דף נו עמוד א
* לדעת רבי אסי בר חנינא: חצב מפסיק בנכסי הגר לעשותם כ-2 שדות, ואם החזיק בשדה אחת לא קנה את השניה.
* יהושע תיחם לישראל את הארץ (בין נחלת שבט אחד לשני) באמצעות חצב (שאינו יונק לא מכאן ולא מכאן).
* יהושע מנה בספרו רק עיירות העומדות על הגבולין (כדי להראות את התחומין).

דף נו עמוד ב
* המשנה שלנו סוברת, שעדותן של 3 כתות עדים, שכל אחת מעידה רק על שנת חזקה אחת, מצטרפות לחזקה, ושלא כדעת רבי עקיבא.
* 2 עדים שהעידו על חזקת 3 שנים, אלא שעד אחד מעיד שאכל המחזיק חיטים והעד השני מעיד שאכל שעורין - הרי זו חזקה, כי אנשים לא יודעים להבחין היטב בין חיטים לשעורים.

דף נז עמוד א
* המשנה (וכך גם המשניות הבאות) עוסקות ב"חזקת תשמישים" (אדם המשתמש בנכסי חבירו, ושתק חבירו ולא מיחה בו, יש לו חזקה בתשמיש זה).
* הגמרא מתקשה מדוע ברישא של המשנה נאמר שמי שהיה מעמיד בהמה בחצר אין זו חזקה אך אם עשה מחיצה זו כן חזקה, ומביאה (בעמוד זה ובעמוד הבא) פירושים שונים של אמוראים לישוב הקושיה.

דף נז עמוד ב
* בכל התשמישים הקבועים בחצר, השותפים יכולים לעכב זה על זה, חוץ מן הכביסה (שיכול כל שותף לכבס בחצר גם אם חבירו מתנגד), כיון שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על הכביסה בנהר.
* הפסוק משבח את מי שמוכרח לעבור דרך הנהר ובכל זאת מטה את עיניו לצד שאין בו נשים שמכבסות.
* רבי בנאה מבאר כיצד חלוק טלית ושולחן של תלמיד חכם צריך להיראות.

דף נח עמוד א
* רבי בנאה היה אדם גדול וחשוב ולפיכך ניתן לו רשות ליכנס בקברי צדיקים, והגמרא מספרת שהוא בא למערה של אברהם אבינו ושל אדם הראשון כדי לציין את מקום הקבר.
* הכל בפני שרה כקוף בפני אדם, שרה בפני חוה כקוף בפני אדם, חוה בפני אדם כקוף בפני אדם, אדם בפני שכינה כקוף בפני אדם.
* יופיו של רב כהנא מעין יופיו של רב, יופיו של רב מעין יופיו של רבי אבהו, יופיו של ר' אבהו מעין יופיו של יעקב אבינו, יופיו של יעקב אבינו מעין יופיו של אדם הראשון.
* הגמרא מביאה עוד סיפורים בהם היה מעורב רבי בנאה.

דף נח עמוד ב
* במקום שאין יין מצויים תחלואים, ומבקשים סממנים לרפואה.
* בגמרא מובאים 3 פירושים של אמוראים לביאור דברי המשנה "המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה".

דף נט עמוד א
* צינור המקלח מים מהגג לחצר חברו, ובא בעל הגג לסותמו - נחלקו האמוראים אם רשאי בעל החצר למנוע מבעל הגג שלא יסתום מרזבו.
* חלון צורי (חלון גדול וקבוע) שבנה אותו למעלה מ-4 אמות מקרקע הבית ופתחו לחצר חבירו - נחלקו האמוראים אם בעל החצר יכול למחות בבעל החלון שלא יפתח את חלונו לעבר חצרו.
* חלון, אפילו קטן, שעשוי להכניס אור לבית אפל - יש לו חזקה, אם לא מיחה בו בעל החצר.

דף נט עמוד ב
* זיז פחות מטפח שיוצא מתוך הכותל שלו לתוך חצר חבירו - בעל הגג (בעל הזיז) לא יכול למחות בבעל החצר מלהשתמש בזיז, ונחלקו האמוראים אם בעל החצר יכול למחות בבעל הגג מלהשתמש בזיז.
* אסור לאדם לפתוח חלונות לחצר חבירו, ואף לא לחצר השותפים שהוא עצמו שותף בה - משום היזק ראייה שנגרם בעקבות כך.
* לפי הרשב"ם: נחלקו התנאים אם חזקת נזקין היא לאלתר או רק אחר 3 שנים.

דף ס עמוד א
* אם היה לאדם חלון פתוח לחצר במשך 3 שנים ובא שותפו בחצר וסתם את חלונו ע"י שבנה קיר ממול החלון - אם שתק ולא מיחה, לאלתר הוי חזקה לזה שבנה את הכותל (כי משמע שמודה שהחזיק שלא כדין).
* המקור לכך שאסור לאדם לפתוח פתח כנגד פתח חבירו הוא מבלעם שראה שאין פתחי אהלי ישראל מכוונין זה לזה ("וירא את ישראל שכן לשבטיו") ופתח ואמר שראויין בני ישראל שתשרה שכינה עליהם ("מה טבו אהליך יעקב").
* אסור להוציא קורות קטנות וגדולות מביתו לרשות הרבים, מחשש שיכשלו בהם בני רשות הרבים, אך למבוי מותר להוציא כי בני המבוי מוחלים לו על כך.

דף ס עמוד ב
* קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים.
* להתאבל על חורבן בית המקדש יותר מידי - אי אפשר, שאין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה.
* כך אמרו חכמים: סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו (זכר לחורבן) אמה על אמה כנגד הפתח.
* כל המתאבל על ירושלים - זוכה ורואה בשמחתה.

דף סא עמוד א
* פרק רביעי המתחיל בדף זה עוסק בדיני מכירת סוגי מקרקעין שונים.
* המוכר לחבירו בית סתם (בלי לפרט אלו חלקים מן הבית נכללים במכירה) - לא מכר לו את היציע שסמוך לבית, אא"כ שטח היציע פחות מ-4 אמות על 4 אמות.

דף סא עמוד ב
* לדעת רב נחמן: המוכר בית לחבירו, ואותו בית מצוי בבירה גדולה, ויש מיעוט אנשים שקוראים לבירה "בית" - אע"פ שציין המוכר ללוקח בשטר המכירה את בתי השכנים הגרים מסביב הבירה כגבולות המכר והבירה מצויה בגבולות אלו, אין הבירה בכלל המכירה.
* רב נחמן אמר את אותו דין גם בנוגע למוכר לחבירו שדה בבקעה גדולה, והגמרא מבארת מדוע היה צריך לומר את 2 הדינים הללו ולא הסתפק באחד מהם.
* הגמרא מבארת איזה נכסים כלולים בכלל המכר בלשונות שונים שאמר המוכר.

דף סב עמוד א
* הגמרא דנה (במקרים שונים) מה נכלל במכירת שדה שציין המוכר מיצרים שאינם מכוונים באורכם זה כנגד זה.
* כשציין המוכר של השדה מצד אחד גבול ארוך ומהצד שכנגדו גבול קצר - רב סבר בתחילה שלא קנה מן השדה אלא רק כנגד הגבול הקצר, אך רב כהנא ורב אסי הקשו עליו מדוע לא יקנה את כל השטח שניתן לתחום בין 2 הגבולות הללו.

דף סב עמוד ב
* מוכר שדה שציין בשטר רק 3 ממיצריה - לדעת רב קנה את כל השדה חוץ מהתלם של המצר הרביעי, לדעת שמואל קנה אפילו את התלם של המצר הרביעי, ולדעת רב אסי לא קנה מן השדה אלא תלם אחד בלבד על פני כולה סמוך ל-3 המיצרים שציין.
* לדעת רבה: מכר אחד מהשותפים את חלקו בשדה לאחד מן השוק וכתב לו בשטר "מחצית שיש לי בשדה זו מכור לך" קנה הלוקח חציה של השדה, אבל אם כתב לו "מחצית בשדה שיש לי מכור לך" לא קנה הלוקח אלא רבע מהשדה כולה.

דף סג עמוד א
* אמר "יחלוק פלוני בנכסי" - נוטל פלוני חצי מהכנסים.
* אמר "תנו חלק לפלוני בנכסי" - נוטל פלוני רבע מהנכסים ומעט יותר.
* בן לוי שמכר שדה לישראל ואמר לו "על מנת שמעשר ראשון שלי" - מעשר ראשון שלו (למרות שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם - מפרשים את כוונתו ששייר לעצמו חלק בקרקע כשיעור המעשר).

דף סג עמוד ב
* לדעת רב דימי מנהרדעא: מי שמוכר בית לחבירו וברצונו למכור לו גם את הבור - על אף שכתב לו "עומקו וגובהו של הבית מכור לך", צריך להוסיף ולכתוב לו "קנה לך מתחתית תהום הארץ ועד לגובה הרקיע".
* הגמרא מביאה 2 ראיות (ממשניות) לדעת רב דימי, ודוחה אותן.

דף סד עמוד א
* רבינא מנסה להוכיח שמדברי רב פפא משמע שלא כדעת רב דימי, ודוחה הגמרא את דבריו.
* במשנה מובא שהמוכר את הבית לא מכר לא את הבור ולא את הדות, ובגמרא מבואר ההבדל בין בור ודות ("אחד הבור ואחד הדות בקרקע, אלא שהבור בחפירה והדות בבנין").

דף סד עמוד ב
* לדעת רבי עקיבא "מוכר - בעין יפה מוכר", ולדעת חכמים "מוכר - בעין רעה מוכר".
* הגמרא מנסה לברר את המקור לשיטת רבי עקיבא וחכמים הנ"ל, ורק הנסיון הרביעי להוכחה לא נדחה.

דף סה עמוד א
* רב ושמואל נחלקו האם הלכה כחכמים (מוכר - בעין רעה מוכר) או כרבי עקיבא (מוכר - בעין יפה מוכר).
* 2 בתים המצויים זה לפנים מזה, ומכר את החיצון לאחד, ונתן את הפנימי במתנה לשני - רשאי הפנימי לעבור דרך החיצון (אך במקרה שמכר את 2 הבתים ל-2 אנשים או נתן במתנה ל-2 אנשים או נתן את החיצוני במתנה ומכר את הפנימי - לא רשאי הפנימי לעבור דרך החיצון).

דף סה עמוד ב
* המשנה שלנו, הסוברת שמכתשת המיטלטלת אינה כלולה במכירת בית, איננה כדעת רבי מאיר.
* בברייתא מובא ש"צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה, קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה", והגמרא קובעת שברייתא זו, הסוברת שחיבור הצינור לקרקע אינו מחשיבו כקרקע ומבטל ממנו שם כלי, היא לא כדעת רבי אליעזר ולא כדעת חכמים.

דף סו עמוד א
* הגמרא ממשיכה להביא כמה מקומות שנחלקו בהם רבי אליעזר וחכמים, ומבררת אם אכן מהם מוכח שרבי אליעזר וחכמים אינם סוברים כתוספתא שבעמוד הקודם הסוברת שחיבור הצינור לקרקע אינו מחשיבו כקרקע ומבטל ממנו שם כלי.
* מקוה שכולו שאוב - לדעת רשב"ם פסול מהתורה, ולדעת ר"י פסול רק מדרבנן.

דף סו עמוד ב
* אוכל הבא במים מוכשר לקבל טומאה אם תחילת ירידת המים היתה לרצון אע"פ שבשעה שירדו על האוכל עצמו לא היה רצון, ובתנאי שירדו המים לצורך אכילת דבר התלוש.
* מי גשמים שבשעת ירידתם חשב עליהם להדיח בהם את האיצטרובלין ואח"כ נפלו על זרעים ללא רצון הבעלים - לדעת חכמים יש ספק אם הזרעים הוכשרו לקבל טומאה (הספק הוא אם האיצטרובלין נחשב מחובר לקרקע או לא).

דף סז עמוד א
* המוכר את החצר - במשנה מובא שלדעת חכמים נכללים במכירה זו גם הבתים והבורות שבחצר, אך רבי אליעזר חולק, ובגמרא מובאות 2 לישנות שנחלקו האם מחלוקת זו היא כאשר אמר שמוכר "דרתא" או כאשר אמר שמוכר "חצר".
* מכר ללוקח חולסית ומצולה ועשה מעשה קנין רק באחד מהם - מובאות בגמרא 2 לישנות שנחלקו האם רבא סובר שמעשה קנין באחד מהם מועיל לקנות גם את השני עמו.

דף סז עמוד ב
* המשנה הראשונה בעמוד מבארת מה כלול במכירת בית הבד כאשר המוכר לא פירט אלו דברים כולל עמה במכירתה, ובגמרא מובאת ברייתא שמוסיפה דברים שלא נזכרו במשנה.
* המשנה השניה בעמוד מבארת מה כלול במכירת בית המרחץ כאשר המוכר לא פירט אלו דברים כולל עמו במכירתו, ובגמרא מובאת ברייתא שמוסיפה דברים שלא נזכרו במשנה.