דף קטו עמוד א
* המשנה (קח ע"א) חולקת על רבי יהודה בן ר' שמעון וסוברת שהאם אינה יורשת את בנה, והמקור לכך הוא מהפסוק "וכל בת יורשת נחלה".
* המשנה מפרטת את "סדר הנחלות" (מי קודם למי).
* הברייתא מביאה את המקור לכך, שאם היורש נפטר, אך יוצאי יריכו קיימים, הם יורשים במקומו ("בן אין לו" - עיין עליו).

דף קטו עמוד ב
* מסורת בידינו שלא יתכן ששבט שלם (מ-12 השבטים) יתכלה ולא יהיו לו צאצאים.
* כל האומר "תירש בת עם בת הבן" - אפילו נשיא שבישראל אין שומעין לו, שאינן אלא מעשה צדוקין (אלא אדם שנפטר ויש לו בת ובנוסף יש לו נכדה מבנו שנפטר - הנכדה יורשת ולא הבת).

דף קטז עמוד א
* כל שאינו מניח בן ליורשו - הקדוש ברוך הוא מלא עליו עברה (רשב"ם: כלומר שונא אותו).
* "אשר אין חליפות למו ולא יראו אלהים" - נחלקו האמוראים אם זה נאמר על מי שלא הניח אחריו בן או על מי שלא הניח אחריו תלמיד.
* קשה עניות בתוך ביתו של אדם יותר מחמשים מכות.
* כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים.
* אבי אביו של מת קודם לירש את המת לפני אחי אבי המת.

דף קטז עמוד ב
* אבי האב של מת ואחיו של מת - לדעת רבא: אבי האב של המת קודם, ולמסקנת הגמרא: אחיו של המת קודם.
* המשנה עוסקת בענין הנחלות שירשו בנות צלפחד - נחלת אביהן, נחלת אבי אביהן, חלק בכורה של אביהן בירושת אבי אביהן.

דף קיז עמוד א
* לדעת ר' יאשיה (וכך סוברת משנתנו): "ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ" (לבאי הארץ נתחלקה הארץ כפי חשבון של יוצאי מצרים).
* לדעת ר' יונתן: "לבאי הארץ נתחלקה הארץ", אלא שלאחר שנטלו באי הארץ את החלק המגיע להם, חוזרים ומחלקין אותה ביניהן לפי חשבון מטות אבותם.

דף קיז עמוד ב
* לדעת רבי שמעון בן אלעזר: לאלו ולאלו נתחלקה הארץ - היה מיוצאי מצרים נוטל חלקו עם יוצאי מצרים, היה מבאי הארץ נוטל חלקו עם באי הארץ, מכאן ומכאן נוטל חלקו מכאן ומכאן.
* מרגלים - יהושע וכלב נטלו חלקם, מתלוננים ועדת קרח - לא היה להם חלק בארץ, הבנים של המרגלים מתלוננים ועדת קרח - נטלו בזכות אבי אביהן ובזכות אבי אמותיהן.

דף קיח עמוד א
* הקושיה הראשונה על מי שסובר ש"לבאי הארץ נתחלקה הארץ" - נשארה ללא פתרון, ושני הקושיות הנוספות על דעה זו - תורצו.
* אביי ניסה לדייק מצווחת בני יוסף ובנות צלפחד, שחוץ מהם לא היה אחד בכל השבטים שלא קיבל נחלה או הוא או אביו, אך דיוקו נדחה.
* אדם צריך להיזהר שלא תשלוט בו עין הרע.

דף קיח עמוד ב
* בזרעו של יוסף לא שולטת עין הרע.
* המקור לכך שיהושע וכלב נטלו בירושה את חלק המרגלים הוא מהפסוק "ויהושע בן נון וכלב בן יפנה חיו מן האנשים ההם".
* מתלוננים שבעדת קרח - לדעת אחת: לא היה להם חלק בארץ, ולדעה שניה: יהושע וכלב נטלו חלקם.
* רב פפא מקשה קושיה נוספת על מי שסובר ש"לבאי הארץ נתחלקה הארץ", ואביי מתרץ.

דף קיט עמוד א
* ארץ ישראל נחשבת למוחזקת לעם ישראל כבר מיציאת מצרים, ואף על פי שעדיין לא נכנסו אליה, ולכן בנות צלפחד נטלו גם את חלק הבכורה של אביהם, ואע"ג שאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק.
* ראויה היתה פרשת נחלות ליכתב על ידי משה, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן.
* ראויה היתה פרשת מקושש שתכתב ע"י משה, אלא שנתחייב מקושש ונכתבה על ידו.

דף קיט עמוד ב
* מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב.
* הגמרא מכריעה להלכה שאין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב, אא"כ הרב חולק כבוד לתלמיד.
* בנות צלפחד - חכמניות הן, דרשניות הן, צדקניות הן.
* אפילו קטנה שמבנות צלפחד לא נשאת פחותה מ-40 שנה.
* ניסת פחותה מבת 20 - יולדת עד 60, בת 20 - יולדת עד 40, בת 40 - שוב אינה יולדת, אך בנות צלפחד מתוך שצדקניות הן נעשה להן נס כיוכבד.

דף קכ עמוד א
* יוכבד - לידתה במצרים והורתה שלא במצרים.
* כשעמרם החזיר את אשתו (לאחר שמרים נתנבאה לו שעתיד בן לצאת ממנו שיושיע את ישראל) - עשה לה מעשה לקוחין, הושיבה באפריון, ואהרן ומרים משוררים לפניה, ומלאכי שרת אומרים אם הבנים שמחה.
* בישיבה - הלך אחר חכמה, במסיבה - הלך אחר זקנה.
* בנות צלפחד הותרו להנשא לכל השבטים, אלא שקיבלו עצה טובה שלא ינשאו אלא להגון להן.

דף קכ עמוד ב
* דין הפרת נדרים נוהג לדורות - לדעת ב"ה המקור לכך הוא מגזירה שוה משחוטי חוץ (ולדעת ב"ש דין זה הוא ממילא כמו שאר מצות שנוהגים לדורות - רשב"ם).
* הפרת נדרים בשלשה הדיוטות או ביחיד מומחה.
* ב"ש אומרים: הקדש טעות הקדש, וב"ה אומרים: אינו הקדש.

דף קכא עמוד א
* "מועדי ה'" - רבי יוסי הגלילי דורש מפסוק זה שמועדי ה' צריכין קידוש בית דין אך שבת בראשית אינה צריכה קידוש בית דין, ור' יוסי בר נתן דורש מפסוק זה שמועדי ה' צריכין מומחין אך הפרת נדרים אינה צריכה מומחין.
* לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים - הגמרא מביאה 6 דעות איזה דבר טוב אירע ב-ט"ו באב, ובכלל זה דעת שמואל שביום זה הותרו שבטים לבא זה בזה (והותרה הסבת נחלה לשבט אחר).

דף קכא עמוד ב
* אותו היום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה, תקנו ביבנה הטוב והמטיב: הטוב - שלא הסריחו, והמטיב - שנתנו לקבורה.
* כיון שהגיע חמשה עשר באב - תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה, מכאן ואילך: דמוסיף (מהלילה ללימוד תורה) - יוסיף (חיים), שאינו מוסיף - יסיף (ימות בחצי ימיו).
*7 קפלו את כל העולם כולו: אדם, מתושלח, שם, יעקב, עמרם, אחיה השילוני, אליהו.
* "ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש" - לדעת ר' יהודה: שלשים וששה ממש, לדעת רבי נחמיה: זה יאיר בן מנשה ששקול כרובה של סנהדרין.

דף קכב עמוד א
* למסקנת הגמרא: ארץ ישראל התחלקה לשבטים (חילקו את הארץ ל-12 חלקים שווים, ואח"כ כל שבט חילק את הקרקע לפי מספר האנשים שבו) ולא התחלקה לאנשים.
* לא כחלוקה של עולם הזה חלוקה של עולם הבא: העולם הזה - אדם יש לו שדה לבן אין לו שדה פרדס, שדה פרדס אין לו שדה לבן, לעולם הבא - אין לך כל אחד ואחד שאין לו בהר ובשפלה ובעמק.
* נחלקו התנאים אם מי שקיבל קרקע קרובה לירושלים נתן כסף למי שקיבל קרקע רחוקה כדי להשוות ביניהם, או שהרחוק קיבל קרקע גדולה יותר.

דף קכב עמוד ב
* כלב (כמו יהושע) קיבל חלק בארץ על פי ה' ולא על פי הגורל.
* בגמרא מובאות 4 הצעות של אמוראים כיצד לפרש את דברי המשנה "אחד הבן ואחד הבת בנחלה", ורק ההצעה האחרונה התקבלה.
* הבכור נוטל פי 2 בנכסי האב אך לא בנכסי האם.

דף קכג עמוד א
* הבכור מקבל פי 2 מהחלק שמקבל כל אחד מהאחים ("פי שנים באחד"), ולא שני שליש מכלל הנכסים ("פי שנים בכל הנכסים").
* ראויה היתה בכורה לצאת מרחל (יוסף), אלא שקדמתה לאה ברחמים (ראובן), ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקב"ה לה.
* מובאים 2 פירושים לפסוק "ועיני לאה רכות".
* מסופר על לאה שבכתה על כך שהיתה מיועדת לעשו, ומסופר על רחל שמסרה לה את הסימנים שמסר לה יעקב, וזאת כדי שהיא תתחתן איתו.

דף קכג עמוד ב
* ראה יעקב אבינו שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף, ולכן לאחר לידת יוסף רצה יעקב לחזור לבית אביו מבית לבן.
* בברייתא נאמר "הבכור נוטל פי שנים בזרוע ובלחיים ובקיבה ובמוקדשין ובשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן", והגמרא מבארת באלו מקרים בדיוק מדובר.

דף קכד עמוד א
* לדעת חכמים אין בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם, אך רבי חולק וסובר שאם הנכסים השתבחו מאליהם לאחר מיתת אביהם אז הבכור כן נוטל - הגמרא מבררת את המקור לשיטות אלו.
* אם אמר הבכור "איני נוטל פי שנים בירושת אבינו, ואיני נותן פי שנים בפירעון חוב אבינו" - רשאי.
* לדעת רב פפא מחלוקת חכמים ורבי היא במקרה בו הושבחו הנכסים והשתנה שמם.

דף קכד עמוד ב
* ר' חייא מסתפק אם הלכה כרבי גם מול חביריו, רב סובר שהלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו, רב נחמן סובר שהלכה כרבי מחבירו ואפילו מחביריו, ורבא סובר שנאמר בבית המדרש שההלכה נוטה לדברי חכמים.
* נחלקו אמוראים בשיטת חכמים הנ"ל בדין מלוה בשטר - לדעת שמואל: אין הבכור נוטל בה פי שנים, ולדעת אמוראי ארץ ישראל נוטל בה פי שנים.
* יתומים שהניח להם אביהם מלוה - לדעת רבה: אם גבו מהלוה קרקע לפירעון החוב יש לו לבכור בקרקע זו פי 2, אך אם גבו מהלוה מעות, אין לו פי שנים במעות, ורב נחמן סובר להיפך.

דף קכה עמוד א
* אביי מקשה על דעת רבה ועל דעת רב נחמן שבעמוד הקודם (שנחלקו במקרה של יתומים שהניח להם אביהם מלוה - לדעת רבה: אם גבו מהלוה קרקע לפירעון החוב יש לו לבכור בקרקע זו פי 2, אך אם גבו מהלוה מעות, אין לו פי שנים במעות, ורב נחמן סובר להיפך), ורבה תירץ קושיותיו.

דף קכה עמוד ב
* מי שאמר: "נכסי לסבתא שלי ואחרי מותה ליורשיי", ובתו הנשואה מתה ואח"כ מתה סבתו - נחלקו האמוראים אם בעלה יורש את הנכסים.
* רב פפא פסק להלכה: אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק, ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק, ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה שהניח להם אביהם בין אם גבו מהלוה קרקע לפירעון החוב ובין אם גבו מעות.

דף קכו עמוד א
* בכור שמיחה באחיו ואמר להם אל תשביחו את חלקי בנכסי הירושה - מועילה מחאתו ואם לא שמעו לו והשביחו (אך לא גזלו) את הנכסים בלא לחלוק, הרי הוא נוטל פי שנים בשבח (למרות שבדרך כלל אין הבכור יורש פי שנים בשבח שהשביחו הנכסים לאחר מיתת אביהם).
* בכור שנטל באחת משדות הירושה חלק אחד בלבד (ולא שני חלקים כדין בכור) - ויתר על חלק בכורתו (רב פפא: באותה שדה, רב פפי: בכל הנכסים כולם) ושוב אינו יכול לתובעו.

דף קכו עמוד ב
* הגמרא מכריעה להלכה שיש לו לבכור קודם חלוקה את חלק בכורתו, והרי הוא יכול למוכרו או למחול עליו (=הלכה כרב פפי).
* האומר "איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים", "איש פלוני בני לא יירש עם אחיו" - לא אמר כלום, שהתנה על מה שכתוב בתורה.
* טומטום שנקרע ונמצא זכר - אינו נוטל פי שנים בירושת אביו, וכן אינו נידון כבן סורר ומורה.