סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
מספר צפיות: 95

דף פא עמוד א
* לדעת רב חסדא: מה ששנו במשנה (בדף צח ע"ב) שאם השואל שלח מדעת עצמו את הבהמה בחזרה למשאיל ומתה בדרך חייב, זה רק אם החזיר השואל את הבהמה בתוך ימי שאילתה, אך אם החזיר לאחר ימי שאילתה פטור מאונס כשואל אך חייב בגניבה ואבידה כשומר שכר.
* כל שומר, שהבעלים של החפץ עשה עבורו מלאכה בשעה שהתחיל בשמירה, נפטר מחיובי השמירה [="שמירה בבעלים"] (ונחלקו הדעות אם פטור גם כאשר פשע [="פשיעה בבעלים"]).

דף פא עמוד ב
* לדעת אביי: "מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן" (=במקום שיש עדים המעידים להיפך מדבריו, אין אנו אומרים שיהיה נאמן במיגו).
* האומר לחברו "שמור לי חפץ זה" ואמר לו "הנח לפני" - דינו כשומר חינם, ואם אמר לו "הנח לפניך" - אינו נעשה שומר חינם, ואם אמר לו "הנח" - הגמרא מסתפקת מה הדין.

מספר צפיות: 102

דף פב עמוד א
*מסקנת הגמרא היא שהמשנה בדף פ ע"ב (הסוברת שהמלוה את חברו על המשכון הרי הוא שומר שכר על המשכון) איננה כדעת רבי אליעזר.
* הגמרא דנה במספר אפשרויות לבאר את מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא שנחלקו אם המלוה על המשכון הוא שומר חינם או שומר שכר.
* לדעת שמואל: מי שהלווה לחברו אלף זוז והניח לו הלווה משכון ששווה סכום מועט ואבד המשכון - הפסיד המלווה את כל סכום ההלוואה.

דף פב עמוד ב
* הגמרא פוסקת כאבא שאול הסובר שמותר לאדם להשכיר משכונו של עני ולפחות מן החוב את מה שמקבל תמורתו (אך זה רק בדברים ששכרם רב והפחת מועט).
* המעביר חבית לחברו ממקום למקום ושברה - לדעת רבי מאיר: בין שומר חנם בין שומר שכר ישבע, ולדעת רבי יהודה: שומר חנם ישבע, נושא שכר ישלם, ולדעת רבי אליעזר (התמה על מה שקיבל מרבותיו כדעת רבי מאיר): שניהם ישלמו. (והגמרא מבארת את טעמי המחלוקת).

מספר צפיות: 92

דף פג עמוד א
* לדעת איסי בן יהודה: אם יש עדים שראו שהפיקדון נאנס מידי השומר - עליו להביא את העדים ואיננו יכול להסתפק בשבועה.
* שומר המעביר חבית לחברו ממקום למקום ושברה - הטעם שרבי מאיר פוטר במקרה זה את השומר מתשלום (ומחייב שבועה "שלא בכוונה שברתיה") הוא מתקנת חכמים.
* בתחילת פרק שביעי (פרק "השוכר את הפועלים"), המתחיל בעמוד זה, מובא שהשוכר את הפועלים ואמר להם (לאחר ששכר אותם) שיקדימו להגיע לעבודה או שיאחרו לשוב מהעבודה, ובניגוד למנהג המקובל באותו מקום - אין באפשרותו להכריח אותם על כך, ואפילו אם הרבה להם שכר בזמן ששכר אותם.

דף פג עמוד ב
* לעולם הבא אין לך כל צדיק וצדיק שאין לו מדור לפי כבודו.
* "קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרונקא" (=קורא האיגרת הוא יהא השליח לקיים את האמור בה).
* רבי אלעזר ברבי שמעון מונה להיות תופס הגנבים ולמוסרם למלכות (בעקבות העצה שנתן לממונה של המלך), ורבי יהושע בן קרחה כינה אותו בגלל תפקיד זה "חומץ בן יין", וענה לו רבי אלעזר "קוצים אני מכלה מן הכרם", והשיב לו רבי יהושע בן קרחה "יבוא בעל הכרם (=הקב"ה) ויכלה את קוציו".

מספר צפיות: 84

דף פד עמוד א
* רבי ישמעאל ברבי יוסי מונה להיות תופס גנבים מטעם המלך, ואליהו הנביא הוכיח אותו על כך ואמר לו שהוא צריך לברוח מפני המלכות וכך לא יבוא לידו למסור מבני ישראל להריגה.
* למרות שרבי יוחנן הצטיין ביופיו, התנא לא ציין אותו ברשימת האנשים היפים בגלל שהיה ללא הדרת פנים (רש"י: זקן).
* רבי יוחנן ישב בפתח בית טבילה כדי שבנות ישראל יראו אותו כשעולות מהטבילה וכך יהיו להן בנים יפים כמותו ולומדי תורה כמותו.
* בזרע יוסף לא שולטת עין הרע.
* הגמרא מספרת על ריש לקיש שקיבל עליו עול מצוות כי רצה להתחתן עם אחותו של רבי יוחנן שהיתה יפה (ובהמשך מספרת הגמרא על הגורם לפטירתו של ריש לקיש ואחר כך של רבי יוחנן).

דף פד עמוד ב
* הגמרא מספרת על כך שרבי אלעזר ברבי שמעון קיבל על עצמו ייסורים מחשש שמא מסר בטעות למלכות מישהו שאיננו גנב.
* הגמרא מספרת על מיתתו וקבורתו המאוחרת מאוד של רבי אלעזר ברבי שמעון.
* אלמנתו של רבי אלעזר ברבי שמעון סירבה להינשא לרבי בנימוק "כלי שהשתמש בו קודש, ישתמש בו חול?!" וזאת מכיוון שהוא היה גדול בתורה ובמעשים טובים מרבי.

מספר צפיות: 83

דף פה עמוד א
* רבי אמר שחביבים ייסורים, והוא קיבל עליו ייסורים למשך שלוש עשרה שנה ("ועל ידי מעשה באו ועל ידי מעשה הלכו").
* קשה יום המטר כיום הדין.
* כל המלמד את בן חברו תורה - זוכה ויושב בישיבה של מעלה.
* כל המלמד את בן עם הארץ תורה - אפילו הקב"ה גוזר גזירה, מבטלה בשבילו.
* כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם ובן בנו תלמיד חכם - שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם (ומכאן ואילך תורה מחזרת על אכסניא שלה).
* רבי זירא כשעלה לארץ ישראל ישב מאה תעניות כדי שתשתכח הגמרא הבבלית ממנו כדי שלא תבלבל אותו.
* לרבי זירא קראו "קטין חריך שקיה".

דף פה עמוד ב
* "אסתירא בלגינא קיש קיש קריא".
* כל המקטין עצמו על דברי תורה בעוה"ז - נעשה גדול לעוה"ב, וכל המשים עצמו כעבד על דברי תורה בעוה"ז - נעשה חפשי לעוה"ב.
* הגמרא מספרת כמה סיפורים מופלאים אודות גדולתו בתורה של רבי חייא.
* שמואל היה הרופא של רבי.
* רבי הצטער על כך שלא הצליח לתת "סמיכה" לשמואל, אך שמואל ניחם אותו ואמר שמצא בספר של אדם הראשון שכתוב שכך יהיה.

מספר צפיות: 72

דף פו עמוד א
* רבי ורבי נתן - סוף משנה, רב אשי ורבינא - סוף הוראה (ולפי רב שרירא גאון: בימיהם נסתיים [עריכת] התלמוד).
* הגמרא מספרת על אופן פטירתו של רבה (שבימיו היה שמד) ומשך זמן ההספד עליו.
* "אמר רבה בר נחמני: אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות".
* מסופר שהקב"ה נחלק עם ישיבת הרקיע מה הדין כאשר יש ספק אם בהרת קודמת לשער לבן, וכשיצתה נשמתו של רבה הוא אמר שהדין הוא ש"טהור", ויצאת בת קול ואמרה "אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאתה נשמתך בטהור".

דף פו עמוד ב
* סעודתו של אברהם אבינו היתה עדיפה משל שלמה המלך.
* האמוראים נחלקו לבאר מה זה "ברבורים אבוסים" המוזכרים בספר מלכים בנוגע לסעודתו של שלמה המלך.
* לעולם אל ישנה אדם מן המנהג, שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם, מלאכי השרת ירדו למטה ונראו כמי שאכלו לחם.
* כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו עשה הקב"ה לבניו בעצמו, וכל מה שעשה אברהם ע"י שליח עשה הקב"ה לבניו ע"י שליח.
* שלושת האנשים שבאו לבקר את אברהם: מיכאל וגבריאל ורפאל - מיכאל שבא לבשר את שרה, רפאל שבא לרפא את אברהם, גבריאל הלך להפוך את סדום.

מספר צפיות: 55

דף פז עמוד א
* רוב העמוד עוסק בדרשות פסוקים אודות אברהם ושרה.
* מסרבין לקטן (הרוצה לכבד), ואין מסרבין לגדול.
* צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה, ורשעים להיפך.
* האשה צרה עיניה באורחים יותר מן האיש.
* שרה אמנו צנועה היתה.
* לימדה תורה דרך ארץ שישאל אדם את בעל האכסניא שלו בשלום אשתו.
* גדול הוא השלום שאפילו הקב"ה בעצמו שינה מלומר את האמת מחמתו.
* עד אברהם לא היתה ניכרת זקנה על האדם, עד יעקב לא היתה חולשה לפני המוות, עד אלישע לא היה מי שחלה ונתרפא מחוליו.
* אלישע חלה שלושה חולאים במשך חייו.

דף פז עמוד ב
* הגמרא מבררת באריכות את המקור לדין המשנה שפועל יכול לאכול מהפירות כשהוא עוסק בהם במחובר לקרקע בשעת מלאכה.
* ישנה מחלוקת אם גזל גוי מותר, וגם לדעה האוסרת הרי שפועל כן רשאי לתת ענבים לתוך כליו כשעובד בכרם הגוי.
* בברייתא מבואר באלו אופנים מותר לפועל לאכול מהפירות.

מספר צפיות: 72

דף פח עמוד א
* הנוטל כלי מן האומן כדי לבדקו ולראותו אם מעוניין לקנותו, ונאנס בידו, חייב לשלם, וזאת בתנאי שמדובר בחפץ שדמיו קצובים (כי בכך סמכה דעתו לקנותו כבר בשעה שמגביה את החפץ).
* אדם ירא שמים - אם בירר ירק וגמר בדעתו לקנותו מעם הארץ, שוב אינו חוזר בו, ולכן די בכך כדי לחייבו במעשר כאילו עשה קנין גמור.

דף פח עמוד ב
* "אבן שלמה וצדק יהיה לך" - צדק משלך ותן לו (הוסף משלך יותר ממה שמגיע לו על פי דין).
* קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות.
* קשה גזל הדיוט יותר מגזל גבוה.
* בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם: הקב"ה ברך ישראל ב-22 וקללן ב-8, ואילו משה רבינו ברכן ב-8 וקללן ב-22.

מספר צפיות: 75

דף פט עמוד א
* היתר אכילת הפועל בזמן עבודתו זה רק בגידולי קרקע (ולכן לדוגמא: החולב בהמה לא רשאי לשתות מהחלב).
* פועל המוציא בצלים קטנים שאינם עשויים לגדול יותר מבין הבצלים שעשויים לגדול, כדי להניח להם לגדול, ונותן את הקטנים לכליו של בעל הבית - אסור לו לאכול מהם.
* בפירות (=שנוהג בהם רק חיוב מעשר) - רשאי הפועל לאכול עד שתיגמר מלאכתו למעשר. (ולכן הבודל בתמרים לא רשאי לאכול מהם בשעת מלאכתו כי כבר נגמרה מלאכתם למעשר ואין בהם חיוב נוסף המאוחר לחיוב מעשר).
* בתבואה (=שיש בה גם חיוב מעשר וגם חיוב חלה) - רשאי הפועל לאכול עד שתיגמר מלאכתה לחיוב המאוחר שבה (=חיוב חלה).

דף פט עמוד ב
* פועל הקוצר תבואה ורשאי לאכול ממנה - הגמרא מסתפקת (ודוחה ארבעה ניסיונות להשיב על כך) האם מותר לאשתו ובניו (שלא נשכרו אצל בעל הבית) לשרוף לו מעט את גרעיני התבואה באש (כדי שיתמתק טעמם) ולאוכלם כך.
* אסור לפועל לטבול את הפירות במלח ולאכול.
* לדעת רבא: בין מקח (או קציצה) ובין ספיתה במלח אינם קובעים למעשר אלא בשתים שתים.

מספר צפיות: 79

דף צ עמוד א
* בברייתא אחת מובא שבין בתרומה ובין במעשר אין איסור "לא תחסום" ואילו בברייתא שניה מובא שבשניהם יש איסור - והגמרא מעלה אפשרויות שונות לתרץ את הסתירה.
* גידולי תרומה - תרומה, גידולי מעשר - חולין.
* בהמה שיש לה חולי מעיים ואכילת החיטים מזיקה לה - מותר לחוסמה.
* הגמרא מסתפקת האם מותר לאדם לומר לנוכרי "חסום את פרתי ודוש בה בתבואה שלך".

דף צ עמוד ב
* שור שגנבו נוכרים מישראל וסירסו אותו (כדי שיהא יפה לחרישה) והחזירו לישראל - יימכר.
* הגמרא מסתפקת במקרים מסויימים האם הם נחשבים ל"חסימה" (לדוגמא: אם יש לבהמה קוץ בפיה ואינה יכולה לאכול - האם מותר לו לדוש בה כך או שצריך להוציא את הקוץ לפני שדש בה).
* גם אם חסם את הבהמה מבחוץ קודם שתיכנס לדוש - אסור לדוש כך וחייב להסיר את החסימה.
* חסם את הבהמה באמצעות קול (שהיה גוער בה כל פעם שרצתה לאכול) וכן מי שהנהיג כלאיים בקול - נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש אם חייב מלקות או פטור.

מספר צפיות: 73

דף צא עמוד א
* לדעת רבי יהודה: לאו שאין בו מעשה לוקין עליו.
* בברייתא מובא שהחוסם את פרתו של חברו (ששאל או שכר ממנו) ודש בה כשהיא חסומה, לוקה (משום "לא תחסום") ומשלם (לבעל הפרה את שווי האוכל שרגילה הפרה לאכול בשעת הדישה) - בגמרא מובאות שלוש דעות לבאר מדוע נענש שני עונשים על מעשה אחד (והרי יש כלל ש"אינו לוקה ומשלם").
* אסור ללוש את העיסה בחלב, ואם לש - כל הפת אסורה (מחשש שמא יאכל בשר עם הפת).
* רב פפא פסק לדבי רב פפא בר אבא שאסור להכניס לדיר זכר ונקבה משני מיני בהמה/חיה. (ופסק כך כדי שלא יזלזלו).
* לדעת רב יהודה: מין במינו - מותר להכניס כמכחול בשפופרת (ואפילו משום פריצות אין בכך, כי טרוד בעבודתו).

דף צא עמוד ב
* רב אשי אסר לריש גולתא להכניס מין ומינו ושאינו מינו לדיר.
* רבי יוסי ברבי יהודה חולק על ת"ק וסובר שפועל רשאי לאכול מהפירות שעוסק בהם רק אם עושה מלאכה בעבורם בידיו וברגליו ביחד - ולומד זאת משור האוכל בשעת דישה, שדש תבואה בידיו וברגליו יחד.
* פועל שעושה בגפן זו: מסתפקת הגמרא אם רשאי לאכול בגפן אחר שפירותיו יפים יותר אך אינו עוסק בהם עתה (כשאין בכך ביטול מלאכה) - הגמרא מביאה כמה ניסיונות לענות אך דוחה אותם.

מספר צפיות: 100

דף צב עמוד א
* הגמרא מביאה שלוש אפשרויות לבאר במה נחלקו חכמים ות"ק במשנה.
* לדעת רב אסי: אפילו לא שכרו בעל הבית את הפועל אלא כדי לבצור אשכול ענבים אחד הרי הוא רשאי לאוכלו.
* לדעת רב אסי: פועל שנשכר לכל היום, אפילו לא בצר עדיין אלא אשכול אחד הרי הוא רשאי לאוכלו.
* הגמרא מסתפקת בדין אכילת פועל האם זו תוספת שהוסיפה התורה על שכרו והרי זה חלק משכרו או שזו מתנה שציוותה התורה את בעל הבית לתת לפועל והרי היא כשאר מתנות עניים. (והגמרא מביאה לאורך כל הדף נסיונות רבים [שנדחו] לפשוט את הספק).

דף צב עמוד ב
* אגב מהלך הסוגיה מובאות דעות שונות מהו השלב הנחשב לגמר מלאכה בהכנת יין לענין מעשר.
* בברייתא של רבי הושעיא מובא שאדם יכול להתנות עם בעל הבית שעבדו ושפחתו הכנענים שנשכרים לו למלאכה לא יאכלו בשעת עבודתם ובתמורה יוסיף להם על שכרם ובניגוד למשנה בדף הבא שסוברת שדין זה אמור רק אם הם גדולים. (והגמרא דנה ומציעה כמה אפשרויות במה נחלקו).

1 2 3 4
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר