דף קמב עמוד א
* לדעת רב נחמן: המזכה חפץ לעובר - לא קנה, אבל אם אמר המזכה "לכשתלד אשתי יקנה העובר" - קנה. לדעת רב הונא: בשני המקרים הללו - לא קנה. לדעת רב ששת: בשני המקרים הללו - כן קנה.
* רב ששת הביא ברייתא שממנה למד את שיטתו, אך אביי ורבא דחו את הבנתו זו בברייתא.
* הגמרא הקשתה על רב ששת ממשנה במסכת נדה, ואח"כ דחתה את הקושיה.

דף קמב עמוד ב
* הגמרא פסקה להלכה כמר בריה דרב יוסף משמיה דרבא ב-3 דינים שהובאו בשמו: יש לעובר דין יורש (כרב ששת) ורק מחלק בכורה אינו ממעט, בן הנולד אחר מיתת אביו אינו ממעט מחלק בכורה, בכור הנולד לאחר מיתת אביו אינו נוטל פי שנים.
* הגמרא פוסקת שהמזכה לעובר לא קנה.

דף קמג עמוד א
* אמר אדם לחבירו "קנה נכסי כחמור" - לא קנה, ואם אמר "קנה נכסי אתה וחמור" - לדעת רב נחמן קנה מחצה מן הנכסים, לדעת רב המנונא לא קנה כלום, ולדעת רב ששת קנה הכל.
* רב ששת מביא ראיה לשיטתו, והגמרא דוחה את הראיה.
* התורם תרומות ומעשרות מן הרע על היפה - תרומתו תרומה.
* רב מרדכי הביא את קושיית רב אויא על שיטת רב נחמן ורב המנונא, ורב אשי תירץ.

דף קמג עמוד ב
* במחלוקות רבה ורב יוסף הלכה תמיד כרבה חוץ מ-3 מקרים ("שדה", "ענין" ו"מחצה").
* למסקנת הגמרא אדם עשוי לקרוא "בניי" לבנו היחיד (ולכן אם אמר "נכסיי לבניי" והיו לו בן ובת, הרי שנתכוון רק לבנו).
* אדם שמת והניח בנים גדולים וקטנים ולא חלקו ביניהם את הירושה והשביחו הבנים הגדולים את הנכסים - השבח מתחלק בין כל האחים, אם לא טרחו ולא הוציאו משלהם כלום אלא מנכסי אביהם שכרו פועלים והשביחו הנכסים.

דף קמד עמוד א
* המשיא אשה לבנו הגדול בבית השייך לו - קנה הבן את הבית (אם נשא בתולה, וזו אשתו הראשונה, והוא הבן הראשון של אביו שנשא אשה, ומדובר בבית שאביו לא משתמש בו).
* הכותב כל נכסיו לאשתו בלשון מתנה ומת - לא עשאה אלא אפוטרופוס על הנכסים, והנכסים לא קנויים לה.
* האומר לחבירו: "מנה שהפקדתי אצלך ואתה חייב לי, אל תחזירהו לי אלא תנהו לפלוני", אם אמר כן במעמד שלשתן - קנה.

דף קמד עמוד ב
* הסוגיה עוסקת בירושה שירשו אחים השותפים, ומבארת אלו מההוצאות ומהרווחים של אחד מהאחים הקשורים לירושה שייכים לכל האחים ואלו שייכים רק לאח שהוציא או הרוויח.
* "ברכת הבית ברובה" - הבית מתברך כפי ריבוי האנשים שבו.
* הגמרא הקשתה מברייתא על הנאמר במשנה ("האחין שעשו מקצתן שושבינות בחיי האב - חזרה שושבינות חזרה לאמצע"), והביאה 3 תירוצים.

דף קמה עמוד א
* הגמרא דוחה את האפשרות לטעון שטענת "תנו לי בעלי ואשמח עמו" (שבאמירה זו היא רוצה לפטור עצמה מלהשיב את מעות הקידושין כשמת בעלה) שנויה במחלוקת תנאים.
* הגמרא מביאה שנחלקו התנאים אם "קידושין לטיבועין ניתנו" (אם אדם שנותן מעות קידושין לארוסתו, אם נותנם על מנת שלא לקבלם בחזרה אף אם תמות ולא יזכה לשאת אותה).

דף קמה עמוד ב
* הסוגיה מביאה דינים רבים העוסקים בדיני השושבינות.
* כולם צריכים לבעל החטים, כי אין אדם יכול לחיות בלא החטה, וכך גם כולם צריכים את זה שלמד גמרא.
* לדעת רב: "כל ימי עני רעים" - זה בעל תלמוד, "וטוב לב משתה תמיד" - זה בעל משנה, ולדעת רבא: הפוך.

דף קמו עמוד א
* שינוי וסת (המשנה את דרכו ומנהגו באכילה) - תחילת חולי מעיים (ולכן ימי עני רעים גם בשבתות וימים טובים).
* הסוגיה עוסקת ב"סבלונות" (המתנות ששולח הארוס לארוסתו לאחר הקידושין) במקרה שלבסוף לא נישאו, ודנה האם ומתי צריכה הארוסה להחזיר לארוס את ה"סבלונות".
* סבלונות העשוין ליבלות - אין נגבין (הארוסה לא צריכה להחזיר אותן אם לא נישאו לבסוף), ושאין עשוין ליבלות - נגבין.

דף קמו עמוד ב
* במשנה מבואר ששכיב מרע שהקנה את כל נכסיו לאחרים, אומדים את דעתו, שעל דעת כן נתן, שאם ימות תתקיים המתנה ואם יעמוד מחוליו תחזור אליו ואע"פ שלא התנה כך במפורש.
* משנתנו שסוברת שהולכים אחר אומדן הדעת - לדעת רב נחמן זו שיטת רבי שמעון בן מנסיא, ולדעת רב ששת זו דעת רבי שמעון שזורי.

דף קמז עמוד א
* מובאות 4 דעות של אמוראים למקור לכך שמתנת שכיב מרע היא מן התורה.
* שלשה דברים צוה אחיתופל את בניו: אל תהיו במחלוקת, ואל תמרדו במלכות בית דוד, ואם מזג האויר ביום טוב של עצרת ברור (/בלול) - זריעת החיטים תצליח באותה השנה.
* אבא שאול אומר: יום טוב של עצרת ברור (=לא מעונן) - סימן יפה לכל השנה כולה.
* רב זביד אמר שאם היום הראשון של ראש השנה חם אז כל השנה תהיה חמה, ואם קר אז כל השנה תהיה קרה.

דף קמז עמוד ב
* לדעת רב נחמן: מתנת שכיב מרע היא מדרבנן, ותיקנו זאת שמא תטרף דעתו עליו (מתוך צער שהוא יודע שלא יקיימו בניו צוואתו).
* לדעת רב נחמן: במקום שלא מועיל קנין בבריא, הרי שלא מועילה אמירה בשכיב מרע לקנות (ולכן אם אמר שכיב מרע "ידור פלוני בבית זה" "יאכל פלוני פירות דקל זה" - לא אמר כלום).

דף קמח עמוד א
* שכיב מרע שאמר "תנו הלואתי (ממון שחייב לי פלוני במלוה על פה) לפלוני (לפלוני אחר)" - יתקיימו דבריו.
* לדעת רב: האומר לחברו "מנה לי בידך תנהו לפלוני", אם אמר זאת כשעמדו שלשתן יחדיו - קנה.
* לדעת רב נחמן: אם אמר לחבירו שמקנה לו את הדקל חוץ מפירותיו - הדין הוא ששייר לעצמו את מקום צמיחת הפירות דהיינו את ענפי האילן (לפי גרסת רשב"ם ע"פ הב"ח).

דף קמח עמוד ב
* לדעת רב נחמן: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ועמד - חוששים שמא יש לו נכסים במדינה אחרת, ואז זו "מתנת שכיב מרע במקצת" שאם עמד אינו חוזר (אא"כ הדגיש שנותן את כל נכסיו, או שמוחזק לנו שאין לו נכסים במדינה אחרת).
* הגמרא מכריעה ששכיב מרע שנתן את כל נכסיו לאחד, ואח"כ חזר בו במקצת הנכסים ונתן אותם לאחר - נחשב הדבר שגילה בדעתו שרצונו לחזור בו מכל המתנה שנתן לראשון, ולכן למעשה זו "מתנת שכיב מרע במקצת" שדינה כמתנת בריא.
* הגמרא נשארת בספק מה יהיה הדין כאשר השכיב מרע הקדיש / הפקיר / חילק לעניים את כל נכסיו ואח"כ עמד מחוליו, אם הדין כמתנת שכיב מרע שעמד מחוליו שיכול לחזור בו או לא.

דף קמט עמוד א
* שכיב מרע שאמר "נכסי לפלוני" והוסיף ואמר "יהנה/יראה/יעמוד/ישען בהן" - הגמרא מסתפקת האם כוונתו היתה להקנות לו את הנכסים או לא.
* שכיב מרע שמכר את כל נכסיו - אם הניח את מעות המכר כפי שהם ולא השתמש בהם, ועמד מחוליו, יכול לחזור בו.
* שכיב מרע שהודה שנכסיו שייכים לפלוני - הדין הוא שהנכסים אכן של פלוני (ואין לומר שהודה בכך רק כדי שלא יחשבו בני אדם שבניו עשירים ואין הנכסים באמת של פלוני).

דף קמט עמוד ב
* במשנה (קמו:) נאמר ש"שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ושייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת" - וסובר רב יהודה בשם רב ששיעור "כל שהוא" היינו שיעור "כדי פרנסתו".
* רב ירמיה בר אבא סובר שגם מטלטלים נחשבים לשיור, וגם בהם השיעור הוא כדי פרנסתו.
* רבי זירא שיבח את 2 המימרות הללו, אך רב יוסף התקיף אותו על כך.

דף קנ עמוד א
* למסקנת הגמרא: בכל מקום במשנה שכתוב "כל שהוא" הכוונה היא שדי בכל שהוא ממש, אא"כ נשנה במשנה "כל שהוא" אגב הרישא של המשנה.
* אדם שאמר שהוא מקנה את "מטלטליו" לפלוני, הדין הוא שאותו פלוני קנה את כל הכלים שלו חוץ מחטים ושעורים, אא"כ אמר שהוא מקנה לו את "כל מטלטליו"; ואם אמר שמקנה לו את "כל מטלטליו המטלטלים" קנה אפילו את החלק התחתון של הריחיים.
*הגמרא הסתפקה האם בלשון בני אדם עבדים נכללים בלשון מטלטלים, והביאה 2 הוכחות שכן אך דחתה אותן.

דף קנ עמוד ב
* 5 נותני מתנה הם שאין דינם חלוק מנותני מקצת עד שיכתבו את כל נכסיהם ואז דינם חלוק ממשיירי קצת ממנו: שכיב מרע, עבדו, אשתו, בניו, מברחת.
* האומר "נכסיי לפלוני" - גם הדברים הבאים נקראים נכסים: עבדים, קרקעות, בגדים, מעות, שטרות, בהמה, עופות, תפילין (והגמרא בעמוד הבא מסתפקת בנוגע לספר תורה).

דף קנא עמוד א
* אפילו מי שסובר שאשה המקנה נכסים כדי להבריח אותם מבעלה אינה יכולה לחזור בה - זה רק באופן שלא גילתה דעתה במפורש שהנתינה היתה רק כדי להבריח מבעלה.
* כל שנתן מתנה באופן שאילו עמד מחוליו היה חוזר בו - יכול לחזור בו אף בהיותו חולה (ואף באופן בו חוזר מהמתנה רק כדי לתת את הנכסים למישהו אחר ולא לעצמו).
* "דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו".

דף קנא עמוד ב
* מי שמצוה את נכסיו לאחרים מפני שסבר שעומד למות וניכר דבר זה מכלל דבריו - אף אם שייר במתנה ועשה קנין, אם עמד מחוליו חוזר.
* לדעת רבא בשם רב נחמן: מתנת שכיב מרע במקצת הרי היא כמתנת בריא וצריכה קנין (בגמרא מובאות 3 קושיות על כך מ-3 משניות, והקושיות נדחו).
* המצוה נכסיו לאחרים מפני שסבר שעומד למות וניכר דבר זה מכלל דבריו - אינו צריך לעשות קנין, ודוקא אם מת לבסוף.

דף קנב עמוד א
* שכיב מרע שנתן את כל נכסיו במתנה ועשה על כך קנין - רב סובר שהרי היא כמתנת בריא שאם עמד מחוליו אינו חוזר בו והרי היא כמתנת שכיב מרע שיכול לתת לפלוני את החוב שחייב לו אדם מסויים, ושמואל מסתפק מה הדין כי אולי כוונתו היתה להקנותו בשטר ואין שטר יכול לחול לאחר מיתה.
* שכיב מרע שאמר "כתבו ותנו מנה לפלוני" ומת - רב סובר שאין כותבין ונותנין (שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה), ושמואל חולק. [והגמרא מבארת מדוע מחלוקת זו לא סותרת את המחלוקת הקודמת]

דף קנב עמוד ב
* מתנת שכיב מרע מבטלת מתנת שכיב מרע אחרת שקדמה לה.
* הקנה השכיב מרע את נכסיו לאחד ומסר לו שטר על כך ואח"כ הקנה את נכסיו לאחר ומסר גם לו שטר על כך - לדעת רב הראשון קנה, ולדעת שמואל השני קנה.

דף קנג עמוד א
* מתנת שכיב מרע שכתוב בה "מתנה זו אני מקנה לך בחיים ובמות" - לדעת רב (וכך פסקו נהרדעי): הרי היא כמתנת שכיב מרע, לדעת שמואל: הרי היא כמתנת בריא.
* לדעת אמימר אין חילוק בין הלשונות, ולכן בין אם אמר "בחיים ובמות" ובין אם אמר "מחיים ובמות" הרי זו מתנת שכיב מרע.
* במקרה שיש ספק אם בשעת נתינת המתנה היה שכיב מרע - נחלקו התנאים על מי להביא ראיה (על הנותן או על מקבל המתנה).

דף קנג עמוד ב
* במקרה שיש ספק אם לאחר שנתן את המתנה הבריא ונתבטלה המתנה ולאחר מכן מת מחולי אחר או שמת מתוך מחלה זו והמתנה קיימת - לדעת רבה (ורבי נתן) לא בטלה המתנה, ואביי (ורבי יעקב) חולק.
* בקעה - בימות החמה דינה כרשות היחיד לענין שבת וכרשות הרבים לענין טומאה (אם לא עברו עליה פעם אחת ימות הגשמים), ובימות הגשמים דינה כרשות היחיד לכאן ולכאן.