של דואג אלא משפה ולחוץ.
* "הקב"ה ליבא בעי" (רוצה את הלב של האדם ולא רק את לימוד התורה שלו).
* לא מת דואג עד ששכח תלמודו.
* כל שנותיו של דואג לא היו אלא 34, ושל אחיתופל אינן אלא 33.

דף קז עמוד א
* לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל.
* הגמרא במועד זה מביאה כמה דרשות בנוגע לחטא דוד ובת שבע.
* אבר קטן יש באדם משביעו רעב ומרעיבו שבע.
* ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית אלא שבאה אליו במכאוב / אלא שאכלה פגה.
* כל הנושא יפת תואר יש לו בן סורר ומורה.
* הבא על אשת רעהו - לא ינקה כל הנוגע בה.
* ששה חדשים נצטרע דוד ונסתלקה הימנו שכינה ופירשו ממנו סנהדרין.

דף קז עמוד ב
* "וילך אלישע דמשק" - הלך להחזיר את גחזי בתשובה ולא חזר (אלא אמר לו: כך מקובלני ממך החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, והגמרא מביאה 3 דעות מה היה חטאו).
* לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים.
* בדפוסי הגמרא שלפנינו צונזר קטע העוסק ביהושע בן פרחיה וישו.
* יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.
* עד אברהם לא היה זקנה, עד יעקב לא היו מחלות, עד אלישע לא היה חולה שנרפא ממחלתו.

דף קח עמוד א
* דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה.
* דור המבול לא נתגאו אלא בשביל גלגל העין שדומה למים, לפיכך דן אותן במים שדומה לגלגל העין.
* בא וראה כמה גדול כחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל.
* "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו" - רבי יוחנן: בדורותיו ולא בדורות אחרים, ריש לקיש: בדורותיו כ"ש בדורות אחרים.
* "מכל אשר בחרבה מתו" - ולא דגים שבים.

דף קח עמוד ב
* הגמרא ממשיכה בעמוד זה (בנוסף לעמוד הקודם) לדרוש דרשות על נח ודור המבול.
* דור המבול - ברותחין קלקלו (בעבירה), וברותחין נידונו.
* הספדן של צדיקים מעכבים את הפורענות לבא (ולכן המבול החל רק לאחר 7 ימי האבלות על מתושלח).
* שלשה שמשו בתיבה וכולם לקו: כלב ועורב וחם.
* דירתן של עופות טהורים עם הצדיקים.

דף קט עמוד א
* הגמרא מספרת על נחום איש גם זו שנשלח להביא דורון לקיסר, והחליפו לו במלון את הדורון בעפר, ונעשה נס שהעפר נהפך לחרבות וחיצים ובאמצעותם כבש הקיסר עיר שלא הצליח לכבוש עד כה.
* חטא דור הפלגה (שבגללו אין להם חלק לעולם הבא): נחלקו לג' כיתות, אחת אומרת נעלה ונשב שם, ואחת אומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים, ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה.
* מגדל בבל - שליש נשרף שליש נבלע שליש קיים.

דף קט עמוד ב
* החל מסוף העמוד הקודם ועד אמצע עמוד ב הגמרא מספרת על חטאי אנשים סדום (על החוקים המעוותים שהנהיגו בסדום).
* התנאים נחלקו אם לעדת קרח יש חלק לעולם הבא.
* הגמרא דורשת את כל חלקי הפסוק "ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי", ומבארת שלא מוזכר כאן הייחוס ליעקב, כי יעקב ביקש רחמים על עצמו שלא יוזכר בפרשת קרח.
* און בן פלת - אשתו הצילתו (הציעה לו בחכמתה לפרוש מעדת קרח).

דף קי עמוד א
* "חכמות נשים בנתה ביתה" - זו אשתו של און בן פלת, "ואולת בידה תהרסנה" - זו אשתו של קרח.
* "ויקם משה וילך אל דתן ואבירם" - אמר ריש לקיש: מכאן שאין מחזיקין במחלוקת (וכפי שאמר רב: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו, ורב אשי אמר שראוי ליצטרע).
* כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש.
* כל החולק על רבו כחולק על השכינה.
* כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם שכינה.
* כל המתרעם על רבו כאילו מתרעם על השכינה.
* כל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה.
* 3 מטמוניות הטמין יוסף במצרים: אחת נתגלתה לקרח, ואחת נתגלתה לאנטונינוס בן אסוירוס, ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבא.
* ישנה מחלוקת אם קורח היה מן השרופין ומן הבלועין או לא.

דף קי עמוד ב
* דור המדבר - התנאים (בברייתא) נחלקו אם יש להם חלק לעולם הבא.
* עשרת השבטים - התנאים (בברייתא) נחלקו אם יש להם חלק לעולם הבא ובאלו תנאים.
* בניהם של הרשעים שמתו כשהם קטנים - נחלקו התנאים אם באים הם לעולם הבא (ובניהם של רשעים עובדי כוכבים לדעת כולם לא באים לעולם הבא).
* נחלקו הדעות מאימתי קטן בא לעולם הבא: משעה שנולד / משעה שסיפר / משעה שנזרע / משעה שנימול / משעה שיאמר אמן.

דף קיא עמוד א
* אמן = אל מלך נאמן (בנוטריקון, שמאמין עליו את הקב"ה).
* הגמרא מביאה 3 מקרים בהם רבי יוחנן דחה את פירוש ריש לקיש לפסוקים ואמר לו שלא נוח לו לקב"ה שכך תפרש את הפסוקים.
* לא תמצא תורה במי שמחיה עצמו עליה (שמעדן את גופו בשעה שהוא לומד תורה).
* הקב"ה אמר למשה: "כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא הרהרו על מדותי ולא אמרו לי מה שמך... ואתה אמרת לי מה שמך בתחלה ועכשיו אתה אומר לי והצל לא הצלת את עמך", ולכן העניש אותו שלא יראה במלחמת שלשים ואחד מלכים.

דף קיא עמוד ב
* עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, ובתנאי שאינו מתגאה.
* המשנה מפרטת את דיני עיר הנדחת (שאין להם חלק לעולם הבא), ומסיימת את המסכת במילים "כל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם אבדו רשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם".
* רבי יוחנן וריש לקיש נחלקו האם כשחלקו ישראל את הארץ היו רשאין ליתן ולחלוק עיר אחת ל-2 שבטים.

דף קיב עמוד א
* אין עיר נעשית לעיר הנדחת עד שיודח רובה - ונחלקו האמוראים (3 דעות) מה עושים עם הראשונים שדנים אותם עוד קודם שידוע שרוב העיר הודחו.
* אדם נחשב לאחד מבני העיר לאחר שנמצא בעיר 12 חודש, ונחשב לאחד מיושבי העיר לאחר שנמצא בעיר 30 יום.
* מפני מה אמרה תורה נכסי צדיקים שבעיר הנדחת יאבדו? מי גרם להם שידורו בתוכה ממונם, לפיכך ממונם אבד.
* נכסי רשעים הקרובין לעיר הנדחת, שיכולים לקבצם לתוך העיר באותו יום עצמו שכונסין שלל העיר לרחוב לשורפן, הן אבודים עמה.
* התנאים נחלקו לגבי עיר שאין לה רחוב אם נעשית עיר הנדחת (ועושים לה רחוב) או לא.

דף קיב עמוד ב
* הסיבה לכך שקדשי מזבח שהיו בעיר הנדחת ימותו ולא ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה (כמובא בברייתא) - רבי יוחנן: זבח רשעים תועבה, ריש לקיש: מדובר בברייתא בקדשים קלים ובשיטת רבי יוסי הגלילי שסובר שהם ממון בעלים.
* תרומה הנמצאת בעיר הנדחת - אם היא בידי כהן: תירקב, אם היא בידי ישראל: תנתן לכהן שבעיר אחרת.
* עשרה דברים נאמרו בירושלים, וזו אחת מהן: אינה נעשית עיר הנדחת.

דף קיג עמוד א
* ר"א חולק על משנתנו וסובר שכל עיר שיש בה אפי' מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת.
* לדעת רבי אבין בשם רבי אילעא: כל מקום שאתה מוצא כלל בעשה ופרט בלא תעשה אין דנין אותו בכלל ופרט.
* היו בעיר הנדחת אילנות תלושין - אסורין, מחוברין - מותרין.
* אסור לבנות את העיר יריחו גם אם יקרא לה בשם אחר, וכן אסור לבנות עיר אחרת שנקראת בשם יריחו.
* 3 מפתחות לא נמסרו לשליח: של חיה ושל גשמים ושל תחיית המתים.

דף קיג עמוד ב
* רשע בא לעולם - חרון בא לעולם, רשע אבד מן העולם - טובה באה לעולם, צדיק נפטר מן העולם - רעה באה לעולם, צדיק בא לעולם - טובה באה לעולם.

הדרך עלך מסכת סנהדרין