דף ט עמוד א
* אין מחשבין בצדקה עם גבאי צדקה (לשאול היכן נתנו את המעות שגבו), ולא בהקדש עם הגזברין.
* הגמרא מביאה ברייתא כדעת רב יהודה הסובר שעני המבקש צדקה עבור לבוש בודקים אחריו אם הוא רמאי, אך אם מבקש צדקה עבור אוכל אין בודקים אחריו (ורב הונא סובר הפוך).
* שקולה צדקה כנגד כל המצות.
* גדול המעשה יותר מן העושה.
* בזמן שבהמ"ק קיים אדם שוקל שקלו ומתכפר לו עכשיו שאין בהמ"ק קיים אם עושין צדקה מוטב ואם לאו באין עובדי כוכבים ונוטלין בזרוע.

דף ט עמוד ב
* צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול.
* גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו.
* כל דיין שנוטל שוחד מביא חמה עזה לעולם.
* כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות.
* לדעת רבי יצחק כל הרודף אחר צדקה הקדוש ברוך הוא ממציא לו מעות ועושה בהן צדקה.
* לדעת רב נחמן בר יצחק כל הרודף אחר צדקה הקב"ה ממציא לו בני אדם המהוגנים לעשות להן צדקה כדי לקבל עליהם שכרו.
* לדעת רבי יהושע בן לוי כל הרגיל לעשות צדקה זוכה שיהיו לו בנים בעלי חכמה בעלי עושר בעלי אגדה.

דף י עמוד א
* כשם שמזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה, כך חסרונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה, זכה - "הלא פרוס לרעב לחמך", לא זכה - "ועניים מרודים תביא בית".
* כל המעלים עיניו מן הצדקה - כאילו עובד עבודת כוכבים.
* כל צדקה וחסד שישראל עושין בעולם הזה - שלום גדול ופרקליטין גדולין בין ישראל לאביהן שבשמים.
* גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה.
* אדם נותן פרוטה לעני - זוכה ומקבל פני שכינה, שנאמר "אני בצדק אחזה פניך".
* רבי אלעזר נתן פרוטה לעני ואח"כ התפלל, ואמר שכך למד מהפסוק: "אני בצדק - אחזה פניך".

דף י עמוד ב
* מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים? ר"א אומר: יפזר מעותיו לעניים, ר' יהושע אומר: ישמח אשתו לדבר מצוה.
* לא יתן אדם פרוטה לארנקי של צדקה אלא א"כ ממונה עליה כר' חנניא בן תרדיון.
* אשרי מי שבא לכאן (לעולם הבא) ותלמודו בידו.
* הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן.
* האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיו בני ובשביל שאזכה לעולם הבא - הרי זה צדיק גמור.
* כל המתיהר נופל בגיהנם.
* כל צדקה וחסד שעכו"ם עושין חטא הוא להם (והתנאים הביאו 4 נימוקים לכך).
* לדעת רבן יוחנן בן זכאי: כשם שהחטאת מכפרת על ישראל, כך צדקה מכפרת על אומות העולם.

דף יא עמוד א
* כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא.
* מונבז המלך בזבז לצדקה את אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת, והסביר שלצדקה יש מעלה גדולה מאוד לעומת ממון שאדם צובר לעצמו.
* נחלקו הדעות מתי אדם נחשב כאנשי העיר וחייב להשתתף עמם בהוצאות העיר: אם קנה קרקע או אם קנה קרקע הראויה לדירה או אם קנה דירה.
* חצר שותפים שבאו לחלקה ביניהם: לדעת רב הונא מתחלקת לפי פתחיה, ולדעת רב חסדא (וברייתא כמותו) נותנים 4 אמות לכל פתח ופתח והשאר חולקים בשוה.

דף יא עמוד ב
* הטעם שאמרו חכמים לכך שבחצר שותפים שבאו לחלקה ביניהם כל פתח נוטל 4 אמות בחצר הוא כדי שיוכל לפרוק שם משאותיו (כי אינו יכול לפרקם בתוך הבית), ולכן:
(1) מי שהיה לו לפני פתח ביתו אכסדרה (רחבה מקורה ללא מחיצות) - אינו נוטל 4 אמות בחצר לפני האכסדרה.
(2) אם היה לו בית הפתוח לחצר, שרק חצי מהבית עם תקרה - אינו נוטל 4 אמות בחצר כשאר בתים.
* חיל המלך שמוטל על בני העיר לפרנסם ולתת להם מקום ללון - חובה זו מוטלת על כל אדם מבני העיר (וזה לא מחושב לפי הבתים).

דף יב עמוד א
* מצר (=רצועת קרקע) שהחזיקו בו רבים לעבור דרכו - אסור לקלקלו ולסתמו, ולכן מבואות המפולשות לעיר אחרת ובקשו בני העיר (שהמבואות פתוחים אליה) לסותמם - בני אותה העיר האחרת מעכבים עליהם.
* מיום שחרב בית המקדש, אע"פ שניטלה נבואה מן הנביאים, מן החכמים לא ניטלה.
* חכם עדיף מנביא.

דף יב עמוד ב
* מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות.
* כל המריעין לו (כל מי שעושים לו רעה) - לא במהרה מטיבין לו, וכל המטיבין לו - לא במהרה מריעין לו.
* הבת של רב חסדא התחתנה עם רמי בר חמא ואח"כ עם רבא.
* קודם שיאכל אדם וישתה - יש לו שתי לבבות (=אין לבו מיושב), לאחר שאוכל ושותה - אין לו אלא לב אחד.
* הרגיל ביין אפי' לבו אטום - יין מפקחו.
* הבכור (וכן היבם) מקבל את החלק הנוסף בירושת אביו בסמיכות לחלק הרגיל שיורש כמו אחיו.

דף יג עמוד א
* במקרה בו אחד משני שותפים רוצה לחלוק רכוש משותף שאין בו כדי חלוקה לשניהם - נחלקו האמוראים אם יכול לומר לחבירו "גוד או אגוד" (=משוך או אמשוך, היינו: קנה אתה את חלקי בשותפות או אני את חלקך) או לא.
* הגמרא מקשה על רב יהודה (הסובר שאומרים "גוד או אגוד") מ-2 משניות, ומתרצת.

דף יג עמוד ב
* הגמרא מוכיחה מברייתא כדעת רב יהודה, ואח"כ מתרצת שזו מחלוקת תנאים, אך דוחה תירוץ זה.
* אמימר פסק הלכה כרב יהודה.
* לדעת רבי מאיר מותר לאדם להדביק תורה נביאים וכתובים בכרך אחד, ולדעת רבי יהודה אי אפשר אלא תורה לבד ונביאים לבד וכתובים לבד, ולדעת חכמים כל ספר וספר של נביאים ושל כתובים צריך להיות בנפרד.
* בין חומש לחומש של תורה יש להניח 4 שורות ריקות, בין נביא לנביא יש להניח 4 (יש גורסים: 3) שורות ריקות, ובתרי עשר יש להניח 3 שורות ריקות בין כל ספר לספר.

דף יד עמוד א
* כל הספרים נגללים מתחלתן לסופן, וספר תורה נגלל לאמצעיתו, ועושה לו עמוד אילך ואילך.
* אין עושים ספר תורה לא ארכו יותר על הקיפו ולא הקיפו יותר על ארכו, אך רב הונא כתב 70 ספרי תורה ולא הצליח לעשות כך.
* רבי מאיר ורבי יהודה נחלקו לגבי מידות הארון (בטפחים) שעשה משה, ומה היה מונח בו.
* המידות של לוחות הברית: ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה.

דף יד עמוד ב
* לדעת כולם לוחות ושברי לוחות מונחים בארון, וכן השם וכל כינויו מונחין בארון.
* "... על הלחת הראשנים אשר שברת" - אמר לו הקב"ה למשה יישר כחך ששברת.
* סדרן של נביאים: יהושע ושופטים שמואל ומלכים ירמיה ויחזקאל ישעיה ושנים עשר.
* סידרן של כתובים: רות וספר תהלים ואיוב ומשלי קהלת שיר השירים וקינות דניאל ומגילת אסתר עזרא ודברי הימים.
* בהמשך הברייתא (שהביאה את סדר הנ"ך, שלעיל) מבואר מי כתב את הספרים השונים שבתנ"ך.

דף טו עמוד א
* נחלקו התנאים אם 8 פסוקים אחרונים שבתורה יהושע כתב או משה כתב (בדמע).
* יהושע כתב את ספר יהושע עד הפסוק "וימת יהושע בן נון עבד ה'", ומשם כתב אלעזר עד הפסוק "ואלעזר בן אהרן מת", ומשם כתב פנחס.
* שמואל כתב את ספר שמואל עד הפסוק "ושמואל מת", ומשם כתב גד החוזה ונתן הנביא.
* נחלקו הדעות מתי חי איוב: בימי משה / בימי מרגלים / לא היה ולא נברא אלא משל היה / מעולי גולה היה ובית מדרשו בטבריא היה.

דף טו עמוד ב
* דעות נוספות מתי חי איוב: בימי שפוט השופטים / בימי אחשורוש / בימי מלכות שבא / בימי כשדים / בימי יעקב היה ודינה בת יעקב נשא.
* בקש משה שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים ונתן לו.
* דורו של איוב שטוף בזמה היה.
* "ויהי בימי שפוט השופטים" (רות א/א) - דור ששופט את שופטיו.
* גדול הנאמר באיוב ("איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע") יותר ממה שנאמר באברהם ("כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה").

דף טז עמוד א
* רוב הדף עוסק במעשה איוב.
* שטן (שקטרג על איוב) ופנינה (אשתו של אלקנה שהכעיסה את חנה צרתה) - לשם שמים נתכוונו.
* האמוראים והתנאים נחלקו אם איוב חשב בלבו מחשבות כפירה (לאחר הייסורים שבאו עליו) או לא.
* ברא הקדוש ברוך הוא יצר הרע ברא לו תורה תבלין (כך השיבו חבריו של איוב לאיוב).

דף טז עמוד ב
* אין אדם נתפס בשעת צערו (כך לימד אליהוא בן ברכאל זכות על איוב).
* הבריות אומרות: או חברים כחברי איוב או מיתה (שאם אין לאדם אוהבים, נוח לו שימות).
* "ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה ובנות יולדו להם" - רבי יוחנן אמר: רביה באה לעולם, ריש לקיש אמר: מריבה באה לעולם.
* אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אלא אשרי למי שבניו זכרים אוי לו למי שבניו נקבות.
* "וה' ברך את אברהם בכל" - 7 דעות מובאות בגמרא לבאר מה היא ברכה זו.
* רבי יוחנן מפרט 5 עבירות שעבר עשו ביום שמת בו אברהם.

דף יז עמוד א
* שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא: אברהם יצחק ויעקב.
* שלשה לא שלט בהן יצר הרע: אברהם יצחק ויעקב (ויש אומרים אף דוד).
* ששה לא שלט בהן מלאך המות: אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים.
* שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה: אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים ובנימין בן יעקב (ויש אומרים אף דוד).
* ארבעה מתו בעטיו של נחש: בנימין בן יעקב ועמרם אבי משה וישי אבי דוד וכלאב בן דוד.
* פרק שני (המתחיל בעמוד זה) עוסק באדם העושה מעשה בתוך רשותו ועל ידי כך ניזוק שכינו או שאר בני העיר.

דף יז עמוד ב
* האומר לחבירו "בור וכותליה אני מוכר לך" - צריך שיהא הכותל שלשה טפחים.
* אביי ורבא נחלקו אם רשאי אדם לחפור בור בסמוך לגבול שבין השדה שלו לשדה חבירו, ונחלקו הלישנות בגמרא אם מחלוקת זו היא בשדה שאינה עשויה לחפור בה בורות או בשדה העשויה לחפור בה בורות.

דף יח עמוד א
* הגמרא מקשה בעמוד זה 8 קושיות על שיטת רבא (הסובר שאדם לא רשאי לחפור בור בסמוך לגבול שבין השדה שלו לשדה חבירו), ומתרצת.
* לדעת רבא, עולה מהמשניות השונות שהדברים הבאים קשים לכותל: גפת, זבל, מלח, סיד, סלעים, רטיבות, הרעדת הקרקע הנעשית ע"י ריחים, הבל וחום התנור, שורשי האילן עד 25 אמה.

דף יח עמוד ב
* הסוגיה בעמוד זה מכונה "סוגיית חרדל" והאריכו בה המפרשים.
* לדעת חכמים על המזיק להרחיק את עצמו (אף אם מתחילה עשה כדין), ולדעת רבי יוסי (למסקנה) על הניזק להרחיק את עצמו.

דף יט עמוד א
* הרישא של המשנה עוסקת בהרחקת היזק של רטיבות (והגמרא מסתפקת האם מספיק הרחקה 3 טפחים או לסוד בסיד או שצריך את שניהם), והסיפא של המשנה עוסקת בהרחקת היזק של חום (ומספיק הרחקה 3 טפחים או לסוד בסיד).
* 3 תירוצים מובאים בגמרא לבאר מדוע במשנה שלנו העוסקת בדיני הרחקת נזיקין מוזכר סלעים אך לא מוזכר חול, ואילו במשנה העוסקת בדיני הטמנה מוזכר חול אך לא מוזכר סלעים.

דף יט עמוד ב
* לדעת רבה בר בר חנה מותר לאדם להשתין מים בצד כותלו של חבירו (משום שאין הוא מזיקו בכך), אך הגמרא דוחה את דבריו.
* לדעת שמואל אם אדם הניח דבר שעתידים ליטלו (כגון: עוגה דקה ורכה, או עבה) בחלון שיש בו רוחב טפח על מנת לסתום חלק מן החלון ולמעטו משיעור טפח - אין זה מועיל למנוע את מעבר הטומאה.

דף כ עמוד א
* הגמרא ממשיכה לאורך כל העמוד להקשות על דברי שמואל מהעמוד הקודם (שאמר שאם אדם הניח דבר שעתידים ליטלו בחלון שיש בו רוחב טפח על מנת לסתום חלק מן החלון ולמעטו משיעור טפח - אין זה מועיל למנוע את מעבר הטומאה).
* תינוק שנולד בחודש השמיני להריון הרי הוא נחשב כמוקצה ואסור לטלטלו בשבת.

דף כ עמוד ב
* לדעת רב בכל דבר ניתן לעשות מחיצה (לחצוץ בפני הטומאה או לגבי הלכות שבת) חוץ ממלח ורבב, ושמואל סובר שניתן אף במלח, ובגמרא מבואר שהם לא חולקים אלא דיברו בסוגי מלח שונים.
* המשנה והגמרא עוסקים בדיני הרחקת נזיקין שיש לאדם להרחיק בתוך ביתו כדי שלא יזיק את שכניו.
* המשנה הבאה מבארת אלו דברים אדם רשאי לעשות בביתו ואין דיירי החצר רשאים לעכב עליו, ובאלו דברים כן רשאים לעכב עליו.