סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 
מספר צפיות: 6
דף קמה עמוד א
* הגמרא דוחה את האפשרות לטעון שטענת "תנו לי בעלי ואשמח עמו" (שבאמירה זו היא רוצה לפטור עצמה מלהשיב את מעות הקידושין כשמת בעלה) שנויה במחלוקת תנאים.
* הגמרא מביאה שנחלקו התנאים אם "קידושין לטיבועין ניתנו" (אם אדם שנותן מעות קידושין לארוסתו, אם נותנם על מנת שלא לקבלם בחזרה אף אם תמות ולא יזכה לשאת אותה).

דף קמה עמוד ב
* הסוגיה מביאה דינים רבים העוסקים בדיני השושבינות.
* כולם צריכים לבעל החטים, כי אין אדם יכול לחיות בלא החטה, וכך גם כולם צריכים את זה שלמד גמרא.
* לדעת רב: "כל ימי עני רעים" - זה בעל תלמוד, "וטוב לב משתה תמיד" - זה בעל משנה, ולדעת רבא: הפוך.
מספר צפיות: 9
דף קמו עמוד א
* שינוי וסת (המשנה את דרכו ומנהגו באכילה) - תחילת חולי מעיים (ולכן ימי עני רעים גם בשבתות וימים טובים).
* הסוגיה עוסקת ב"סבלונות" (המתנות ששולח הארוס לארוסתו לאחר הקידושין) במקרה שלבסוף לא נישאו, ודנה האם ומתי צריכה הארוסה להחזיר לארוס את ה"סבלונות".
* סבלונות העשוין ליבלות - אין נגבין (הארוסה לא צריכה להחזיר אותן אם לא נישאו לבסוף), ושאין עשוין ליבלות - נגבין.

דף קמו עמוד ב
* במשנה מבואר ששכיב מרע שהקנה את כל נכסיו לאחרים, אומדים את דעתו, שעל דעת כן נתן, שאם ימות תתקיים המתנה ואם יעמוד מחוליו תחזור אליו ואע"פ שלא התנה כך במפורש.
* משנתנו שסוברת שהולכים אחר אומדן הדעת - לדעת רב נחמן זו שיטת רבי שמעון בן מנסיא, ולדעת רב ששת זו דעת רבי שמעון שזורי.
מספר צפיות: 6
דף קמז עמוד א
* מובאות 4 דעות של אמוראים למקור לכך שמתנת שכיב מרע היא מן התורה.
* שלשה דברים צוה אחיתופל את בניו: אל תהיו במחלוקת, ואל תמרדו במלכות בית דוד, ואם מזג האויר ביום טוב של עצרת ברור (/בלול) - זריעת החיטים תצליח באותה השנה.
* אבא שאול אומר: יום טוב של עצרת ברור (=לא מעונן) - סימן יפה לכל השנה כולה.
* רב זביד אמר שאם היום הראשון של ראש השנה חם אז כל השנה תהיה חמה, ואם קר אז כל השנה תהיה קרה.

דף קמז עמוד ב
* לדעת רב נחמן: מתנת שכיב מרע היא מדרבנן, ותיקנו זאת שמא תטרף דעתו עליו (מתוך צער שהוא יודע שלא יקיימו בניו צוואתו).
* לדעת רב נחמן: במקום שלא מועיל קנין בבריא, הרי שלא מועילה אמירה בשכיב מרע לקנות (ולכן אם אמר שכיב מרע "ידור פלוני בבית זה" "יאכל פלוני פירות דקל זה" - לא אמר כלום).
מספר צפיות: 7
דף קמח עמוד א
* שכיב מרע שאמר "תנו הלואתי (ממון שחייב לי פלוני במלוה על פה) לפלוני (לפלוני אחר)" - יתקיימו דבריו.
* לדעת רב: האומר לחברו "מנה לי בידך תנהו לפלוני", אם אמר זאת כשעמדו שלשתן יחדיו - קנה.
* לדעת רב נחמן: אם אמר לחבירו שמקנה לו את הדקל חוץ מפירותיו - הדין הוא ששייר לעצמו את מקום צמיחת הפירות דהיינו את ענפי האילן (לפי גרסת רשב"ם ע"פ הב"ח).

דף קמח עמוד ב
* לדעת רב נחמן: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ועמד - חוששים שמא יש לו נכסים במדינה אחרת, ואז זו "מתנת שכיב מרע במקצת" שאם עמד אינו חוזר (אא"כ הדגיש שנותן את כל נכסיו, או שמוחזק לנו שאין לו נכסים במדינה אחרת).
* הגמרא מכריעה ששכיב מרע שנתן את כל נכסיו לאחד, ואח"כ חזר בו במקצת הנכסים ונתן אותם לאחר - נחשב הדבר שגילה בדעתו שרצונו לחזור בו מכל המתנה שנתן לראשון, ולכן למעשה זו "מתנת שכיב מרע במקצת" שדינה כמתנת בריא.
* הגמרא נשארת בספק מה יהיה הדין כאשר השכיב מרע הקדיש / הפקיר / חילק לעניים את כל נכסיו ואח"כ עמד מחוליו, אם הדין כמתנת שכיב מרע שעמד מחוליו שיכול לחזור בו או לא.
מספר צפיות: 6
דף קמט עמוד א
* שכיב מרע שאמר "נכסי לפלוני" והוסיף ואמר "יהנה/יראה/יעמוד/ישען בהן" - הגמרא מסתפקת האם כוונתו היתה להקנות לו את הנכסים או לא.
* שכיב מרע שמכר את כל נכסיו - אם הניח את מעות המכר כפי שהם ולא השתמש בהם, ועמד מחוליו, יכול לחזור בו.
* שכיב מרע שהודה שנכסיו שייכים לפלוני - הדין הוא שהנכסים אכן של פלוני (ואין לומר שהודה בכך רק כדי שלא יחשבו בני אדם שבניו עשירים ואין הנכסים באמת של פלוני).

דף קמט עמוד ב
* במשנה (קמו:) נאמר ש"שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ושייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת" - וסובר רב יהודה בשם רב ששיעור "כל שהוא" היינו שיעור "כדי פרנסתו".
* רב ירמיה בר אבא סובר שגם מטלטלים נחשבים לשיור, וגם בהם השיעור הוא כדי פרנסתו.
* רבי זירא שיבח את 2 המימרות הללו, אך רב יוסף התקיף אותו על כך.
מספר צפיות: 5
דף קנ עמוד א
* למסקנת הגמרא: בכל מקום במשנה שכתוב "כל שהוא" הכוונה היא שדי בכל שהוא ממש, אא"כ נשנה במשנה "כל שהוא" אגב הרישא של המשנה.
* אדם שאמר שהוא מקנה את "מטלטליו" לפלוני, הדין הוא שאותו פלוני קנה את כל הכלים שלו חוץ מחטים ושעורים, אא"כ אמר שהוא מקנה לו את "כל מטלטליו"; ואם אמר שמקנה לו את "כל מטלטליו המטלטלים" קנה אפילו את החלק התחתון של הריחיים.
*הגמרא הסתפקה האם בלשון בני אדם עבדים נכללים בלשון מטלטלים, והביאה 2 הוכחות שכן אך דחתה אותן.

דף קנ עמוד ב
* 5 נותני מתנה הם שאין דינם חלוק מנותני מקצת עד שיכתבו את כל נכסיהם ואז דינם חלוק ממשיירי קצת ממנו: שכיב מרע, עבדו, אשתו, בניו, מברחת.
* האומר "נכסיי לפלוני" - גם הדברים הבאים נקראים נכסים: עבדים, קרקעות, בגדים, מעות, שטרות, בהמה, עופות, תפילין (והגמרא בעמוד הבא מסתפקת בנוגע לספר תורה).
מספר צפיות: 6
דף קנא עמוד א
* אפילו מי שסובר שאשה המקנה נכסים כדי להבריח אותם מבעלה אינה יכולה לחזור בה - זה רק באופן שלא גילתה דעתה במפורש שהנתינה היתה רק כדי להבריח מבעלה.
* כל שנתן מתנה באופן שאילו עמד מחוליו היה חוזר בו - יכול לחזור בו אף בהיותו חולה (ואף באופן בו חוזר מהמתנה רק כדי לתת את הנכסים למישהו אחר ולא לעצמו).
* "דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו".

דף קנא עמוד ב
* מי שמצוה את נכסיו לאחרים מפני שסבר שעומד למות וניכר דבר זה מכלל דבריו - אף אם שייר במתנה ועשה קנין, אם עמד מחוליו חוזר.
* לדעת רבא בשם רב נחמן: מתנת שכיב מרע במקצת הרי היא כמתנת בריא וצריכה קנין (בגמרא מובאות 3 קושיות על כך מ-3 משניות, והקושיות נדחו).
* המצוה נכסיו לאחרים מפני שסבר שעומד למות וניכר דבר זה מכלל דבריו - אינו צריך לעשות קנין, ודוקא אם מת לבסוף.
מספר צפיות: 7
דף קנב עמוד א
* שכיב מרע שנתן את כל נכסיו במתנה ועשה על כך קנין - רב סובר שהרי היא כמתנת בריא שאם עמד מחוליו אינו חוזר בו והרי היא כמתנת שכיב מרע שיכול לתת לפלוני את החוב שחייב לו אדם מסויים, ושמואל מסתפק מה הדין כי אולי כוונתו היתה להקנותו בשטר ואין שטר יכול לחול לאחר מיתה.
* שכיב מרע שאמר "כתבו ותנו מנה לפלוני" ומת - רב סובר שאין כותבין ונותנין (שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה), ושמואל חולק. [והגמרא מבארת מדוע מחלוקת זו לא סותרת את המחלוקת הקודמת]

דף קנב עמוד ב
* מתנת שכיב מרע מבטלת מתנת שכיב מרע אחרת שקדמה לה.
* הקנה השכיב מרע את נכסיו לאחד ומסר לו שטר על כך ואח"כ הקנה את נכסיו לאחר ומסר גם לו שטר על כך - לדעת רב הראשון קנה, ולדעת שמואל השני קנה.
מספר צפיות: 6
דף קנג עמוד א
* מתנת שכיב מרע שכתוב בה "מתנה זו אני מקנה לך בחיים ובמות" - לדעת רב (וכך פסקו נהרדעי): הרי היא כמתנת שכיב מרע, לדעת שמואל: הרי היא כמתנת בריא.
* לדעת אמימר אין חילוק בין הלשונות, ולכן בין אם אמר "בחיים ובמות" ובין אם אמר "מחיים ובמות" הרי זו מתנת שכיב מרע.
* במקרה שיש ספק אם בשעת נתינת המתנה היה שכיב מרע - נחלקו התנאים על מי להביא ראיה (על הנותן או על מקבל המתנה).

דף קנג עמוד ב
* במקרה שיש ספק אם לאחר שנתן את המתנה הבריא ונתבטלה המתנה ולאחר מכן מת מחולי אחר או שמת מתוך מחלה זו והמתנה קיימת - לדעת רבה (ורבי נתן) לא בטלה המתנה, ואביי (ורבי יעקב) חולק.
* בקעה - בימות החמה דינה כרשות היחיד לענין שבת וכרשות הרבים לענין טומאה (אם לא עברו עליה פעם אחת ימות הגשמים), ובימות הגשמים דינה כרשות היחיד לכאן ולכאן.
מספר צפיות: 7
דף קנד עמוד א
* במשנה (קנג ע"א) מובא שאם יש ספק אם בשעת נתינת המתנה היה שכיב מרע, הרי שלדעת חכמים המוציא מחברו עליו הראיה - ונחלקו האמוראים בסוגייתנו: לדעת רב הונא ורבה הראיה צריכה להיות הבאת עדים, ולדעת רב חסדא ורבה בר רב הונא הראיה צריכה להיות קיום השטר.
* גם רבי יוחנן וריש לקיש נחלקו בכך - לדעת רבי יוחנן: ראיה בעדים, ולדעת ריש לקיש: ראיה בקיום השטר.

דף קנד עמוד ב
* רבי אלעזר הוא תלמידו של רבי יוחנן, ורבי ינאי הוא רבו של רבי יוחנן.
* רבי יוחנן, שאמר ש"דברי הכל מודה בשטר שכתבו אינו צריך לקיימו", התכוון לומר שכך היא דעת חכמים (אבל רבי מאיר חולק).
* למסקנת הגמרא יש להפוך את הדעות - לדעת רבי יוחנן: ראיה בקיום השטר, ולדעת ריש לקיש: ראיה בעדים.
מספר צפיות: 6
דף קנה עמוד א
* קטן היורש קרקעות אביו שמת - לדעת רבא בשם רב נחמן: רשאי למכור קרקעות אלו מגיל 18, ולדעת רב הונא בר חיננא בשם רב נחמן: מגיל 20.
* רבי זירא הקשה מברייתא לשיטת רב הונא בר חיננא (והגמרא תירצה קושיה זו בעמוד הבא).

דף קנה עמוד ב
* האמוראים נחלקו האם שנת ה-18 (או ה-20, לדעה השניה שלעיל) דינה כשנה שלפניה (ונחשב לקטן ולא יכול למכור קרקעות שירש מאביו) או כשנה שלאחריה (ונחשב לגדול ויכול למכור).
* מי שיודע בטיב משא ומתן רשאי למכור קרקעות אביו גם לפני הגיל הנ"ל.
* לענין עדות על מטלטלים - נאמן להעיד על מה שראה ושמע מגיל 13.
* מתנת קרקע שנותן נער מגיל 13, אע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן, נחשבת למתנה.
מספר צפיות: 8
דף קנו עמוד א
* לענין קידושין, גירושין, חליצה, מיאון - לא מספיק שהנער (והנערה) הגיע לגיל 13 (והנערה לגיל 12) אלא יש לבדוק שהביאו שערות.
* לדעת רבי יוסי - קטנה יכולה לחלוץ.
* לדעת רבי יהודה - יכולה האשה למאן אפילו לאחר שהביאה 2 שערות עד שיגדלו 2 השערות ויהיו ארוכות ושוכבות ונראה כאילו יש שם שערות הרבה.
* הגמרא מביאה פסקי הלכות בנוגע לכל הנושאים שהוזכרו בדף האחרון.

דף קנו עמוד ב
* הגמרא מביאה ברייתא ובה רבי אלעזר מביא ראיה לשיטתו ששכיב מרע לא יכול להקנות באמירה בלבד אלא רק בקנין כמו בריא, וחכמים דוחים את ראייתו.
* לדעת רבי אלעזר המקיים קוצים בכרם יש בכך איסור כלאים, וחכמים חולקים.
* לדעת רבי יהושע (בניגוד לדעת רבי אליעזר) אין חילוק בדין מתנת שכיב מרע בין שבת ליום חול.
1 2 3
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר